לפני שבועיים נערכו בחירות למועצת הרבנות הראשית, ובעקבותיהן נכנסו למועצה דמויות רבניות חדשות. מי שזכה לתמיכה הרחבה ביותר וקיבל את קולותיהם של 117 מתוך 144 חברי הגוף הבוחר (המורכב מרבנים, מראשי ערים ומנציגי הממשלה) – הוא הרב שמעון אליטוב, רב המועצה האזורית מטה בנימין.

הוא יליד ירושלים שבין החומות, דובר שש שפות, ובעבר שימש רבה של בואנוס-איירס במשך עשר שנים בשליחות הרבי מליובאוויטש. בימי כהונתו חולל מהפך בהתייחסות היהודים המקומיים לדת ולמסורת-ישראל. כשהגיע למקום בקושי היה מניין בבית-הכנסת של הקהילה המקומית, 'סוכת דוד'. כאשר עזב וחזר לישראל, אם כי הוא מקפיד אחת לשנה לבקר בקהילה, כבר היו בו חמישים מניינים לתפילת שחרית מדי יום ביומו.

למה הצעירים אינם באים

"הסוד הוא מעורבות אישית בחיי הקהילה, כפי שהורה לנו הרבי", אומר הרב אליטוב. "דרשות מחכימות אינן תחליף לדוגמה האישית ולנועם הליכותיו של הרב. ידיעה ארבעת חלקי השולחן-ערוך נחוצה להצלחתו של רב, אך ללא 'החלק החמישי', היינו חכמת-חיים והיכולת להתהלך בין הבריות, גם ארבעת החלקים הראשונים לא יוכלו לבוא לידי ביטוי בקרב בני הקהילה".

מה היה רוצה לקדם בתפקידו כחבר מועצת הרבנות? "מטרידה אותי העובדה שאלפי ישראלים מסרבים להינשא כדת משה וישראל ונוסעים לחו"ל להינשא בנישואין אזרחיים", הוא אומר. "אני מוטרד גם מכך שבתי-הכנסת בתפוצות מלאים צעירים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואילו כאן ביישובים רבים צעיר המתפללים הוא בן חמישים. האחריות היא עלינו, רבני ישראל. עלינו לשבת על המדוכה ולמצוא נתיבים לליבם".


להפיל את החומה

לצד עבודתו ברבנות הוא עומד בראש בית-המדרש 'עוז מאיר-חב"ד', המיועד לנוער נושר. בהקמת בית-המדרש הוא רואה חלום חיים שהתגשם. "הקמנו את הישיבה בימים שבהם נער שלא צעד בתלם מצא עצמו בחוץ", הוא מספר. "החלטנו לעשות מעשה וליצור מסגרת שמשיבה את האמון לנער, וברוך-השם הצלחנו להציל נפשות רבות". 

כמו בארגנטינה, גם כאן, ביישובי מטה בנימין, הוא נוסע מיישוב ליישוב, ומקפיד להיות בכל אחד ואחד מהם מדי שבוע ולשאת דברים לפני הציבור. "יש צימאון גדול ליהדות. אני מוזמן לחוגי-בית ולכינוסים ומדבר על ענייני יהדות. לא-אחת שואלים אותי אם זה לא קשה לי, ואני משיב שזו בעיניי זכות ולא מעמסה. במרוצת השנים התקשורת, ולא רק היא, יצרה חומה של ברזל בין הרבנות לעם-ישראל. צו השעה להפיל את החומה. לא בדרך של פשרנות חלילה, אלא על-ידי קשר בלתי-אמצעי עם כל יהודי". 

לדבר אל הלב

חשיבות רבה הוא מייחס גם לדרך העברת הדברים: "הרב צריך להתאים את דבריו לקהל. דרשה עמוסה בדברי הלכה ובציטוטים אולי מעידה על ידיעות רבות, אך הציבור לא יוצא נשכר ממנה. חייבים להביא סיפור, משל, דברים שנוגעים בלב".

"רב בישראל צריך להשתמש בכל הכלים כדי להגיע לציבור רחב ככל האפשר. שיעור בתחנת רדיו, שיחה לפני תלמידי תיכון, דברי ברכה בשמחה משפחתית – כל אלה מרחיבים את מעגל ההשפעה ומקרבים לבבות לה' ולתורתו".