רבם דקרו ● דעה ומחאה
רבם דקרו / דעה ומחאה
שמואל שמני
ראשית העבודה – קבלת עול
מקובל בין חסידים ש"קבלת עול" היא כרטיס הכניסה לחסידות חב"ד. חסיד ללא קבלת עול דומה לחולה המעוניין לקבל תרופה ללא מרשם. מה החולה הזה ייצא בסופו של דבר ללא כלום, כך ה"פורֵק-עול'ניק" הלזה לא ימצא בחב"ד דריסת רגל ונאמר לו: "צא החוצה"!
מאז ומתמיד, עוד מערש ילדותנו כשלמדנו בחיידר, ואח"כ עם עלותנו לישיבות קטנה וגדולה, החדירו בנו, שאין דינו של בחור ה"לא-יוצלח" מבחינת הבנה והשגה, דומה, לדינו של בחור חסר העול ומאחר לסדרים. הראשון יישאר בתוככי המוסד כי 'מה שלא יעשה השכל – יעשה הזמן', ובע"ה עוד יגדל שליח טוב. לאידך גיסא, השני לא יצליח במוסד הלימודי, היות וחסרה לו שדרת הקיום הבסיסית של כל תמים, והיא: קבלת עול ההנהלה.
זו היתה בעצם דרישתו החד משמעות של כ"ק הרבי נשיא דורנו מכל ההנהלות, שה'ראשית דבר' של כל תמים אמור להיות "משמעת"!
תשאלו כל חסיד חב"די במה גאוותו יותר משאר חסידים?! התשובה ברורה! אצלו יש רק מושג אחד החדור אצלו באמת לאמיתה בכל הרמ"ח והשס"ה שלו, והוא: הרבי. אצלו זה בבחינת קודש קדשים, זה לפני ואחרי ומעל הכל, כולל חיי המשפחה. בעצם, כל חסיד שמופלג בביטולו, ינק חינוכו זה כבר מערש ילדותו שבכל עת וכל שעה עליו להתבטל בקבלת עול לרבי. חסיד שאינו חב"די לא יבין ולו במעט במה מדובר. ואשרינו בכך.
בכלל, ידועים דברי קדשו של הרבי שאצל יהודי בכלל, וחסיד בפרט, צריכה להיות ההנהגה היומית כחייל בצבא. כשם שהחייל השכלי ביותר, ותהי' הבנתו נעלית ככל שתהי', לא יוכל לעת מלחמה לנהוג על פי שכלו כי אם על פי הוראת המפקד, כי אחרת יובס במלחמה, כך החסיד מחוייב למשמעת תמידית להוראות הרבי, גם אם אינן מתקבלות תמיד בשכלו.
סילופים ופשעטל'אך בדברי הרבי - אך דא עקא!
ישנם כאלו המתיימרים לקרוא לעצמם חסידים ואנשי מעשה (תרתי משמע) ותמורת ציותם המוחלט להוראות הרבי, משחקים הם עם עצמם. דהיינו: הם בעצם משוכנעים שמקיימים את הוראות הרבי, אך מעוניינים שזה יתאים עם רצונותיהם האישיים, וכפתגם הידוע, שישנם כאלו שלא עושים מה שהרבי רוצה, אלא מה שהם מעוניינים שהרבי ירצה, ומה קורה אם נפגשים בהוראה המנוגדת למעשיהם? הרי שאז מסייע הקלוגינק'ער למצוא פשעטל'אך ולהטיל כובד שכלם ככובד משקלם להכריע אימתי נאמרו הוראות אלו של הרבי ואימתי לא! הכל לפי התאמה אישית.
הצרה אצל אותם פורקי-עול היא, שאינם מסתפקים בלשקר על עצמם אלא כמי שאמונים לקיום הוראת מלך המשיח לבעש"ט: 'יפוצו מעיינותיך חוצה', מפרסמים הם הוראות אלו לרבים בתיבול הפשעטל'אך וסברות הכרס שלהם והכל כאשר לכל מוכנס במילותיו של הרבי כביכול. וכך הם מצליחים לגרוף אחריהם קבוצות גדולות של תמימים המאמינים להם, כי הרי כבודו של הרבי מונח כאן, ומי רואה אותם וכו'.
וכרגיל, כאן מגיע תורו של הבן התם (מלשון תמים) לשאול: "אז אולי סוף סוף תגלה לי מי כן מוסמך לפרש הוראות הרבי ולפרסמם"? ואף אנו נאמר לו: "פעמים אין ספור הורה הרבי, וציווה לפרסם בריש גלי בפרסום הכי גרול, אשר, בעניינים הנוגעים לכל אחד אישית עליו להתייעץ עם ה"עשה לך רב" שלו, אבל בעניינים ציבוריים עליו לשמוע בציות מוחלט למרא דאתרא שכשמו כן הוא – "בעל הבית של אותו מקום".
וכאן שוב מכניס הקלוגינק'ער אפו, לפרש שלא בכל מקום ובכל תנאי יש לשמוע ולציית לרבנים, והוא טוען טענות טפשיות שאין להם טיפת שחר, שהצד השווה שבהם "אל תשמע לרבנים"! חס ושלום!
כבוד הרבי וכבוד הרבנים - במה דברים אמורים?
באים אנו מתקופת הבחירות המוניציפאליות, וזכינו ב"ה שכמעט בכל המקומות של אנ"ש, צייתו ציות מוחלט להוראות המרא דאתרא שם. היו אף מקומות שעסקנים למיניהם פרסמו מכתבים שאין להם שחר, ופיברקו שיחות טלפון במטרה לערער את הסמכות הרבנית באותו מקום ולהתסיס את הציבור במחלוקות, וברוך השם שברוב המקומו הם לא הצליחו ועל אפם וחמתם נגרם כבוד עצום לרבי ולרבנים.
אמנם, לצערנו כי רב, היו מקומות מועטים אשר במעשי שטן הצליחו אנשי קורח ללעוג ולבזות המרא דאתרא שם, וסחפו עמם רבים מאנ"ש עד כדי פילוג הקהילה לשני מחנות ה"י. ובנוסף לחילול ה' הכללי שיהודים מבזים את רבם, רב בישראל, אז כחב"דניקים הבזיון הוא כפול ומכופל בבחינת "רבם דקרו", אנשים אלו ביזו כבוד רבינו כאשר כל החוגים מסביב מצטרפים אליהם בשמחה, היות והפסד של חב"ד זהו ניצחונם הם, וכך חגגו יחד הצד השני עם המתייונים (רחמנא לצלן) שבתוכנו. וכל זה נוסף על ההפסד העצום שקהילתם נחלה בעטיים. הן הפסד גשמי בפיתוח ושגשוג הקהילה בעתיד, ובפרט הפסד רוחני שהקהילה נתפלגה לשני מחנות.
ושתבינו לנכון: אותם אנשים, הם אלו שיוצאים בדרך כלל חלוצים בראש המחנה להילחם לכבודו של הרבי, וביום סערה כשתפרוץ מלחמת "חסידים ומתנגדים" הם יידעו להשתמש בשמו של הרבי לטובת חב"ד והקהילה שלהם, אך כאן כשזה בא על חשבון האגו הפוליטי שלהם , לקחו הם את אותו הרבי, ועמו נלחמו נגד חב"ד ה"י, עד כדי חילול כבוד הרבי וחב"ד.
וכשנשאל אותם: לאן נעלמה הוראת הרבי לשמוע בקול המרא דאתרא שבכל מקום? יענו הם תשובות כפרניות שעדיף לא להעלותם על הדף, כי כמובן הרבי הפך להיות כלי משחק בידם רח"ל.
חובת המחאה
אחיי החסידים! המצב במחננו מר ונמהר! נקל להבין כיצד הי' מגיב הרבי על מעשה נבלה שכזאת!
עלינו כאחים – "חסידים אין משפחה" – להקים קול זעקה ומחאה, על חילול כבוד הרבי והרבנים, מחאה וזעקה אמיתית, וחזקה על דברים היוצאים מן הלב שסוף סוף ייכנסו אל הלב, ובוודאי יפעלו פעולתם בחסד וברחמים ויבואו אך ורק תקופות טובות על מחנינו בהתגלות מלכנו תיכף ומיד ממש, אמן.
מאפשרים לכם לקבל
