דובר חב"ד במסר למפלגות הדתיות ● מאמר דעה
אם נתעלם מריחה הרע של הפוליטיקה, האוכלת כל חלקה טובה, ימי בחירות הם ימים שבהם הציבור יכול לבחור דרך ומדיניות. הדבר הטבעי והמתבקש הוא להחליט החלטה ברורה אם רצוננו להמשיך בדרך הוויתורים והנסיגות, שבה הלכנו מאז ימי אוסלו האומללים, או לנקוט מדיניות תקיפה ואיתנה, שתחזיר אותנו לדרך המלך.
יותר מחמש-עשרה שנה אנו הולכים בדרך שבה שם המשחק הוא – נסיגות תמורת הסכמים, חלקים מארץ-ישראל תמורת הבטחות להפסקת הטרור. לאן הדרך הזאת הביאה אותנו, כולנו יודעים. במקום שקט ושלום, קיבלנו מרחץ דמים שלא ידענו כמותו. אם בשנים האחרונות אנו נהנים ממעט שקט, הרי זה אך ורק משום שבניגוד להסכמים החתומים, איננו מניחים לרשות הפלסטינית לערוב לביטחוננו, אלא כוחות הביטחון שלנו נכנסים יום-יום ולילה-לילה לתוך קיני המחבלים וגודעים את התארגנויות הטרור בעודן באיבן.
אך למרבה הצער, במקום להפיק את הלקח ולהבין שזו דרך מסוכנת והרת-אסון, שככל שנעמיק בה יגברו הסכנות לכל תושבי הארץ – מערכות השלטון והתקשורת דוחפות להמשך התהליך, כאילו זו הדרך האחת והיחידה ואין בלתה. גם אחרי שראינו איזו מדינת טרור קמה ברצועת עזה לאחר שיצאנו ממנה, מוסיפים לדבר על הקמת מדינת טרור שנייה בתוככי יהודה ושומרון, כאילו זה דבר מובן מאליו.
החלטה ישנה ואקטואלית
ההבנה כי תהליך אוסלו הוא צרה צרורה וסכנה חמורה, אינה קשורה כלל וכלל לאמונה בה' ולשמירת תורה ומצוות, אלא לשכל ישר. עובדה שיש בעולם לא-יהודים הסבורים כי מדיניותה של ישראל היא איוולת גמורה, שאינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא. ובכל-זאת נוצרה כאן זיקה בין אמונה בה' ובתורתו ובין ההתנגדות לנסיגות ולוויתורים.
נראה שבשונה מכל עם אחר, אצל יהודים הדברים קשורים זה בזה. כאשר מתנתקים מהתורה, שהיא תורת חיים ו"היא חכמתכם ובינתכם", מתנהגים בדרך שמסכנת את החיים והביטחון ושכולה שטות ואיוולת.
זו השעה שבה צריך להישמע קול ברור וצלול מהרשימות המייצגות את תורת ישראל. את העמדה הברורה הזאת ביטאה היהדות הנאמנה כאשר עלתה על הפרק שאלת ה'חלוקה'. ב'כנסייה הגדולה', שהתכנסה במרינבד שבצ'כוסלובקיה לפני יותר משבעים שנה, נתקבלה החלטה השוללת לחלוטין את תכנית ה'חלוקה': "גבולי ארצנו הקדושה תחומים על-ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי-אפשרי משום כך שהעם היהודי מצידו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך".
מעניין כי הגאון רבי מנחם זמבא ביטא בנאומו את הקשר בין האמונה בתורה לאמונה בארץ-ישראל: "רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו, המוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל - לא נוכל בשום אופן להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".
לא רק שדולה
הציבור מצפה מהרשימות הדתיות לא להתנהג כשדולה מגזרית בלבד, הדואגת לצורכי בוחריה (אף שזו שליחות חשובה ולגיטימית כשהיא לעצמה), אלא להשמיע את קולה של תורת ישראל בשאלות הגורליות של חיי העם והארץ. תפקידן למשוך את כל המערכת הציבורית, שירדה מהפסים, בחזרה לנתיב הנכון.
השבת נקרא בתורה על ההבטחה האלוקית לתת לנו את ארץ-ישראל. שמירת ההבטחה הזאת מחוייבת לא רק על-פי האמת והצדק של תורתנו הקדושה, אלא היא הדרך האחת והיחידה שבכוחה להביא לנו שלום וביטחון. צריך לומר את הדברים האלה בקול רם ובעוז ולהיאבק עליהם, ומובילי המאבק צריכים להיות מייצגיה של תורת ישראל.
מאפשרים לכם לקבל
