מערכת COL
|
יום י"ח חשוון ה׳תשס״ט
16.11.2008
עין לשנחאי צופיה
בשנים האחרונות מתרחבת הקהילה היהודית בסין בקצב מסחרר, על אף התנגדות השלטונות המקומיים ■ היהודים מגלים במקום כר פורה לעסקים, אך נאלצים להתמודד עם מנטליות שונה, נורמות התנהגות זרות ואנשי שב"כ מקומיים שסוגרים עניינים בדרך המיוחדת ■ הרב שלום גרינברג, ראש בית חב"ד בשנגחאי, מסביר בראיון לעיתון 'הצופה' מדוע מעריצים הסינים את היהודים אך גם מתאר את חוסר חיבתם המובהקת לדתות בכלל ולדת היהודית בפרט לסיפור המלא
הראשון לציון הרב שלמה עמאר בביקור בסין מלווה בשליח הרב שלום גרינברג (ארכיון)
"הגענו לשנחאי והתחלנו בהכנות לפתיחת בית חב"ד. כמו בכל מקום אחר בעולם, גם כאן פרסמנו את עובדת קיומנו בין אנשי העסקים היהודים בעיר, וכן יצרנו קשר עם קונסול ישראל. באחד הערבים, כמעט במפתיע, הגיעו אלינו לבית החדש כמה סינים והזדהו כקצינים בכירים בשירותי הביטחון. 'יש לכם רק שתי אפשרויות', הם אמרו בפרצוף מאיים, 'או לעזוב את המדינה תוך 24 שעות, או לעמוד למשפט בפני בית דין סיני'. באיזו אשמה, שאלנו המומים. 'יאשימו אתכם בהפרעת הסדר הציבורי ובפעילות מיסיונרית', ענו לנו.
הרב שלום גרינברג, שליח חב"ד בסין, נזכר בימים הראשונים של בית חב"ד המקומי ומחייך. "באותם ימים הסינים לא ידעו בדיוק מהי היהדות וחשבו שאנחנו רוצים לייהד אותם", הוא אומר. "היום הם כבר מבינים שזה ממש לא כך".
שבע שנים חלפו מאז פתחו גרינברג וצוותו בית חב"ד פעיל בבירת סין, והיום כבר קיימים במדינה שבעה בתי חב"ד. לכל המקומות יש ביקוש. הקהילה היהודית בסין מתעוררת, בעלי עסקים שמשתקעים במדינה מחפשים פינה יהודית ולוקחים חלק בחיי הקהילה וככלל, נראה כי דבר יפה עובר בימים אלו על יהודי סין.
בעיר שנגחאי, לדוגמה, התרחבה הקהילה היהודית מ-200 יהודים לפני כשבע שנים, לקהילה גדולה יחסית המונה למעלה מ-2,000 יהודים בשנת תשס"ח. בעיר בייג'ין פועלת קהילה בגודל דומה. על-פי נתונים רשמיים של הממשלה, יהודים רבים מהגרים לסין מאירופה, מארצות הברית ומאוסטרליה – בעיקר כדי ללמוד או לעבוד במרכזי העסקים הצומחים במדינה. רבים מהם החלו את שהותם במדינה על רקע עסקי ורואים בסין מקום עבודה יותר מאשר בית, אולם, לטענת חוקרים סינים המתחקים אחר התרחבות הקהילה, ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות מהסוג הזה, בהן נורו קהילות בשל שיקולים עסקיים שהפכו לנוחות ואידיאולוגיה.
"אני לא קיים"
ההתחלה, כדרכן של התחלות, לא היתה פשוטה. לאחר שאנשי הממשלה איימו על הרב גרינברג, ענה להם חסיד חב"ד כי הוא לא מתכוון לעזוב את המדינה אלא יעמוד למשפט ציבורי. "הם היו בטוחים שנארוז ונברח", הוא מספר. "הם שאלו אותי אם אני יודע מה זה משפט בסין ואם אני מבין עד כמה חמורים הסעיפים בהם הואשמתי. לא התרגשתי, אמרתי שאדרבא, המעצר שלנו יהפוך לאייטם תקשורתי בין-לאומי, ושבכל מהדורות החדשות בעולם יספרו שהרב היהודי הראשון שהגיע לסין מזה חמישים שנה, מאז תום מלחמת העולם השניה, נעצר על-ידי השלטונות ועומד למשפט".
התשובה של הרב גרינברג גרמה לסינים להבין שעומד מולם אדם נחוש מאוד ושהם עלולים להיות בבעיה אם יציקו לו. כנראה הלכו להתייעץ עם הפקידות הבכירה של המפלגה כי אחרי כמה זמן התייצבו שוב בביתו והודיעו לו כי הוא משוחרר. "הם הודיעו לי שמבחינתם אני לא קיים, כל עוד הפעילות שלי לא תופנה אל סינים, ושאסור לי לבנות שום מוסד רשמי של חב"ד בסין, ולא לפעול ממשרד או מבנה מיוחד אלא רק בתוך בתים פרטיים. הם גם הוסיפו שכל סיני שייצור איתי קשר יהיה בבעיה גדולה. הדבר הזה אסור באיסור חמור"
זו היתה ההתחלה. במושגים סיניים, מדובר היה בהישג גדול מאוד לבחור היהודי. הדת היהודית עדיין אינה אחת מחמש הדתות המוכרות רשמית בסין, אך הממשל, לפי שעה, מתעלם מכך ומאפשר את הפעילות הדתית במדינה - בניגוד לדתות אחרות להן הוא מתנכר. בקהילה תולים את הדבר בקשרים השוטפים והחיוביים שהם מנהלים עם נציגי הממשל. לדעתם, אחת הסיבות לכך היא ההבנה של הממשל כי הדת היהודית אינה מאיימת על צורת החיים הסינית וכי חסידי חב"ד מקבלים את סדר הניהול הסיני של המדינה.
למרות זאת, אין עדיין הרשאה סינית לבניית בית כנסת באף אחת מהערים במדינה. חסידות חב"ד בסין ונציגי הקהילה, פועלים להכרה סינית במעמד הדת היהודית והקהילה היהודית, כדי לקבל הרשאה לבניית בית כנסת ושאר שירותי דת יהודיים, כולל מתן האפשרות לבני זוג או לאזרחים סינים להשתתף בטקסים דתיים ואף להתגייר. פעילי חב"ד במדינה מציינים כי לפחות אחת לשבוע מגיעה אליהם בקשה של אזרחים סינים להתגייר.
אני מראיין את הרב שלום גרינברג ממרחק של יבשת שלמה, אבל הסיפור שלו מכווץ את אלפי הקילומטרים בינינו. לדבריו, בית חב"ד הראשון בסין הוקם בשנת 1998, ומאחר שהתנועה הזו הקימה סניפים בארצות המזרח הרחוק הרבה קודם לכן, רואה הרב גרינברג צורך להסביר את האיחור: "עד אותה שנה כמעט שלא היו יהודים בסין", הוא אומר. "כשאני הגעתי לשנגחאי, מצאתי שם רק מאתיים יהודים, רובם הגדול דיפלומטים ואנשי עסקים. כולם הגיעו לשנים מועטות ולזמן קצוב".
בעשור האחרון, כאמור, צמחה קהילת שנגחאי פי עשרה והיום חיים כ-2,000 יהודים בעיר, לצד קהילות יהודיות נוספות בערי עסקים אחרות בסין.
ש: מה הוליד את התהליך הזה?
"היפתחות המשטר בבייג'ין למערב והצמיחה הכלכלית המואצת. היום לא רק אנשי עסקים יהודים מגיעים לכאן, אלא גם בני משפחותיהם וסטודנטים הבאים ללמוד, ואפילו יהודים או יהודיות שנישאו לסינים והם אזרחי המדינה הזו".
ש. ממה השלטון הסיני מפחד? למה הוא ניסה להצר את צעדיכם?
"המשטר רוצה שקט תעשייתי ולא מוכן לאפשר שום כניסה של דעות או אנשים שיסכנו את זה. אתן לך דוגמה ממערכת המשפט הסינית. בתרבות היהודית בפרט, ובמערב בכלל, הערך המשפטי העליון הוא בירור האמת. 'מה באמת קרה'. לשם כך מזמנים עדים וחוקרים ומביאים ראיות. אצל הסינים, לעומת זאת, אין משמעות למה שבאמת קרה. זה לא רלוונטי. כאשר מתקיים מאבק משפטי בין בני אדם על רכוש או כסף, השופטים יטו כמעט אוטומטית לצד החזק ויפסקו לטובתו. חוסר צדק? – אולי. אבל הסינים לא מחפשים צדק, הם מחפשים שקט תעשייתי וזה בעיניהם הצדק. השקט הזה הוא הדת של השלטון הסיני. אני זוכר שאמרתי פעם לאנשים החיים כאן שהם לא המציאו שום דבר, ומדובר בתפיסת עולם עתיקת יומין. גם בסדום ועמורה פסקו תמיד לטובת החזקים. דבריי נפלו על אוזניים ערלות".
ש: אתה טוען שהסינים לא מודעים לאמות מידה מוסריות כפי שאנחנו מבינים אותן?
"בסין למושג המוסר כפי שאנחנו תופסים אותו, אין משמעות. ולא רק מוסר, הנה עוד ביטוי להבדל התרבותי העצום בינם לבינינו - היחס לדת. מדובר באומה עצומה, מיליארד ורבע פלוס, ששמונים אחוז מבניה לא מאמינים בשום אמונה דתית וגם עשרים האחוזים שכאילו מאמינים, זה רק מן השפה ולחוץ".
ש: זה מאפיין משטרים קומוניסטיים.
"זה לא בהכרח קשור. בייג'ין מכירה בחמש דתות שהן לגיטימיות בעיניה, ובהן בודהיזם. אבל אין לדתות האלה קהל מאמינים משמעותיאחד הכללים החמורים של הדת הבודהיסטית, למשל, הוא שאסור ליטול חיים משום בעל חיים. אפילו לא להרוג זבוב. בהודו מקפידים על המצווה הבודהיסטית הזו ותמצא מאות מסעדות שגם יהודי יכול לאכול בהן כי הן על טהרת הצמחים. בסין רשומים עשרות מיליונים כבודהיסטים - ואין מסעדות צמחוניות. כשנודע לי הדבר, שאלתי בודהיסטים סינים איך הם מסבירים זאת. התשובה היתה מתחמקת, או שהם אמרו כי 'רק הקיצונים והאדוקים לא אוכלים בשר'.
"דוגמה נוספת. למשפחה סינית לא מפריע שהאב נוצרי, האם בודהיסטית והבנים עובדי אלילים. זה לא יוצר שום קונפליקט. ונתקלתי במשפחות כאלה. כשאתה שואל איך הם מסתדרים, הם לא מבינים אותך. מבחינתם אמונה זה כמו לאהוד קבוצת כדורגל. אז אחד אוהד מכבי והשני הפועל, ועדיין אפשר לקיים שלום בית. בסין אמונה היא דבר לא מזיק אבל לא מחייב. הדבר היחיד שאנשים פה כן צמודים אליו זו הקונפוציאניות - אבל זו לא דת אלא דרך חיים".
אף פעם אין אשמים
יהודי סין צריכים להתמודד לאורך כל הדרך עם בעיות קשות הנובעות מהעובדה שהם שונים. כשרות, למשל. "שבועיים לפני ראש השנה ניסינו לארגן מכולה עם בשר כשר שתגיע לנמל של שנגחאי", מספר גרינברג. "הכוונה היתה לארח בחגים את הציבור היהודי בעיר, כפי שנוהגים בתי חב"ד בכל העולם. המכולה הגיע לנמל ונתקעה שם. פניתי לשלטונות העיר והנמל בבקשה לשחרר את הבשר בזמן, וקיבלתי תשובה אחרי שלושה ימים שהאוכל משוחרר.
שמחתי כמובן והתחלנו לחלק הזמנות להמון אנשים לסעוד איתנו בראש השנה. ואז הלכנו לפתוח את המכולה כדי שנוכל להתחיל לבשל, וחשכו עינינו. הבשר כולו הסריח. התברר שאחרי שהורידו את המכולה מן האוניה, אף אחד לא טרח לשים אותה בקירור. הניחו אותה להמתין על המזח למרות שהיו עליה הוראות ברורות לגמרי שצריך לשמור בקירור. זה אחד המצבים בחיים שאתה או צוחק או בוכה. אז עמדנו, אשתי ואני, ליד המכולה – ופרצנו בצחוק. דמעות לא היו עוזרות שם. לפחות שנצחק, כי אחרת אי אפשר להישאר שפוי בסין".
ש: ביטלתם אז את סעודת ראש השנה?
"ברור שלא. הרב של הונג-קונג נחלץ לעזרתנו, וגם הפעלנו את התושיה היהודית. ברוך ה', באותו ראש השנה התארחו על שולחננו שבעים איש שנהנו מארוחה בשרית חגיגית כשרה".
לאחר החג, ביקש הרב גרינברג לברר מי היה אחראי לתקלה וגילה שוב כי התרבות הסינית שונה לחלוטין מכל מה שהוא מכיר במערב. "מנהל הנמל הודה באוזני שמה שקרה באמת לא בסדר, אבל כשניסיתי לברר מי אשם התברר שאין אשמים. כולם הסכימו שאנחנו צודקים לגמרי, אבל כולם גם אמרו שמה שקרה לא קשור אליהם. נשארנו עם ים של תירוצים ובלי אחראי או אשם אחד. חשבתי שזה בגלל שאני לא מקומי ותוך כמה שנים אצליח להבין מה קורה כאן. והנה, עברו מאז 1998 עשר שנים וגם בשנת 2008 אני לא מבין את הדינמיקה הסינית. בינינו, נואשתי מלהבין".
גם בסין יש ספרות אנטישמית
שלום גרינברג ואשתו הגיעו להרפתקת שנגחאי שלהם כשנה לאחר חתונתם. הוא אזרח ישראלי והיא אזרחית אמריקנית. היום הם מגדלים בסין ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, הגדול בן תשע והקטנה בת שלוש: "ככה זה בחב"ד, אתה מתחתן ויוצא לשליחות. אבל לא זרקו אותנו למים בלי הכנה. הכינו אותנו ולימדו אותנו על סין, וחשבנו שאנחנו יודעים הרבה. רק כשהגענו הבנו שמי שלא חווה את התרבות הסינית מקרוב, לא יכול לדעת עד כמה היא שונה מכל השקפת חיים של אמריקני או ישראלי".
ש. בשביל מה בכלל צריך קהילה יהודית בסין?
"יש כאן קהילה גדולה שזקוקה להמון שירותים ואנחנו מספקים אותם. בשנים האחרונות הקהילה גדלה, והבאתי לכאן את אחי שיעזור לי. הוא פתח עוד בית חב"ד בחצי השני של העיר".
ש: איך אתה מסביר את ההצלחה הזו?
"הסינים מעריכים מאוד מורים, כי בעיניהם אלה אנשים המלמדים להצליח בחיים, ואני כאן על תקן מורה. הסינים מעריכים מאוד גם יהודים, כי הם בטוחים שבני עמנו שולטים בכל המערך ההמוניטארי העולמי, והם מעריצים כסף ואת השפעתו. לכן, כל איש עסקים ישראלי נערץ כאן - ויותר מכך נערצים המורים ישראלי. כשאני מציג את עצמי, התגובה הראשונית כלפי מצד כל סיני היא יראת כבוד גדולה. אני אמור להיות מעין גורו של כסף. ואז הם מגלים שאני לא מלמד איך עושים כסף אלא עוסק ברוחניות וזה מבלבל אותם. לרוחניות אין להם כבוד. בשלב הזה רובם עוזבים אותי. רק מיעוט קטן מביניהם מוכן לקבל שיש משהו אחר חשוב יותר מכסף".
בעולם עוין כלפי יהודים בכלל וישראלים בפרט, עם עליה מדאיגה בתופעת האנטישמיות, סין היא סוג של נווה מדבר. כשאני שואל את שלום גרינברג על תגובת הסינים אל הסטריאוטיפים המערביים מסוג הפרוטוקולים של זקני ציון, הוא אומר: "גם בסין יש ספרות אנטישמית מתורגמת המציגה את היהודים כסכנה לעולם, אבל במקום שהיא תגרום להם לשנוא יהודים, היא גורמת להם להתפעל מאיתנו. 'אם אתם כל-כך הצלחתם להשפיע על העולם כולו', הם אומרים, 'סימן שיש לכם איזה שהוא ידע ששווה ללמוד אותו. זו דרך החיים הסינית. כך הם מסתכלים על העולם. אבל שלא יתקבל הרושם שכולם רק חומרניים וסוגדים לממון. יש סינים עמוקים שרוצים ללמוד יהדות ואף להתגייר, אבל אותם אנחנו מפנים להונג-קונג או לאוסטרליה. בשנגחאי אסור לדבר איתם על כך וודאי שאסור לגייר אותם".
כאמור, עם כל ההערצה ליהודים, היהדות לא נכללת בחמש הדתות המוכרות בבייג'ין. לפני שש שנים פנתה תנועת חב"ד לשלטונות המקומיים בבקשה להפוך גם את הדת היהודית למוכרת ובמסגרת זו הבטיחו ראשיה שאין להם שום עניין לייהד סינים.
"הבטחנו שנקבל עלינו את כל ההגבלות שלהם", מספר הרב גרינברג. "הפקידים שמעו את הבקשה, והיו מאוד אדיבים. הם אמרו שאין להם ספק שיהדות היא דת חשובה וראוי להכיר בה. את אותה התשובה אנחנו מקבלים כבר שש שנים. באותם ימים נחתה עליי ההבנה שלמרות כל הנימוסיות, אין כאן כוונה לאף אחד להכיר בדת ישראל, כנראה משיקולים פוליטיים. נציגי המשטר לא יודו בכך, ימשיכו לחייך ולהנהן, אבל בלי לעשות כלום".
ש: באיזה שיקולים פוליטיים מדובר?
"המשטר הסיני שוקל בקשות להכרה דתית במבט גלובאלי. אם הוא יאפשר ליהדות לפעול בסין באופן רשמי, יקומו טענות על אפליה מצד דתות אחרות, כולל האיסלאם והנצרות. הרי כולם ירצו לפעול בקרב מיליארד ו-400 מיליון סינים. אז כדי לא להיכנס לבעיה הזו, מתעלמים מאיתנו. הם עושים זאת בנחמדות אבל אנחנו יודעים שבפועל, שום דבר לא יזוז. כל מי שמגיע לסין צריך לדעת שהמשטר מאוד קנאי לסדר ולא רוצה שום הפרעה שתכניס לאזרחים רעיונות ודעות לראש".
סין מתקרבת למערב
בעקבות הגידול במספר היהודים והישראלים החיים בסין בשנים האחרונות, נאלץ הרב גרינברג לא פעם להתערב לטובת אלה מביניהם שהסתבכו עם השלטונות. "אנשים מגיעים לכאן, לא מכירים את סין ועושים שטויות", הוא אומר בצער. "כדי לחלץ איזה טיפש אתה צריך עו"ד טוב, ולצייד אותו בהמון כסף כדי לשחד את מי שצריך. גם אז צריך לדעת מי נפגע ומי עומד מאחורי התביעה. פעם, כדי להציל ישראלי, הגעתי עד סגן שר החוץ הסיני, אדם הנהנה ממעמד מאוד בכיר במדינה. בפעמים אחרות אני בקשר עם פקידי שלטון זוטרים שמכירים אותי כבר. לפעמים הם יכולים לפתור את הבעיה לפני שהיא מסתבכת. אני מייעץ לכל מי שמגיע לסין להפנים את ההבדל שיש בין סין למערב ואת הרגישויות של המשטר ופשוט לא לעשות שטויות".
ש: אבל אומרים שסין הולכת ומתקרבת למערב?
"זה נכון. לפני עשר שנים, כשהגענו לשנגחאי, אנשים עשו את צרכיהם ברחובות, ואני מדבר על עיר שהיתה בעברה בשליטת המערב ויש לה היסטוריה של קשר עם זרים. מאז השתנה כאן הרבה, ובמהירות. היום יש קנסות על התנהגות לא נאותה ברחוב. יש אכיפה רצינית יותר של חוקי תנועה שבעבר היו בגדר המלצה בלבד, ויש עוד אינדיקציות לכך שסין עוברת לסטנדרטים מערביים יותר. אבל הכל יחסי. יש עדיין הרבה דברים זרים לבן המערב שחי כאן ולא רק מגיע לזמן קצר כתייר".
ש: מה הכי קשה לך?
"הבדידות. אתה מרגיש חייזר בפלנטה אחרת. ההרגשה הזו גורמת לצעירים יהודים וישראלים רבים המטיילים כאן להגיע אלינו כדי לחוות קצת ביתיות. זר בסין לא זוכה כמעט ליחס מהמקומיים, וגם אם יזכה לא יבין כלום. זו תופעה מרתקת ששקולה לחיים ביקום פרטי. הצעירים מתחילים לכן לחפש מחדש את הזהות היהודית שלהם ומגיעים אלינו. אגב, למרות ההתנכרות לזרים המאפיינת את המקומיים, אנחנו מעודדים את הישראלים לקחת חלק בפעילות הומניטארית. למשל, כשהיו רעידות האדמה במחוז סצ'ואן, בית חב"ד עודד את האנשים לצאת לסייע לנפגעים שם".
ש: בשורה התחתונה, אתה צופה שסין תהפוך ליעד הבא של הגירה יהודית-ישראלית?
"למרות שיהודים תמיד נמשכו למקומות בהם ניתן לפתח יוזמות ולהגיע למעמד גבוה, ההבדלים הגדולים בין התרבויות ימנעו בשנים הקרובות השתקעות גדולה ממש במדינה הזו. מה גם שהמשטר לא מעוניין במהלך כזה ומרכז את הזרים רק בערים בודדות. אבל בהדרגה יהפוך הטפטוף של היהודי המהגר לזרם, ושוב נראה תהליך של נדידה בעם היהודי בכיוון מזרחה, והפעם למזרח הרחוק".
הרב שלום גרינברג, שליח חב"ד בסין, נזכר בימים הראשונים של בית חב"ד המקומי ומחייך. "באותם ימים הסינים לא ידעו בדיוק מהי היהדות וחשבו שאנחנו רוצים לייהד אותם", הוא אומר. "היום הם כבר מבינים שזה ממש לא כך".
שבע שנים חלפו מאז פתחו גרינברג וצוותו בית חב"ד פעיל בבירת סין, והיום כבר קיימים במדינה שבעה בתי חב"ד. לכל המקומות יש ביקוש. הקהילה היהודית בסין מתעוררת, בעלי עסקים שמשתקעים במדינה מחפשים פינה יהודית ולוקחים חלק בחיי הקהילה וככלל, נראה כי דבר יפה עובר בימים אלו על יהודי סין.
בעיר שנגחאי, לדוגמה, התרחבה הקהילה היהודית מ-200 יהודים לפני כשבע שנים, לקהילה גדולה יחסית המונה למעלה מ-2,000 יהודים בשנת תשס"ח. בעיר בייג'ין פועלת קהילה בגודל דומה. על-פי נתונים רשמיים של הממשלה, יהודים רבים מהגרים לסין מאירופה, מארצות הברית ומאוסטרליה – בעיקר כדי ללמוד או לעבוד במרכזי העסקים הצומחים במדינה. רבים מהם החלו את שהותם במדינה על רקע עסקי ורואים בסין מקום עבודה יותר מאשר בית, אולם, לטענת חוקרים סינים המתחקים אחר התרחבות הקהילה, ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות מהסוג הזה, בהן נורו קהילות בשל שיקולים עסקיים שהפכו לנוחות ואידיאולוגיה.
"אני לא קיים"
ההתחלה, כדרכן של התחלות, לא היתה פשוטה. לאחר שאנשי הממשלה איימו על הרב גרינברג, ענה להם חסיד חב"ד כי הוא לא מתכוון לעזוב את המדינה אלא יעמוד למשפט ציבורי. "הם היו בטוחים שנארוז ונברח", הוא מספר. "הם שאלו אותי אם אני יודע מה זה משפט בסין ואם אני מבין עד כמה חמורים הסעיפים בהם הואשמתי. לא התרגשתי, אמרתי שאדרבא, המעצר שלנו יהפוך לאייטם תקשורתי בין-לאומי, ושבכל מהדורות החדשות בעולם יספרו שהרב היהודי הראשון שהגיע לסין מזה חמישים שנה, מאז תום מלחמת העולם השניה, נעצר על-ידי השלטונות ועומד למשפט".
התשובה של הרב גרינברג גרמה לסינים להבין שעומד מולם אדם נחוש מאוד ושהם עלולים להיות בבעיה אם יציקו לו. כנראה הלכו להתייעץ עם הפקידות הבכירה של המפלגה כי אחרי כמה זמן התייצבו שוב בביתו והודיעו לו כי הוא משוחרר. "הם הודיעו לי שמבחינתם אני לא קיים, כל עוד הפעילות שלי לא תופנה אל סינים, ושאסור לי לבנות שום מוסד רשמי של חב"ד בסין, ולא לפעול ממשרד או מבנה מיוחד אלא רק בתוך בתים פרטיים. הם גם הוסיפו שכל סיני שייצור איתי קשר יהיה בבעיה גדולה. הדבר הזה אסור באיסור חמור"
זו היתה ההתחלה. במושגים סיניים, מדובר היה בהישג גדול מאוד לבחור היהודי. הדת היהודית עדיין אינה אחת מחמש הדתות המוכרות רשמית בסין, אך הממשל, לפי שעה, מתעלם מכך ומאפשר את הפעילות הדתית במדינה - בניגוד לדתות אחרות להן הוא מתנכר. בקהילה תולים את הדבר בקשרים השוטפים והחיוביים שהם מנהלים עם נציגי הממשל. לדעתם, אחת הסיבות לכך היא ההבנה של הממשל כי הדת היהודית אינה מאיימת על צורת החיים הסינית וכי חסידי חב"ד מקבלים את סדר הניהול הסיני של המדינה.
למרות זאת, אין עדיין הרשאה סינית לבניית בית כנסת באף אחת מהערים במדינה. חסידות חב"ד בסין ונציגי הקהילה, פועלים להכרה סינית במעמד הדת היהודית והקהילה היהודית, כדי לקבל הרשאה לבניית בית כנסת ושאר שירותי דת יהודיים, כולל מתן האפשרות לבני זוג או לאזרחים סינים להשתתף בטקסים דתיים ואף להתגייר. פעילי חב"ד במדינה מציינים כי לפחות אחת לשבוע מגיעה אליהם בקשה של אזרחים סינים להתגייר.
אני מראיין את הרב שלום גרינברג ממרחק של יבשת שלמה, אבל הסיפור שלו מכווץ את אלפי הקילומטרים בינינו. לדבריו, בית חב"ד הראשון בסין הוקם בשנת 1998, ומאחר שהתנועה הזו הקימה סניפים בארצות המזרח הרחוק הרבה קודם לכן, רואה הרב גרינברג צורך להסביר את האיחור: "עד אותה שנה כמעט שלא היו יהודים בסין", הוא אומר. "כשאני הגעתי לשנגחאי, מצאתי שם רק מאתיים יהודים, רובם הגדול דיפלומטים ואנשי עסקים. כולם הגיעו לשנים מועטות ולזמן קצוב".
בעשור האחרון, כאמור, צמחה קהילת שנגחאי פי עשרה והיום חיים כ-2,000 יהודים בעיר, לצד קהילות יהודיות נוספות בערי עסקים אחרות בסין.
ש: מה הוליד את התהליך הזה?
"היפתחות המשטר בבייג'ין למערב והצמיחה הכלכלית המואצת. היום לא רק אנשי עסקים יהודים מגיעים לכאן, אלא גם בני משפחותיהם וסטודנטים הבאים ללמוד, ואפילו יהודים או יהודיות שנישאו לסינים והם אזרחי המדינה הזו".
ש. ממה השלטון הסיני מפחד? למה הוא ניסה להצר את צעדיכם?
"המשטר רוצה שקט תעשייתי ולא מוכן לאפשר שום כניסה של דעות או אנשים שיסכנו את זה. אתן לך דוגמה ממערכת המשפט הסינית. בתרבות היהודית בפרט, ובמערב בכלל, הערך המשפטי העליון הוא בירור האמת. 'מה באמת קרה'. לשם כך מזמנים עדים וחוקרים ומביאים ראיות. אצל הסינים, לעומת זאת, אין משמעות למה שבאמת קרה. זה לא רלוונטי. כאשר מתקיים מאבק משפטי בין בני אדם על רכוש או כסף, השופטים יטו כמעט אוטומטית לצד החזק ויפסקו לטובתו. חוסר צדק? – אולי. אבל הסינים לא מחפשים צדק, הם מחפשים שקט תעשייתי וזה בעיניהם הצדק. השקט הזה הוא הדת של השלטון הסיני. אני זוכר שאמרתי פעם לאנשים החיים כאן שהם לא המציאו שום דבר, ומדובר בתפיסת עולם עתיקת יומין. גם בסדום ועמורה פסקו תמיד לטובת החזקים. דבריי נפלו על אוזניים ערלות".
ש: אתה טוען שהסינים לא מודעים לאמות מידה מוסריות כפי שאנחנו מבינים אותן?
"בסין למושג המוסר כפי שאנחנו תופסים אותו, אין משמעות. ולא רק מוסר, הנה עוד ביטוי להבדל התרבותי העצום בינם לבינינו - היחס לדת. מדובר באומה עצומה, מיליארד ורבע פלוס, ששמונים אחוז מבניה לא מאמינים בשום אמונה דתית וגם עשרים האחוזים שכאילו מאמינים, זה רק מן השפה ולחוץ".
ש: זה מאפיין משטרים קומוניסטיים.
"זה לא בהכרח קשור. בייג'ין מכירה בחמש דתות שהן לגיטימיות בעיניה, ובהן בודהיזם. אבל אין לדתות האלה קהל מאמינים משמעותיאחד הכללים החמורים של הדת הבודהיסטית, למשל, הוא שאסור ליטול חיים משום בעל חיים. אפילו לא להרוג זבוב. בהודו מקפידים על המצווה הבודהיסטית הזו ותמצא מאות מסעדות שגם יהודי יכול לאכול בהן כי הן על טהרת הצמחים. בסין רשומים עשרות מיליונים כבודהיסטים - ואין מסעדות צמחוניות. כשנודע לי הדבר, שאלתי בודהיסטים סינים איך הם מסבירים זאת. התשובה היתה מתחמקת, או שהם אמרו כי 'רק הקיצונים והאדוקים לא אוכלים בשר'.
"דוגמה נוספת. למשפחה סינית לא מפריע שהאב נוצרי, האם בודהיסטית והבנים עובדי אלילים. זה לא יוצר שום קונפליקט. ונתקלתי במשפחות כאלה. כשאתה שואל איך הם מסתדרים, הם לא מבינים אותך. מבחינתם אמונה זה כמו לאהוד קבוצת כדורגל. אז אחד אוהד מכבי והשני הפועל, ועדיין אפשר לקיים שלום בית. בסין אמונה היא דבר לא מזיק אבל לא מחייב. הדבר היחיד שאנשים פה כן צמודים אליו זו הקונפוציאניות - אבל זו לא דת אלא דרך חיים".
אף פעם אין אשמים
יהודי סין צריכים להתמודד לאורך כל הדרך עם בעיות קשות הנובעות מהעובדה שהם שונים. כשרות, למשל. "שבועיים לפני ראש השנה ניסינו לארגן מכולה עם בשר כשר שתגיע לנמל של שנגחאי", מספר גרינברג. "הכוונה היתה לארח בחגים את הציבור היהודי בעיר, כפי שנוהגים בתי חב"ד בכל העולם. המכולה הגיע לנמל ונתקעה שם. פניתי לשלטונות העיר והנמל בבקשה לשחרר את הבשר בזמן, וקיבלתי תשובה אחרי שלושה ימים שהאוכל משוחרר.
שמחתי כמובן והתחלנו לחלק הזמנות להמון אנשים לסעוד איתנו בראש השנה. ואז הלכנו לפתוח את המכולה כדי שנוכל להתחיל לבשל, וחשכו עינינו. הבשר כולו הסריח. התברר שאחרי שהורידו את המכולה מן האוניה, אף אחד לא טרח לשים אותה בקירור. הניחו אותה להמתין על המזח למרות שהיו עליה הוראות ברורות לגמרי שצריך לשמור בקירור. זה אחד המצבים בחיים שאתה או צוחק או בוכה. אז עמדנו, אשתי ואני, ליד המכולה – ופרצנו בצחוק. דמעות לא היו עוזרות שם. לפחות שנצחק, כי אחרת אי אפשר להישאר שפוי בסין".
ש: ביטלתם אז את סעודת ראש השנה?
"ברור שלא. הרב של הונג-קונג נחלץ לעזרתנו, וגם הפעלנו את התושיה היהודית. ברוך ה', באותו ראש השנה התארחו על שולחננו שבעים איש שנהנו מארוחה בשרית חגיגית כשרה".
לאחר החג, ביקש הרב גרינברג לברר מי היה אחראי לתקלה וגילה שוב כי התרבות הסינית שונה לחלוטין מכל מה שהוא מכיר במערב. "מנהל הנמל הודה באוזני שמה שקרה באמת לא בסדר, אבל כשניסיתי לברר מי אשם התברר שאין אשמים. כולם הסכימו שאנחנו צודקים לגמרי, אבל כולם גם אמרו שמה שקרה לא קשור אליהם. נשארנו עם ים של תירוצים ובלי אחראי או אשם אחד. חשבתי שזה בגלל שאני לא מקומי ותוך כמה שנים אצליח להבין מה קורה כאן. והנה, עברו מאז 1998 עשר שנים וגם בשנת 2008 אני לא מבין את הדינמיקה הסינית. בינינו, נואשתי מלהבין".
גם בסין יש ספרות אנטישמית
שלום גרינברג ואשתו הגיעו להרפתקת שנגחאי שלהם כשנה לאחר חתונתם. הוא אזרח ישראלי והיא אזרחית אמריקנית. היום הם מגדלים בסין ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, הגדול בן תשע והקטנה בת שלוש: "ככה זה בחב"ד, אתה מתחתן ויוצא לשליחות. אבל לא זרקו אותנו למים בלי הכנה. הכינו אותנו ולימדו אותנו על סין, וחשבנו שאנחנו יודעים הרבה. רק כשהגענו הבנו שמי שלא חווה את התרבות הסינית מקרוב, לא יכול לדעת עד כמה היא שונה מכל השקפת חיים של אמריקני או ישראלי".
ש. בשביל מה בכלל צריך קהילה יהודית בסין?
"יש כאן קהילה גדולה שזקוקה להמון שירותים ואנחנו מספקים אותם. בשנים האחרונות הקהילה גדלה, והבאתי לכאן את אחי שיעזור לי. הוא פתח עוד בית חב"ד בחצי השני של העיר".
ש: איך אתה מסביר את ההצלחה הזו?
"הסינים מעריכים מאוד מורים, כי בעיניהם אלה אנשים המלמדים להצליח בחיים, ואני כאן על תקן מורה. הסינים מעריכים מאוד גם יהודים, כי הם בטוחים שבני עמנו שולטים בכל המערך ההמוניטארי העולמי, והם מעריצים כסף ואת השפעתו. לכן, כל איש עסקים ישראלי נערץ כאן - ויותר מכך נערצים המורים ישראלי. כשאני מציג את עצמי, התגובה הראשונית כלפי מצד כל סיני היא יראת כבוד גדולה. אני אמור להיות מעין גורו של כסף. ואז הם מגלים שאני לא מלמד איך עושים כסף אלא עוסק ברוחניות וזה מבלבל אותם. לרוחניות אין להם כבוד. בשלב הזה רובם עוזבים אותי. רק מיעוט קטן מביניהם מוכן לקבל שיש משהו אחר חשוב יותר מכסף".
בעולם עוין כלפי יהודים בכלל וישראלים בפרט, עם עליה מדאיגה בתופעת האנטישמיות, סין היא סוג של נווה מדבר. כשאני שואל את שלום גרינברג על תגובת הסינים אל הסטריאוטיפים המערביים מסוג הפרוטוקולים של זקני ציון, הוא אומר: "גם בסין יש ספרות אנטישמית מתורגמת המציגה את היהודים כסכנה לעולם, אבל במקום שהיא תגרום להם לשנוא יהודים, היא גורמת להם להתפעל מאיתנו. 'אם אתם כל-כך הצלחתם להשפיע על העולם כולו', הם אומרים, 'סימן שיש לכם איזה שהוא ידע ששווה ללמוד אותו. זו דרך החיים הסינית. כך הם מסתכלים על העולם. אבל שלא יתקבל הרושם שכולם רק חומרניים וסוגדים לממון. יש סינים עמוקים שרוצים ללמוד יהדות ואף להתגייר, אבל אותם אנחנו מפנים להונג-קונג או לאוסטרליה. בשנגחאי אסור לדבר איתם על כך וודאי שאסור לגייר אותם".
כאמור, עם כל ההערצה ליהודים, היהדות לא נכללת בחמש הדתות המוכרות בבייג'ין. לפני שש שנים פנתה תנועת חב"ד לשלטונות המקומיים בבקשה להפוך גם את הדת היהודית למוכרת ובמסגרת זו הבטיחו ראשיה שאין להם שום עניין לייהד סינים.
"הבטחנו שנקבל עלינו את כל ההגבלות שלהם", מספר הרב גרינברג. "הפקידים שמעו את הבקשה, והיו מאוד אדיבים. הם אמרו שאין להם ספק שיהדות היא דת חשובה וראוי להכיר בה. את אותה התשובה אנחנו מקבלים כבר שש שנים. באותם ימים נחתה עליי ההבנה שלמרות כל הנימוסיות, אין כאן כוונה לאף אחד להכיר בדת ישראל, כנראה משיקולים פוליטיים. נציגי המשטר לא יודו בכך, ימשיכו לחייך ולהנהן, אבל בלי לעשות כלום".
ש: באיזה שיקולים פוליטיים מדובר?
"המשטר הסיני שוקל בקשות להכרה דתית במבט גלובאלי. אם הוא יאפשר ליהדות לפעול בסין באופן רשמי, יקומו טענות על אפליה מצד דתות אחרות, כולל האיסלאם והנצרות. הרי כולם ירצו לפעול בקרב מיליארד ו-400 מיליון סינים. אז כדי לא להיכנס לבעיה הזו, מתעלמים מאיתנו. הם עושים זאת בנחמדות אבל אנחנו יודעים שבפועל, שום דבר לא יזוז. כל מי שמגיע לסין צריך לדעת שהמשטר מאוד קנאי לסדר ולא רוצה שום הפרעה שתכניס לאזרחים רעיונות ודעות לראש".
סין מתקרבת למערב
בעקבות הגידול במספר היהודים והישראלים החיים בסין בשנים האחרונות, נאלץ הרב גרינברג לא פעם להתערב לטובת אלה מביניהם שהסתבכו עם השלטונות. "אנשים מגיעים לכאן, לא מכירים את סין ועושים שטויות", הוא אומר בצער. "כדי לחלץ איזה טיפש אתה צריך עו"ד טוב, ולצייד אותו בהמון כסף כדי לשחד את מי שצריך. גם אז צריך לדעת מי נפגע ומי עומד מאחורי התביעה. פעם, כדי להציל ישראלי, הגעתי עד סגן שר החוץ הסיני, אדם הנהנה ממעמד מאוד בכיר במדינה. בפעמים אחרות אני בקשר עם פקידי שלטון זוטרים שמכירים אותי כבר. לפעמים הם יכולים לפתור את הבעיה לפני שהיא מסתבכת. אני מייעץ לכל מי שמגיע לסין להפנים את ההבדל שיש בין סין למערב ואת הרגישויות של המשטר ופשוט לא לעשות שטויות".
ש: אבל אומרים שסין הולכת ומתקרבת למערב?
"זה נכון. לפני עשר שנים, כשהגענו לשנגחאי, אנשים עשו את צרכיהם ברחובות, ואני מדבר על עיר שהיתה בעברה בשליטת המערב ויש לה היסטוריה של קשר עם זרים. מאז השתנה כאן הרבה, ובמהירות. היום יש קנסות על התנהגות לא נאותה ברחוב. יש אכיפה רצינית יותר של חוקי תנועה שבעבר היו בגדר המלצה בלבד, ויש עוד אינדיקציות לכך שסין עוברת לסטנדרטים מערביים יותר. אבל הכל יחסי. יש עדיין הרבה דברים זרים לבן המערב שחי כאן ולא רק מגיע לזמן קצר כתייר".
ש: מה הכי קשה לך?
"הבדידות. אתה מרגיש חייזר בפלנטה אחרת. ההרגשה הזו גורמת לצעירים יהודים וישראלים רבים המטיילים כאן להגיע אלינו כדי לחוות קצת ביתיות. זר בסין לא זוכה כמעט ליחס מהמקומיים, וגם אם יזכה לא יבין כלום. זו תופעה מרתקת ששקולה לחיים ביקום פרטי. הצעירים מתחילים לכן לחפש מחדש את הזהות היהודית שלהם ומגיעים אלינו. אגב, למרות ההתנכרות לזרים המאפיינת את המקומיים, אנחנו מעודדים את הישראלים לקחת חלק בפעילות הומניטארית. למשל, כשהיו רעידות האדמה במחוז סצ'ואן, בית חב"ד עודד את האנשים לצאת לסייע לנפגעים שם".
ש: בשורה התחתונה, אתה צופה שסין תהפוך ליעד הבא של הגירה יהודית-ישראלית?
"למרות שיהודים תמיד נמשכו למקומות בהם ניתן לפתח יוזמות ולהגיע למעמד גבוה, ההבדלים הגדולים בין התרבויות ימנעו בשנים הקרובות השתקעות גדולה ממש במדינה הזו. מה גם שהמשטר לא מעוניין במהלך כזה ומרכז את הזרים רק בערים בודדות. אבל בהדרגה יהפוך הטפטוף של היהודי המהגר לזרם, ושוב נראה תהליך של נדידה בעם היהודי בכיוון מזרחה, והפעם למזרח הרחוק".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
