מערכת COL
|
יום כ"ז חשוון ה׳תשס״ט
25.11.2008
להשליך את "החוק" לסל וחסל ● מאמר דעה
"מחד גיסא, משפחות נפלאות, בני ציון היקרים המסולאים בפז המתגוררים מרצונם בתנאים תת אנושיים שמחים וחלקם וששים בזכותם, חדורי אידיאלים טהורים, בעלי מסירות נפלאה על קדשי ישראל. עמדתי על גג הבנין, והנה, מאידך ולהבדיל, מהו הנוף ההזוי שמתגלה נוכח עינינו? בנייני מגורים של צאצאי הרוצחים של טבח תרפ"ט אשר מתרבים באופן פראי כגידול ממאיר בלי צחוק ובלי חוק. הם הולכים מתפשטים ומתרחבים חופשי ■ להשליך את "החוק" לסל וחסל - הרהורים אחרי ביקור ב"בית השלום" ■ מאמרו של הרב דוד מאיר דרוקמן רב העיר קריית מוצקין • למאמר • דעות ב-COL
הרב דרוקמן וידיד על רקע הבתים הערביים הנבנים ומתרחבים ללא רשיונות ובאין מפריע
הרב דוד מאיר דרוקמן
רב העיר קריית מוצקין
צעירי דורנו כמעט ואינם מכירים את זה. כיום קונים את העוף כשר ומוכשר עטוף בשקית ניילון, ברם, פעם היה זה חלק בלתי נפרד מן ההווי והנוף בבית היהודי כאשר "הולכים לרב" עם "שאלה".
ובכן, הייתה זאת עקרת בית פלונית אשר גילתה שבר בכנף התרנגולת שקנתה, נטלה את "השאלה" ושמה פעמיה לבית הרב לא לפני שעטפה את התרנגולת בנייר. כרגיל במקרים שכאלה, נוטל הרב את סכינו ובודק היטב היכן המיקום של השבר, ולפי זה פוסק מה דינה של התרנגולת: טריפה או כשרה, לצלחת או לפח האשפה.
אלא, שבמקרה דנן, לא היה סיפק ביד האשה להוציא את העוף מתוך שקית הנייר, והרב כבר הזדרז לומר לאשה: "השליכי את העוף חיש מהר לזבל"... "כבוד הרב, למה?", תמהה האשה, "והרי לא הספקת כלל לבדוק את העוף, אולי בכלל כשר הינהו?" - "אם הוא כשר או לא? אינני יודע" הגיב הרב, "מה שברור, שהוא ....מסריח!"
* * * *
ביקרתי בערב שבת קודש "חיי שרה" ב"בית השלום" אשר בעיר הקודש חברון. הפעם, לשם שינוי, לא אשתמש בקלישאה של "באתי לחזק ונמצאתי מחוזק", ואשתדל להסביר מדוע אינני משתמש בביטוי השחוק הזה, ובהקדים סיפור חסידי:
בבית המדרש של הרה"ק רבי יששכר דב מבלז זצ"ל בזמן תפילת "נעילה" של יום הכפורים, היה מגיע איוואן הגוי להדליק את הנרות בבית המדרש (בתקופה ההיא לא היה חשמל). היו כאלה שרצו למנוע זאת, בטענה כי ברגעים קדושים כאלה כתפילת "נעילה" לא יאה שיכנס גוי לבית המדרש. נענה המהרי"ד מבלז: "אדרבה שיכנס! יביט קודב"ה ויראה את ההבדל בין בניו לבין איוואן"...
ונחזור לביקור ב"בית השלום". מחד גיסא, משפחות נפלאות, בני ציון היקרים המסולאים בפז המתגוררים מרצונם בתנאים תת אנושיים שמחים וחלקם וששים בזכותם, חדורי אידיאלים טהורים, בעלי מסירות נפלאה על קדשי ישראל, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל. עמדתי על גג הבנין, והנה, מאידך ולהבדיל, מהו הנוף ההזוי שמתגלה נוכח עינינו? בנייני מגורים של צאצאי הרוצחים של טבח תרפ"ט אשר מתרבים באופן פראי כגידול ממאיר בלי צחוק ובלי חוק. שם לית דין ולית דיין, אנארכיה במיטבה, לא בג"צ ולא בצלם, לא צה"ל ולא שב"כ, הם הולכים מתפשטים ומתרחבים חפשי חפשי ("להיות עם חפשי בארצנו"), שפחה תירש גבירתה באין מפריע, וכמובן ללא אישורי בניה. מיותר לציין שאבירי החוק והצדק לא יודעים ולא שומעים. דורית בייניש הופכת במקרה הזה לעיוורת, איילה פרוקצ'יה לאילמת, פרקליטות המדינה לחיגרת.
וליתר חידוד: מחנה אדם, למשל, את רכבו במקום המצריך "תו חניה", ובסמוך אליו ממש חונה רכב נוסף ללא "תו חניה", ואו אז מגיע נציג החוק ומצמיד לשמשת רכבו "דו"ח", בנימוק כי לא ברור כי "תו החניה" איננו מזוייף, ואילו את שכנו שלא טרח כלל להציג "תו חניה" הוא פוטר מכל דין. למה? "כי אתה יהודי....". היהודי שצווח ככרוכיא על האפליה, העושק, והאיפה והאיפה, זוכה למנה מתחסדת רווית הטפה צדקנית על החובה האזרחית לשמור על "שלטון החוק"..
* * * * *
כפי שאמרתי, מביקורי ב"בית השלום" אינני יכול להשתמש בביטוי "יצאתי מחוזק", כי הפעם, יצאתי במפורש שבור, כאשר ליבי נוהם: איי שמיים? "הבט משמים וראה" את ההבדל בין בניך לבין ה"גויים באו בנחלתך, טמאו את היכל קדשך". איה עם ישראל ברבבותיו לבא למקום, לעמוד על גג הבית ולהקיא מרוב בחילה נוכח העוול הזועק עד לב השמים כאשר "כל עיר בנויה על תילה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה"?!
אחי ורעי, לא פלפולי כן חוק /לא חוק מונחים לפיתחנו, האם עדיין לא ברור לנו? יש לקרוא היטב את הכתובת שעל הקיר: ה"עוף" פשוט מסריח, ובתור שכזה יש להשליכו לסל וחסל.
רב העיר קריית מוצקין
צעירי דורנו כמעט ואינם מכירים את זה. כיום קונים את העוף כשר ומוכשר עטוף בשקית ניילון, ברם, פעם היה זה חלק בלתי נפרד מן ההווי והנוף בבית היהודי כאשר "הולכים לרב" עם "שאלה".
ובכן, הייתה זאת עקרת בית פלונית אשר גילתה שבר בכנף התרנגולת שקנתה, נטלה את "השאלה" ושמה פעמיה לבית הרב לא לפני שעטפה את התרנגולת בנייר. כרגיל במקרים שכאלה, נוטל הרב את סכינו ובודק היטב היכן המיקום של השבר, ולפי זה פוסק מה דינה של התרנגולת: טריפה או כשרה, לצלחת או לפח האשפה.
אלא, שבמקרה דנן, לא היה סיפק ביד האשה להוציא את העוף מתוך שקית הנייר, והרב כבר הזדרז לומר לאשה: "השליכי את העוף חיש מהר לזבל"... "כבוד הרב, למה?", תמהה האשה, "והרי לא הספקת כלל לבדוק את העוף, אולי בכלל כשר הינהו?" - "אם הוא כשר או לא? אינני יודע" הגיב הרב, "מה שברור, שהוא ....מסריח!"
* * * *
ביקרתי בערב שבת קודש "חיי שרה" ב"בית השלום" אשר בעיר הקודש חברון. הפעם, לשם שינוי, לא אשתמש בקלישאה של "באתי לחזק ונמצאתי מחוזק", ואשתדל להסביר מדוע אינני משתמש בביטוי השחוק הזה, ובהקדים סיפור חסידי:
בבית המדרש של הרה"ק רבי יששכר דב מבלז זצ"ל בזמן תפילת "נעילה" של יום הכפורים, היה מגיע איוואן הגוי להדליק את הנרות בבית המדרש (בתקופה ההיא לא היה חשמל). היו כאלה שרצו למנוע זאת, בטענה כי ברגעים קדושים כאלה כתפילת "נעילה" לא יאה שיכנס גוי לבית המדרש. נענה המהרי"ד מבלז: "אדרבה שיכנס! יביט קודב"ה ויראה את ההבדל בין בניו לבין איוואן"...
ונחזור לביקור ב"בית השלום". מחד גיסא, משפחות נפלאות, בני ציון היקרים המסולאים בפז המתגוררים מרצונם בתנאים תת אנושיים שמחים וחלקם וששים בזכותם, חדורי אידיאלים טהורים, בעלי מסירות נפלאה על קדשי ישראל, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל. עמדתי על גג הבנין, והנה, מאידך ולהבדיל, מהו הנוף ההזוי שמתגלה נוכח עינינו? בנייני מגורים של צאצאי הרוצחים של טבח תרפ"ט אשר מתרבים באופן פראי כגידול ממאיר בלי צחוק ובלי חוק. שם לית דין ולית דיין, אנארכיה במיטבה, לא בג"צ ולא בצלם, לא צה"ל ולא שב"כ, הם הולכים מתפשטים ומתרחבים חפשי חפשי ("להיות עם חפשי בארצנו"), שפחה תירש גבירתה באין מפריע, וכמובן ללא אישורי בניה. מיותר לציין שאבירי החוק והצדק לא יודעים ולא שומעים. דורית בייניש הופכת במקרה הזה לעיוורת, איילה פרוקצ'יה לאילמת, פרקליטות המדינה לחיגרת.
וליתר חידוד: מחנה אדם, למשל, את רכבו במקום המצריך "תו חניה", ובסמוך אליו ממש חונה רכב נוסף ללא "תו חניה", ואו אז מגיע נציג החוק ומצמיד לשמשת רכבו "דו"ח", בנימוק כי לא ברור כי "תו החניה" איננו מזוייף, ואילו את שכנו שלא טרח כלל להציג "תו חניה" הוא פוטר מכל דין. למה? "כי אתה יהודי....". היהודי שצווח ככרוכיא על האפליה, העושק, והאיפה והאיפה, זוכה למנה מתחסדת רווית הטפה צדקנית על החובה האזרחית לשמור על "שלטון החוק"..
* * * * *
כפי שאמרתי, מביקורי ב"בית השלום" אינני יכול להשתמש בביטוי "יצאתי מחוזק", כי הפעם, יצאתי במפורש שבור, כאשר ליבי נוהם: איי שמיים? "הבט משמים וראה" את ההבדל בין בניך לבין ה"גויים באו בנחלתך, טמאו את היכל קדשך". איה עם ישראל ברבבותיו לבא למקום, לעמוד על גג הבית ולהקיא מרוב בחילה נוכח העוול הזועק עד לב השמים כאשר "כל עיר בנויה על תילה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה"?!
אחי ורעי, לא פלפולי כן חוק /לא חוק מונחים לפיתחנו, האם עדיין לא ברור לנו? יש לקרוא היטב את הכתובת שעל הקיר: ה"עוף" פשוט מסריח, ובתור שכזה יש להשליכו לסל וחסל.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
