'הצופה' על מאמן הקאוצ'ינג החב"די
טלי פיקרש, 'הצופה'
"הכישרון והיכולת נמצאים בך. אבל בחיים כמו בספורט, אתה זקוק למאמן צמוד שיוביל אותך להצלחה". התובנה הזו מעטרת את כרטיס הביקור של יוסף חיים בולטון, חסיד חב"ד, המודה כי הקאוצ'ינג הוא ייעודו בחיים. "זו המטרה שלי. הקב"ה נתן לי את האפשרות והיכולת ואני עושה את זה על הצד הטוב ביותר", הוא מסביר.
אם עד לפני מספר שנים, המילה "קאוצ'ינג" כלל לא היתה מוכרת בעולם הדתי והחרדי, הרי שהיום "האימון האישי" הופך פופולארי יותר ויותר בקרב הציבור הירא לדבר השם.
בשנים האחרונות, בקצב גובר והולך, פונים רבים במגזר למאמן מקצועי, קאוצ'ר בלעז, מספרים לו על הבעיות והמתחים בענייני זוגיות או פרנסה ומקבלים ייעוץ וסיוע מסוג חדש. או כפי שמסביר בולטון:"בעברית קואצ'ינג זה אימון. אנחנו בעצם מאמנים את המוח בדיוק כמו שמאמנים שרירים אחרים בגוף. אנשים גדלים בתוך דפוס התנהגות מסוים שגורם לשרירים מסויימים אצלם להתנוון. בקואצ'ינג אנחנו נותנים לאדם את האפשרות להתאמן על הדברים הבעייתיים שלו ולהצמיח את השרירים שהתנוונו או לפחות לפתח את השרירים הקיימים".
ש: מי צריך קואצ'ינג?
"מי שרוצה לחיות חיים בריאים. הרי לא כל מי שהולך לחדר כושר רוצה לתקן משהו ופה זה אותו דבר. באימון אנחנו מנסים להגיע למצב בו האדם חי את חייו יותר בקלות, בנינוחות ובשלווה. אם זה בצד הפיננסי, אם בחינוך הילדים ואם בחיים הבין-אישיים. אני מאמן בעיקר את התחום הבין-אישי והאישי, לא העסקי. כלומר זוגיות, שלום בית, חינוך ילדים, מציאת עבודה, כל התחומים בהם האדם רוצה למצוא את הסיפוק שלו בחיים. אימון יכול להתפרש למגוון רחב מאוד של תחומים. יש אנשים שמתמחים בתחום אחד, אחרים רואים עצמם ככולבויניקים וגם זה בסדר".
ש: למה צריך מאמנים אישיים במגזר הדתי והחרדי? הרי יש רבנים, אדמו"רים וראשי ישיבות, שמכוונים ותומכים?
"רב כבודו במקומו, אבל מאמן אישי זה מקצוע כשלעצמו. כאשר אני רוצה לשפר את הכושר הגופני שלי, אני הולך לרב? לא. אני הולך למאמן. מצד שני, פעמים רבות שיתוף הפעולה בין הרב והמאמן יכול מאוד להועיל. לעיתים זוגות שקיבלו קודם יעוץ מהרב מגיעים אליי ואני מסביר להם מה הרב ביקש מהם לעשות. לעיתים אני מתייעץ עם רבם של בני הזוג. אין התנגשות בינינו. מבחינתי, ככל שיש יותר כוחות להרים את המקרה שלפנינו ולסייע, כך ייטב".
"הרגשתי מתוסכל ומריר"
יוסף חיים בולטון, מהקואצ'רים הבולטים והוותיקים במגזר, הגיע למקצוע כמעט במקרה. עד לפני ארבע שנים עבד בכלל כקבלן בניין ורק בשל משבר אישי, הבין כי עליו לשנות מסלול חייו. לפני כשמונה שנים נולד ליוסף חיים (31) ורעייתו בנם הבכור, מנחם מנדל. הילד נולד במשקל רגיל ובלידה רגילה, והכל נראה תקין. בערך בגיל שבעה חודשים התחילו בני הזוג בולטון להרגיש שמשהו לא בסדר עם בנם. "הילד פשוט לא זז. ממש כמו בול עץ. היינו מניחים אותו על הצד וכך הוא היה נשאר", מתאר בולטון. בני הזוג פנו למומחה בבית החולים "אסף הרופא", ששלח אותם לסדרת בדיקות. "כשסיימנו את כל הבדיקות, הוא קרא לנו בבהילות לפגישה בבית החולים", מספר בולטון. "ישבו איתנו בחדר שני רופאים בכירים נוספים כשהפרופ' הסביר מה יש לבן שלנו: שיתוק מוחים (סי.פי) ברמה קשה מאוד. הרופא הסביר עוד כי המצב הולך ומתדרדר.
"קיבלנו שוק טוטאלי. זוג צעיר, האישה רק בת 19, ואתה לא מבין איך זה נפל עליך. הרופאים המליצו לנו לאשפז את הילד בבית החולים ובהמשך להעביר אותו למוסד לילדים, כי אין פתרון למצב. כאשר שאלתי מה זה אומר שהמצב מתדרדר, הרופא אמר לי בכנות כי 'אם הילד ימשיך לאכול בכוחות עצמו בשנה הקרובה, זה יהיה בגדר נס'".
בני הזוג בולטון הודו לרופאים ויצאו לכיוון האוטו. רק שם הרשו לעצמם להתפרק. בעודם יושבים באוטו, המומים מהבשורה הקשה שנחתה עליהם, אסף יוסף חיים את עצמו וסיפר לרעייתו סיפור. "היה אצלנו בחב"ד חסיד בשם ר' מנדל פוטרפס. הוא היה חסיד של הרבי הקודם, ישב בבתי כלא ברוסיה משום שהפיץ יהדות. באחת הפעמים ישב איתו בתא הכלא אסיר שטען שהוא לוליין - אחד שהולך על חבל. באחת מההפסקות הניתנות לאסירים הוא אף הוכיח את יכולותיו. הסוהרים קשרו לו חבל והוא החל לצעוד עליו הלוך וחזור. כאשר ירד, פנה לר' מנדל ושאל אותו מה נראה לו הקטע הכי קשה בהליכה על חבל. ר' מנדל לא ידע וניחש: כאשר אתה מתחיל? 'לא' השיב הלוליין, כאשר אתה מסיים? גם כן לא, כאשר צועקים עליך? לא. הלוליין אמר: כאשר אני מסתובב, זה הקטע הכי מפחיד. למה? כי כאשר אני מתחיל יש לי מטרה מול העיניים, כאשר אני חוזר יש לי מטרה מול העיניים, כאשר אני מסתובב אין לי מטרה מול העיניים וזה הכי מסוכן'. אמרתי לאשתי שאנו צריכים לקחת על עצמנו מטרה - להביא את הילד לבית ספר רגיל של חב"ד. פשוט קיבלנו את ההחלטה, ויהי מה".
הסביבה כצפוי לא ממש חיזקה את החלטתם. חוות הדעת של הרופאים היתה חד-משמעית והמצב מבחינתם נראה כמעט חסר סיכוי. "קרוביי טענו שאני בדיכאון ובהכחשה. הרי המטרה שלנו היתה תלושה בעליל. אפילו הרופא דיבר איתנו ואמר כי אם היה סיכוי, הוא היה מדרבן אותנו לפעול, אבל אין, וחבל על הכסף, המאמצים ושברון הלב שלנו. לא ויתרתי. אמרתי 'תודה רבה' והמשכתי עם המטרה ששמתי לעצמי".
בני הזוג בולטון עברו שנים קשות, בלתי ניתנות לתיאור, עם ילדם הבכור בבית, אבל כיום, בזכות התעקשות ההורים ובניגוד מוחלט לכל חוות הדעת הרפואיות, מנחם מנדל לומד בבית ספר רגיל ובכיתה רגילה. "אמנם יש לו סייעת ויש קצת בעיה בדיבור, אבל הוא הולך בכוחות עצמו", אומר בולטון בגאווה. "מנחם מנדל לומד היום בכיתה ב' בבית ספר רגיל, ואף נחשב לילד גאון ברמה השכלית". למנחם מנדל יש עוד שני אחים בריאים.
"סיפרתי את הסיפור שלי לפני כחמש שנים בכנס מחנכים של חב"ד. העברתי הרצאה שניסתה לברר 'מאיפה לוקחים אנרגיה לטפל בכזה ילד'. מאז התחילו לשלוח אליי הורים וחברים עם מקרים דומים.
"באותם ימים, ברמה האישית, הייתי אדם שהרגיש כקורבן. עבדתי אז כקבלן בניין ומבחינתי, כולם דפקו אותי ורימו אותי. לא הרגשתי כך רק במסגרת העבודה אלא במסגרת החיים בכלל. זה יצר אצלי הרבה מאוד תסכול ומרירות. כשהכרתי לראשונה את תחום האימון הבנתי שאני צריך להשתנות. לאחר שחיזקתי את שרירי המוח, הבנתי שהמשפט 'אתה מי שאתה בוחר להיות', זה לא רק משפט, אלא משהו יישומי. ברוך השם זה הצליח. בקאוצ'ינג מוטלת עליי כמאמן החובה להוות דוגמה אישית. יש בכך בעיניי דבר נהדר. הלכתי ללמוד את הקואצ'ינג וכמובן שבחרתי להתמחות ולעסוק באימון בתחום האישי והבין-אישי, כי זה הכי מדבר אליי".
כל אחד והקאוצ'ר שלו
לצד ההצלחות המוכחות של האימון האישי בישראל, מסתובבים בארץ גם שרלטנים רבים, שבמקרה הטוב רק לוקחים את כספם של הפונים אליהם, ובמקרה הרע מתעסקים באופן בלתי מבוקר בנפשם. הבעיות בתחום רבות, אך בראשם עומדת העובדה שהנושא אינו מוסדר בצורה חוקית באופן ברור וכמעט כל אחד יכול להיות קאוצ'ר אם הוא רק רוצה. לבולטון, שהוסמך לאימון ואף מפעיל את בית הספר לקאוצ'ינג "למען תצליח" בכפר חב"ד ושלוחות שלו בירושלים, חיפה ובקרוב גם בצפת ובבאר-שבע, חשוב להסביר כי התחום אינו מתאים לכל אחד. "לצערי הרב, כיום יש הרבה בתי ספר שמבחינתם זה משהו תעשייתי, ליצור כמה שיותר מאמנים", הוא מסביר. "הכשרה של מאמן לפי דעתי, זה מצב בו האדם עושה עם עצמו תהליך ומאפשר לבן האדם השני לעבור את התהליך הזה גם כן".
ש. איפה לומדים להיות קאוצ'ר?
"יש היום כל מיני בתי ספר לקואצי'נג, תלוי עד כמה אתה רוצה להתמחות ולדעת. אני, לדוגמה, כבר ארבע שנים במקצוע, ועד היום אני ממשיך ללמוד ולהתאמן. קואצ'ינג זה תורה מסודרת של כל אחד. בבתי הספר, המאמן מפתח דרך משלו להסתכלות על דברים ואותה הוא מעביר הלאה למתאמנים. מבחינת התוכן, זה לא משנה איך בדיוק עושים את זה, העיקר שעושים את זה נכון, כל אחד בהסתכלות שלו. מבחן ההצלחה הוא הטווח הארוך. לראות שהמאומן נשאר עם הכוחות שהמאמן נתן לו".
לדברי בולטון, הקואצ'ינג חדר לציבור הדתי והחרדי בשבע השנים האחרונות, "אבל זה היה במימדים מאוד קטנים".
רק בתקופה האחרונה גברה המודעות והציבור החל לפנות לתחום הזה. "יש לכך מספר סיבות", מסביר בולטון. "בראש ובראשונה, הציבור החרדי-דתי היום פתוח יותר לעולם בחוץ. כך, אדם שרואה מישהו בעבודה שלו שהלך לאימון והצליח, רוצה מיד גם. פנה אליי לא מזמן רב מסוים וביקש שאבוא אליו כדי להסביר לו על הקואצ'ינג. הוא עשה זאת לאחר שלא הצליח לסייע לזוג להגיע לשלום בית. אותו רב שמע ממני קצת פרטים על התחום וברוך השם כיום אנו משתפים פעולה".
ש: תחום הקואצ'ינג קיבל בשנים האחרונות פרסום רב בזכות אלון גל והתגובות שעוררה התוכנית שלו בערוץ 2. אתה בעד השיטה האגרסיבית שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בתוכנית?
"בוא נגיד ככה. מי שהדרך של אלון גל דיברה אליו, אז זו הדרך שלו. כל מתאמן בוחר במאמן שמתאים לו. גם הדרך של אלון גל מקדמת אנשים. אני אישית מעדיף לגרום לאדם להבין לבד מה הוא צריך לעשות ומה הצרכים שלו. אצלי אין מבחנים ואין שיעורי בית. זה לא מעניין אותי. יש אנשים שאצלם ההתקדמות באה תוך כדי חוויה. כל אחד לפי הדרך שמתאימה לו".
ש: הרבנים מעודדים את נושא הקואצ'ינג?
"חלק מהרבנים מעודד, חלק לא ויש עדיין חלק שכלל לא יודעים על כך".
ליוסף חיים בולטון מגיעים לקוחות מכל רחבי הארץ. חלקם מגיעים לאימונים במסגרת בית ספר "למען תצליח" שהוא מנהל בכפר חב"ד, וחלק מגיעים לאחר ששמעו את אחת ההרצאות שהוא מעביר בארץ ובעולם או עברו אחת מהסדנאות שלו.
ש: אתה מרגיש סיפוק בעבודה שלך?
"חשוב להבהיר שלא מדובר בהצלחה שלי, אלא של המשפחות והאנשים עצמם. אני אגיד לך את האמת, אני מתרגש מכל אחד ומעריץ אותם. אני מתרגש על המוכנות של אותו בן אדם ועל הרצון והתעוזה שלו להתקדם בחיים. לבוא ולהכיר בזה שאני נמצא באיזה מקום ממנו הוא רוצה להתקדם הלאה ולהשתנות. אני מעריץ את זה כי מדובר בתעוזה".
ש: כמה זמן לוקח לך להציל זוג שבא לבקשת את עזרתך?
"לתהליך עצמו אין זמן מוגדר. היו מקרים שהצלחנו כבר אחרי מפגש אחד. המקסימום שאני מוכן לעבוד עם זוג הוא לאורך 20 מפגשים. אני עושה ככל שביכולתי כדי שדברים יגיעו לאן שהזוג רוצה שיגיעו או לאן שהם הצהירו שהם רוצים להגיע. מה שחשוב לי היום זה להגיע למה שיותר אנשים שהקואצ'ר יכול לקדם להם את החיים ולשפר אותם".
ש: קיימת תופעה שהורים שולחים את ילדיהם?
"נגעת בנקודה שאני מאוד אוהב. אגיד לך למה. יש הרבה מאוד מקרים בהם הורים שולחים אליי את הילדים אך בפועל, ברוב המקרים, אני לא מאמן את הילדים אלא את ההורים. מצד אחד, הורים גידלו ילד, נתנו והעניקו לו לפי דעתם מעל ומעבר, אבל הילד, במקום להודות, בועט בהם. כשהילד מגיע לעצמאות להורים קשה. יש הורים שזה מוציא אותם מהכלים שהילד חושב לבד, מחליט לבד ועושה לבד. הם לא מבינים שמרוב דאגה הם מפעילים לחץ על ילד בגיל הטיפש עשרה ובעצם מוציאים עליו את התסכול והקושי שלהם. אני אומר לך את האמת, אני מעריץ הורים כאלה שבאים לאימון, כי זה לא קל לבוא ולהגיד 'אופס, נכון, זה לא הילד, זה המקום שלי פה, ואני מרגיש בסכנה'. לא הרבה הורים מוכנים להודות במצב הזה.
"סיבה שניה שאני מאמן את ההורים ולא את הנוער, נובעת מכך שלעיתים הילד עובר את התהליך אך מרגיש שנשאר בו לבד. אני מלמד את כל המשפחה לעשות שינוי. כשזה מצליח, אין מאושר ממני. עזרתי למשפחה להגיע לאיכות חיים. זו הרגשה נפלאה"
מאפשרים לכם לקבל
