מערכת COL
|
יום י"ד חשוון ה׳תשס״ט
12.11.2008
הישיבה שהייתם רוצים שילדכם ילמד בה
בין הרים, בתוך כפר ענק הממוקם באמצע שום-מקום, לומדים בחורים המנותקים מן העולם החיצון ומשקיעים את כל כוחם בלימוד, כשרק לעיתים רחוקות הם נוסעים הביתה. מסיבה פשוטה: מדובר בילדים ממדינות באירופה, שבכל פעם שהם נוסעים הביתה, עליהם לטוס מספר שעות. אז, עד שהם ייסעו הביתה, למרות גילם הצעיר, הם מתמסרים ללימוד התורה ושוכחים שבחוץ ישנם חיים אחרים ■ יהונתן פלדמן מ'שעה טובה' יצא לאיסטרא, כפר הנופש הרוסי בו ממוקמת הישיבה, וחזר מוקסם מהתלמידים הצעירים החובשים קסקטים שחורים לסיפור המלא ● בפנים: צרור תמונות מהווי הישיבה >>>
יהונתן פלדמן, מוסקבה
אלמלא הייתה זו מציאות שניצבת מול עיניי בצבעים חיים ובריחות דשא וחורף, הייתי מוכן להתחייב שזהו צילום דהוי שהצליח לתעד את החיים היהודיים בעיירה יהודית שלפני השואה. כפר רוסי קטן, מעליו שמים מעוננים, וקרני שמש שיוצאות לזמן קצר, ומאירות את טיפות הגשם שנפלו רק לפני רגע על הדשא הירוק. שקט כמעט מוחלט שורר כאן.
בשביל שנוצר בתוך הדשא הירוק, המוליך לכיוון העצים שגזעיהם האפורים מתקלפים כל חורף מחדש, פוסעים שני נערים צעירים, בני 14 בערך. לראשם קסקטים שחורים, וציציותיהם מתבדרות מתחת לחליפה הכהה שהם לובשים. הפאות מסודרות בקדמת האוזן, והם מדברים בלימוד, מנענעים את ידיהם הלוך ושוב, עוסקים בחידוש ששמעו זה אתה בשיעור בשמו של רבי אלחנן ווסרמן, בעל ה'קובץ שיעורים'.
זו היא ישיבה שאין עוד כדוגמתה בעולם. היא מכילה כ-60 תלמידים צעירים, בגילאי 13-15, שהגיעו לכאן ממדינות רבות בחבר העמים, מערים ידועות או נידחות שאפילו את שמן קשה להגות, בהן משמשות משפחותיהן כשלוחי חב"ד, ואביהם מכהן כרב הראשי של המדינה או העיר. הישיבה משתרעת על פני שמונה דונם של כפר נופש רוסי, הממוקם במרחק כשעתיים נסיעה ממוסקבה, באמצע שום-מקום, כאשר בכפר כולו שוהים רק תלמידי הישיבה, יחד עם רבם האהוב, הרה"ג ר' מרדכי קליין שליט"א, ראש הישיבה שאף הקים אותה, ביוזמתו ובסיועו של רבה של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א.
לפני כשנתיים, התפרסמה בעיתונות החרדית ידיעה על הקמת ישיבה בכפר הנופש, הממוקם בסמוך לעיירה הרוסית איסטרא. למרות שבאירופה כבר קיימת ישיבה מעין זו, ישיבה קטנה לילדי שלוחי חב"ד באירופה, הממוקמת בפריז, הקמתה של הישיבה היוותה בשורה לכ-300 השלוחים הפזורים ברחבי 15 מדינות חבר העמים לשעבר. עד אז היו הילדים נשלחים לישיבה בפריז והופכים בגיל כה צעיר לעצמאים, עוזבים את בתיהם, וטסים לבדם הלוך ושוב.
הישיבה החדשה אמנם אינה פותרת את כל הבעיות, כי גם ממדינות הסמוכות לרוסיה יש צורך בטיסה, ובכל זאת, הבשורה שמדובר בישיבה שנמצאת יחסית קרוב לבית הוריהם של הילדים, שימחה רבים מהם.
אלא שהצלחתה של הישיבה, כנראה בשל מיקומה האידיאלי, מסירותו של ראש הישיבה והאופן בו היא מתנהלת, הביאו גם שלוחים מארצות אחרות באירופה לשלוח את ילדיהם לישיבה. עד היום לא אישר ראש הישיבה הרב קליין לצלם את שטחי הישיבה, ובודאי שלא לפרסם כתבה אודותיה. וכך, למרות שכפי שתבינו מיד, אכן מדובר בישיבה מיוחדת שלא ראיתם כמותה, לא נכתב אודותיה מילה בכלי תקשורת כלשהו.
סביב ההחלטה הזו עמד עיקרון מאוד ברור של הרב קליין: מכיוון שמדובר בילדי 'שלוחים', שכבר זכו בארצות המקור שלהם לחשיפה באי-אלו כלי תקשורת, חלקם צולמו לסרטים שונים, ובוודאי התראיינו על חייהם באותן ערים נידחות, בהן מבצעת משפחתם את ה'שליחות', חושב הרב קליין כי כשהם מגיעים לכאן, לישיבה, עליהם להתנתק מכל המושגים האלו. להבין שאלו לא הדברים העיקריים בחיים, ושהמטרה היחידה שמנחילה הישיבה היא לשקוע ככל שאפשר בלימוד התורה.
רק לאחר הפצרות רבות ושכנועים הסכים הרב קליין לאשר לצוות 'שעה טובה' שביקר במוסקבה - להיכנס לשטחי הכפר, לתעד את הישיבה ואת תלמידיה, לשוחח עמם ולהבין מה סוד קסמה של הישיבה, שמצליחה, באופן כמעט מעורר השתאות, להעמיד תלמידים צעירים, בסך הכול בני 13 ו-14 שכל חייהם מוקדשים, כפשוטו, ללימוד תורה וחסידות.
בשמיעה ראשונה, זו אולי נשמעת גוזמה קלה, אבל שהות של יום שלם בשטח הישיבה העמיד אותנו על העובדות המדויקות הללו. לילדים הללו - ומה לעשות, הם עדיין ילדים - אין שום דבר בחייהם, מלבד הלימוד. אבל גם אחרי ההבנה הזו, השאלה כיצד מצליחה הישיבה לעשות זאת, נותרת עדיין פתוחה, בפרט לנוכח העובדה שניהולה הרוחני הכולל של הישיבה מונח על כתפיו של הרב קליין לבדו. הוא ראש הישיבה, הוא הר"מ של שיעור א', הר"מ של שיעורים ב' וג' וזה שנושא גם בתפקיד המשגיח.
הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע בעיתון 'שעה טובה'
אלמלא הייתה זו מציאות שניצבת מול עיניי בצבעים חיים ובריחות דשא וחורף, הייתי מוכן להתחייב שזהו צילום דהוי שהצליח לתעד את החיים היהודיים בעיירה יהודית שלפני השואה. כפר רוסי קטן, מעליו שמים מעוננים, וקרני שמש שיוצאות לזמן קצר, ומאירות את טיפות הגשם שנפלו רק לפני רגע על הדשא הירוק. שקט כמעט מוחלט שורר כאן.
בשביל שנוצר בתוך הדשא הירוק, המוליך לכיוון העצים שגזעיהם האפורים מתקלפים כל חורף מחדש, פוסעים שני נערים צעירים, בני 14 בערך. לראשם קסקטים שחורים, וציציותיהם מתבדרות מתחת לחליפה הכהה שהם לובשים. הפאות מסודרות בקדמת האוזן, והם מדברים בלימוד, מנענעים את ידיהם הלוך ושוב, עוסקים בחידוש ששמעו זה אתה בשיעור בשמו של רבי אלחנן ווסרמן, בעל ה'קובץ שיעורים'.
זו היא ישיבה שאין עוד כדוגמתה בעולם. היא מכילה כ-60 תלמידים צעירים, בגילאי 13-15, שהגיעו לכאן ממדינות רבות בחבר העמים, מערים ידועות או נידחות שאפילו את שמן קשה להגות, בהן משמשות משפחותיהן כשלוחי חב"ד, ואביהם מכהן כרב הראשי של המדינה או העיר. הישיבה משתרעת על פני שמונה דונם של כפר נופש רוסי, הממוקם במרחק כשעתיים נסיעה ממוסקבה, באמצע שום-מקום, כאשר בכפר כולו שוהים רק תלמידי הישיבה, יחד עם רבם האהוב, הרה"ג ר' מרדכי קליין שליט"א, ראש הישיבה שאף הקים אותה, ביוזמתו ובסיועו של רבה של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א.
לפני כשנתיים, התפרסמה בעיתונות החרדית ידיעה על הקמת ישיבה בכפר הנופש, הממוקם בסמוך לעיירה הרוסית איסטרא. למרות שבאירופה כבר קיימת ישיבה מעין זו, ישיבה קטנה לילדי שלוחי חב"ד באירופה, הממוקמת בפריז, הקמתה של הישיבה היוותה בשורה לכ-300 השלוחים הפזורים ברחבי 15 מדינות חבר העמים לשעבר. עד אז היו הילדים נשלחים לישיבה בפריז והופכים בגיל כה צעיר לעצמאים, עוזבים את בתיהם, וטסים לבדם הלוך ושוב.
הישיבה החדשה אמנם אינה פותרת את כל הבעיות, כי גם ממדינות הסמוכות לרוסיה יש צורך בטיסה, ובכל זאת, הבשורה שמדובר בישיבה שנמצאת יחסית קרוב לבית הוריהם של הילדים, שימחה רבים מהם.
אלא שהצלחתה של הישיבה, כנראה בשל מיקומה האידיאלי, מסירותו של ראש הישיבה והאופן בו היא מתנהלת, הביאו גם שלוחים מארצות אחרות באירופה לשלוח את ילדיהם לישיבה. עד היום לא אישר ראש הישיבה הרב קליין לצלם את שטחי הישיבה, ובודאי שלא לפרסם כתבה אודותיה. וכך, למרות שכפי שתבינו מיד, אכן מדובר בישיבה מיוחדת שלא ראיתם כמותה, לא נכתב אודותיה מילה בכלי תקשורת כלשהו.
סביב ההחלטה הזו עמד עיקרון מאוד ברור של הרב קליין: מכיוון שמדובר בילדי 'שלוחים', שכבר זכו בארצות המקור שלהם לחשיפה באי-אלו כלי תקשורת, חלקם צולמו לסרטים שונים, ובוודאי התראיינו על חייהם באותן ערים נידחות, בהן מבצעת משפחתם את ה'שליחות', חושב הרב קליין כי כשהם מגיעים לכאן, לישיבה, עליהם להתנתק מכל המושגים האלו. להבין שאלו לא הדברים העיקריים בחיים, ושהמטרה היחידה שמנחילה הישיבה היא לשקוע ככל שאפשר בלימוד התורה.
רק לאחר הפצרות רבות ושכנועים הסכים הרב קליין לאשר לצוות 'שעה טובה' שביקר במוסקבה - להיכנס לשטחי הכפר, לתעד את הישיבה ואת תלמידיה, לשוחח עמם ולהבין מה סוד קסמה של הישיבה, שמצליחה, באופן כמעט מעורר השתאות, להעמיד תלמידים צעירים, בסך הכול בני 13 ו-14 שכל חייהם מוקדשים, כפשוטו, ללימוד תורה וחסידות.
בשמיעה ראשונה, זו אולי נשמעת גוזמה קלה, אבל שהות של יום שלם בשטח הישיבה העמיד אותנו על העובדות המדויקות הללו. לילדים הללו - ומה לעשות, הם עדיין ילדים - אין שום דבר בחייהם, מלבד הלימוד. אבל גם אחרי ההבנה הזו, השאלה כיצד מצליחה הישיבה לעשות זאת, נותרת עדיין פתוחה, בפרט לנוכח העובדה שניהולה הרוחני הכולל של הישיבה מונח על כתפיו של הרב קליין לבדו. הוא ראש הישיבה, הוא הר"מ של שיעור א', הר"מ של שיעורים ב' וג' וזה שנושא גם בתפקיד המשגיח.
הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע בעיתון 'שעה טובה'
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
