הרב יעקב לידר

"בתי עקשנית ואף פעם לא מקשיבה לי", התלוננה אחת האמהות שהשתתפו בסדנה בה הרציתי. אישה אחרת התלוננה: "בעלי פשוט לא מתעניין בי ובמה שיש לי להגיד".

בדרך כלל אנו נוטים להחליט לבד על איכויותיו של האדם שעמו אנו משוחחים, אפילו אם זהו אדם שמעולם לא פגשנו קודם לכן. אנו עושים זאת אפילו יותר כאשר מדובר במישהו שקרוב אלינו ושאנו משוכנעים שאנו יודעים עליו הכל.

אנו מדברים מתוך פרספקטיבה של שיפוטים כגון "הוא לא מעוניין", "היא עקשנית", "הוא לא חכם", "היא לא מסוגלת", וכן הלאה. בין שנהיה מודעים לכך ובין שלא, התקשורת שלנו מושפעת מן הפרספקטיבה שלנו, כלומר מנקודת המבט שלנו.

באופן בלתי נמנע, האדם המקשיב לנו יקבל מסר שמושפע מן השיפוט שלנו ביחס לאותו אדם. לכן, אם את מאמינה שבעלך לא מקשיב לך, המסר שהוא מקבל הוא שמה שאת אומרת לו לא מעניין. אם את מאמינה שבתך עקשנית, היא תקבל את המסר "אני לא צריכה לעשות את מה שאמא מבקשת ממני".

שינוי אמיתי יכול לקרות רק אם אנו מוכנים לוותר על סדרת האמונות הקודמת שלנו ביחס לאותו אדם. יתכן בהחלט שבעבר בתך התנהגה בעקשנות, או שבעלך גרם לך לחשוב שהוא לא מעוניין להקשיב למה שאת אומרת לו, ושמאז את פועלת מתוך הפרדיגמה הזאת ומתוך נקודת המבט שהתקבעה עקב מה שארע בעבר.

"תני להם הזדמנות חדשה", אמרתי. "השליכי את אמונותייך הקודמות. התחילי לדבר אל בתך כאילו היא תציית לך. האמיני בכך בכל לבך ונשמתך. והחשוב ביותר הוא זה: אל תחפשי ראיות לדרך חשיבתך הישנה. חלף זאת, הרשי לעצמך לראות סימני שיתוף פעולה ותקשורת טובה".

אם את ספקנית לגבי יעילות הגישה הזאת, נסי אותה למשך שבוע אחד. במשך שבעה ימים, דברי עם בתך מתוך מרחב שבו אין מקום להדבקת תוויות ולשיפוטים מוקדמים אודותיה. את תראי שמערכת היחסים ביניכן תגיע לפסגות חדשות.

מאמרים קודמים:
עוף גוזל
להאמין בילד