מאת רבקה ערנטרוי

בין הבנים ובין הבנות – מי הם?

חוחים עוקצניים דוקרים בעלי הכותרת הרכים של השושנה הענוגה, וריחה הערב מתנדף ומבסם את האווירה של הימים הנוראים... וטעמו הערב לחיך של התפוח האדום ירקרק הגדל לו בין עצי היער והנטבל בדבש השורף, ממתק את מרירות הגבורה לשנה טובה ומתוקה...

תמונת רקע זו, מודגמת בשירתו המליצית ובדברי החידה של שלמה המלך המדמה את כנס"י לשושנה בין החוחים, כך מתגלמת רעייתו של ה' בין הבנות...

ואילו היא אף היא משיבה לו בהתאם, בדברי גבוהה גבוהה..

"כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים" (שיר השירים ב' ג') והיא ממשיכה: "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי" (שם)

החסידות מבהירה תיאורים אלו ומשייכת אותם למתרחש מראשית ימי אלול ועד לעצרת, כשהחוליה המגשרת היא התפוח בדבש. הכיצד?

דווקא החוחים הקוצניים הסובבים את השושנה ועוקצים בה, מביאים להתנדפות ריחה והם מדומים לבנות. מי הן?

מה מאפיין את עץ התפוח על שאר העצים ומדוע הוא גדל בין עצי היער המדומים לבנים? מי הם? צילו של עץ התפוח זעיר הוא מאוד והוא ממשיך את צילו מאותם עצי היער שהוא גדל בינותם. מה מסמל הדבר?

מה מאפיין את התפוח על שאר הפרות ולכן מסמל דווקא הוא את המשכת רחמיו של ה' הממתיקים את הגבורה והדבר מתגלם בטבילת התפוח בדבש?

פר התפוח צומח עוד בטרם העלים וגווניו האדום והלבן יוצרים הרמוניה של גוון ירוק. מה עומד מאחורי לעובדה זזו?

מדוע טובלים את התפוח בדבש דווקא ולא בדברי מתיקה שונים?

"כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות"

השושנה מסמלת את הנשמה האלוקית השרויה בנפש הבהמית ונפש בהמית זו מדומה לבנות במשל החוחים הסובבים את השושנה ודווקא עקיצותיה של הנפש הבהמית בה, מגלים את העדן והעונג שבה, היות וכל כח בולם ומנגד, קורא לתנועה הפוכה, ודווקא מניעותיה ועכוביה של הנפש הבהמית מעוררים את התגלות כוחותיה הפנימיים והעזים של הנפש האלוקית והיא אף מסוגלת אז ללבן את האדמומיות הבוערת והתאוותנית של הנפש הבהמית בחום האהבה שלה לאלוקים, ואז ניכר יתרון האור מן החושך והנשמה מגיעה לאותם השגים רוחניים שלעולם לא היתה משגת לולא אותם אתגרים של חוחים עוקצניים של הנפש הבהמית. הדבר מתרחש בימי אלול בתנועה של "אני לדודי" אזי נמשכים על האדם י"ג מדות הרחמים, המעוררים את האדם לתשובה עמוקה המתרחשת בר"ה.

הדבר מתגלם בהתאדמות לחייו של בעל התוקע בעת התקיעות בר"ה, המלבן ומזכך את העם.

תופעה זו של שושנה מתלבנת ומזדככת בשל קוציה המגרים ומעוררים אותה להיטהר באש אהבתה לאלוקים, מהווה השלכה ישירה ומניע מסובב להמשכת י"ג מדות הרחמים של הקב"ה על העם ביו"כ וי"ג מדות רחמים שלא כקודמיהם הנמשכים בחודש אלול, מזככים ומטהרים את האדם מעוונותיו וכל החסרונות והפגמים נשלמים, היות וזוהי המשכה שבאה לאחר עבודת התחתונים והדבר מדומה לתפוח בין עצי היער. הכיצד?

"כתפוח בין עצי היער, כן דודי בין הבנים"

צילו של עץ התפוח זעיר הוא מאוד, ובגודלו בין עצי היער, המדומים לבנים, נמשך צילו אל החוסים בו, דוקא בשל ענפי שאר עצי היער הסובבים אותו, כמו אותם חוחים, שדווקא בשלהם, נמשך ריחה הענוג של השושנה...

עצי היער הם בני האלוקים והמה אותם מלאכים התובעים את כבודו של האלוקים בדומה לבנים המקפידים מאוד על מי שמערער ופוגע בכבוד אביהם, והקטרוג שלהם נעשה כבד מאוד בר"ה, אבל דווקא ההמתקה של גבורות אלו בר"ה בשל עבודת התשובה של היהודי בזכוך נפשו הבהמית ובמעלת יתרון האור על החושך, ממשכים על העם רחמים רבים ביו"כ הממלאים את כל הפגמים ומלבינים כשלג את האדמומיות של החטאים.

דווקא המלאכים הם השליחים דרכם מעביר אלינו ה' את רחמיו, והקטרוג שלהם עלינו ביום הדין מעורר אותנו לעבודת התשובה המעניקה את העוצמה לרחמים ועימה חולש היהודי ועובר על הדרגה אליה מגיעים המלאכים. הכיצד?

המלאכים נטולים מצוות, ובכך מתגלם יחודיותו של העם בעבודת המצוות בדומה לצמיחתו של פרי התפוח, הגדל בטרם צמיחת העלים של העץ, במשל לבנ"י שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", דהיינו שבעבודת התשובה של ה"נעשה" של היהודי הוא חולש ועובר את רמת המלאכים, שאומנם, ממשיכים אליו את השכינה, (ברמה של "נשמע") היות ובשל עוצמתה הרבה אין היא נמשכת אל העם ישירות, ורק המלאכים הם המצמצמים והמגשרים בין רוחניות האלוקות והעם שבעולם הגשמי...

ואולם לאחר גישור זה והמשכת רחמיו של ה' על העם, הם מתעלים ומתנשאים על רמת המלאכים בתדמית לעץ התפוח הנטול צל בסמל של המשכת המקיפים אך זקוק לצילם (המשכת המקיפים) של עצי היער... ובתדמית לפרי (עבודת המעשה" שבתשובה" שיש לה עליונות ודין קדימה לאותה המשכה של שכינת ה' באופן של מקיפים המדומים לעצי היער, ולעלים של עץ התפוח הצומחים שלא כשגרה לאחר צמיחת הפרי.

תפוח בדבש

יכולתו של היהודי ללבן את האדמומיות בסמל של שושנה בין החוחים, ממתיקה את גבורת המלאכים בסמל של אדמומיות הנהפכת לחסד וההרמוניה של השניים יוצרת את הגוון הירוק שהוא סמל לרחמים. זהו גוונו המיוחד של פרי התפוח והבולט, דווקא בינות ענפי היער נטולי הפירות.

רחמים היא מידה הבנויה מהרמוניה של רחישת אהבה ואכפתיות למצבו של הזולת בגוון לבן, אך בת בבת מהולה כאן מידה של גבורה בגוון אדום שמגמתה להאבק באלו שמציקים לאדם ופוגעים בו, ההרמוניה בין האהבה והגבורה יוצרים רחמים רבים המתבטאים בהפיכת קטרוג המלאכים בר"ה לרחמים רבים כיתרון האור מן החושך והדבר בא לבטויו באכילת התפוח בדבש וזאת כהשלכה וכמסובב מעבודת התשובה של השושנה בין החוחים שליבנה באש האהבה שלה לאלוקים את אדמומיות התאווה שבחוחי הנפש הבהמית.

הדבש השורף אך ממתק – הכיצד?

את התפוח הזה אנו טובלים בדבש, המסמל אף הוא את מידת הגבורה שבחסד, דהיינו זוהי מידה של אהבה וחסד, הכובשת וחובשת את ארבעת מרכיבי המזון (אש, רוח, מים ועפר) שלא יתפשטו, כך שהחומצות שבאוויר לא יחדרו למזון ויחמיצו אתו.
הסוכר, בהשתווה לדבש, אינו מסוגל לכבוש כי מידת הגבורה, המצמצת אינה ניכרת וחזקה בו, ולכן אין הוא מכווץ ואין הוא כובש, ולכן איננו ממתיק כדבש.

בדבש ניכר הטעם הצורב והשורף שלו בשל הגבורה השולטת בו, ומאחר שיסודו היא מתיקות של חסד, הרי שבחובשו מזון ובכובשו אותו, הוא ממתיק אותו כטעמו המקורי, כן מתמתקת הגבורה שבקטרוג המלאכים לרחמים רבים בסמל של תפוח לשנה טובה ומתוקה.

י"ג מדות הרחמים במערכת היומית ובמחזור השנתי – הכיצד?

את יומו של היהודי הוא פותח בתקון חצות, בו הוא מזמר את העריצים והקוצים שבנפשו הבהמית. הדבר מגיע להתגלמותו בפסוקי דזמרה...(בסמל של זמירת הבהמיות שבנפשנו וקציצת הרע שבקרבנו)

ואז בטרם עבודת התשובה ממעמקי הנפש בקריאת שמע, אנו מבקשים את רחמיו המרובים של "אבינו אב הרחמן, המרחם.." להמשיך אלינו את י"ג מדות הרחמים והמה יעורררו אותנו ויחזקונו בעבודת התשובה, ואולם לאחר קריאת שמע ותפילת העמידה, אנו קוראים את י"ג מדות הרחמים שעימם ממלא ה' את כל הפגמים ומלבן את אדמומיות החטאים.

הדבר מתגלם במחזוריות הכללית של השנה כשימי אלול מהווים הכנה להמשכת י"ג מדות הרחמים בתנועה של "אני לדודי" והם אכן,מעוררים אותנו ומסייעים לנו בעבודת התשובה ואולם לאחריה, ביום כפור נמשכים אלינו י"ג מידות הרחמים, הממלאים את כל הפגמים ומלבנים את החטאים של אדמומיות השושנה.

(הדבר לא התאפשר בימי אלול, היות וכחם של מידות הרחמים אז אינם עצומים , מהיות והם נמשכים בשל אתערותא דלעילא, ללא הכנה ועבודת היהודי מלמטה כאותם הנמשכים לאחר עבודת היהודי באתערותא דלתתא שלו, ורק אחרי עבודת התשובה של ר"ה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, עשויים י"ג מדות רחמים אלו ללבן את אדמומיות החטאים.)

הרחמים האלו נמשכים תחילה באופן סובב ומקיף בסמל של חג הסוכות, וכפי שהדבר מודגם במילים וצילו חמדתי וישבתי, אלו הסוכות שה' הושיב אותנו בם ואלו המקיפים האלו מתיישבים בקרבנו, ובכל יום נמשך אלינו מקיף חדש (ובשל החידוש הזה אנו אומרים הלל בכל יום בחג הסוכות) ואילו בשמיני עצרת, נעצר ונקלט בנו אור זה בסמל של פריו אכלתי ומתוק לחיכי".

"ויעקב הלך לדרכו"

דווקא לבן הארמי במקורו הרוחני ממשיך אל העולם את המקיפים העליונים בסמל של הלובן העליון בנשקו את בניו ובנותיו. הבנים הם בני האלוקים, דהיינו המלאכים המקטרגים והבנות הן, החוחים הסובבים את השושנה והם הדרדרים של הנפש הבהמית ואומנם לבן ישב במקומו ויעקוב הלך לדרכו לשנה טובה ומתוקה כתפוח בדבש.

(עפ"י מאמרי נהאדה"ז למאמר כתפוח בעצי היער,תקע"א ולענין הטבילה בדבש, מאמרי אדה"ז הקצרים ועפ"י אור התורה שיר השירים לצמח צדק למאמר זה ועפ"י פלח הרמון לפרשת וירא לענין טבילתו של פרי תפוח דווקא, בדבש ועפ"י המאמרים של כתפוח בעצי היער בפלח רמון שיר השירים ועפ"י מאמר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו כתפוח בעצי היער, תשי"ד)

מוקדש לזכותו של החתן התמים אליעזר גורקאוו שיחיה ולבתנו הכלה המהוללה חיה-מושקא קסלר שתחיה