זלמן ישראלי

תנו רבנן, שלשה מידות במקבלי החיות והכוחות מהרבי. המקבל מהתפילות, הלימודים וההתוועדויות, חסיד. המקבל מהקירות של 770, זו מידה בינונית והמקבל מהספסלים באיסטערן פארקווי הרי זו מידת..., אבל הצד השווה שבהן, שכולם מקבלים, שואבים ומתמלאים בכוחות וחיות מהרבי.

קראתי את המכתב של הרב שייע העכט ואז ראיתי אותו. למרות הטישטוש על הפנים בסגנון של 'קטין חרדי נאשם', לא היה אפשר לפספס.

מתחת לתמונה הודגש כמובן שמדובר ב'אילוסטרציה' אבל ההקשר ברור לכל. אבל משהו לא הסתדר לי, ואולי בגלל שאני מכיר אותו.

מי שיפגוש בו, ב'מקבץ הנדבות האילוסטרציוני' יראה ילד מתוק, בעל חיוך ניצחי. אבל מאחורי החיוך הכובש מסתתר סיפור של מסירות נפש כפשוטו. הוריו אינם חב"דים בלשון המעטה ואפילו קצת הפוך... בגיל צעיר מאוד, זכה להיפגש בשלוחי הרבי בשכונתו ונפשו נקשרה בנפשם, נשמתו התמגנטה לרבי בצורה בלתי מוסברת, והוא נקשר בחבלי עבותות אהבה.

מאז הוא הפך לילד של מס"נ, כל פעולה הכי פשוטה של ילד בגילו בכפר חב"ד, הופכת אצלו לסאגה של של מסירות נפש. חינוך בת"ת חב"ד, לבוש חב"די, הנהגות חב"ד, נוסח התפילה והנהגה בדרכי החסידים, כל פעולה קטנה צריכה להיות מלווה בהמון עקשנות, חכמה, וחיפוש מתמיד אחר מגוון פתרונות יצירתיים.

הלוואי, תהיתי, שהיה לי קמצוץ מאותה מסירות נפש לענייני הרבי שיש לאותו 'מקבץ נדבות'.

בתשרי האחרון, הילד הזה כהרגלו בקודש, לא התכוון לוותר כלל, הוא הפך עולמות, אבל את תשרי הוא עשה אצל הרבי, וגם שם הוא לא התעצל, הוא עבד קשה ובשמחה עם החיוך הניצחי שלו, כדי לממן את הכרטיס ולא להשאר חייב.

ואני יכול להעיד, כי התשרי הזה פעל אצל הילד הזה שינוי מהותי.

* * *

יש בה משהו חזק באילוסטרציה, ואנשי תקשורת מיומנים יודעים להשתמש היטב בכלי הזה. כשבעיתון מופיעה כתבה על אלימות נגד ילדים בישראל ותמונת חרדי מחזיק בידו ילד קטן מרוחה על עמוד שלם, גם עם כתוב 'אילוסטרציה', ההקשר האסיאוציאטיבי נוצר מאליו.

הדמיון עובד שעות נוספות, זו דרך עיתונאית קלאסית להגיד בלי לומר, להכתיב מחשבות תוך כדי דיווח 'הוגן'.

כמובן, שאף אחד מחברי המערכת לא היה יכול לדעת מה עומד ומי עומד מאחורי תמונת הילד הישראלי 'מקבץ הנדבות' שכנראה נלכד בעדשתו של צלם COL ונשלח אחר כבוד לתיקיית ה'אילוסטרציות', אבל חשבתי שאולי התמונה הזו באמת הייתה מתאימה למכתב, כי גם הוא כ'מכתב אילוסטרציה', למרות שהכותב יוכל לתרץ את עצמו תמיד מאחורי איצטלת ה'כתבתי מפורש', שזה רק במקרה פלוני ופלמוני, די בו כדי לערער את הנסיעה לתשרי. תארו לעצמכם שאנשי חינוך היו מוציאים מכתב להורים תחת הכותרת "אל תשלחו את הילדים לישיבה" במכתב היה כתוב כי הגיעו שמועות שהרבה בחורים סרו מן הדרך לאחר שהם למדו בישיבה, על כן אנו מבקשים מכל ההורים לא לשלוח את הילדים בשום אופן לישיבה עד שאתם יודעים בוודאות שיש להם סדר יום ומשגיח צמוד וכו'.

* * *

תנו רבנן, שלשה מידות במקבלי החיות והכוחות מהרבי. המקבל מהתפילות, הלימודים וההתוועדויות, חסיד. המקבל מהקירות של 770, זו מידה בינונית והמקבל מהספסלים באיסטערן פארקווי הרי זו מידת ... , הצד השווה שבהם, שכולם מקבלים, שואבים ומתמלאים בכוחות וחיות מהרבי.

תשרי אצל הרבי, זה לא נסיעה לחו"ל, וזה לא בילוי חברתי, לרבי נוסעים כדי לקבל כוחות, וחיות לכל השנה. וכידוע, שאת הכוחות והחיות ב-770 מקבלים גם מהקירות, ואולי יש כאלו שאינם עדיין בדרגה לקבל מהקירות אז הם מקבלים את מה שהם צריכים לקבל גם מהספסל בשדרה.

המכתב הנ"ל הזכיר לי את הבדיחה על הסטודנט הצפוני יפה הנפש היושב במושב הראשון של אוטובוס מלא נוסעים. לפתע עולה זקן, מנסה להחזיק בכל כוחו בעמודי הברזל, אולם הוא כל העת מתנודד מצד לצד. פונה אליו הצעיר בנימוס ואומר לו "אדוני, אני פשוט לא מסוגל לראות אותך מתנודד כך, ליבי לא יעמוד לי אם אראה שתיפול, אתה יכול בבקשה להיכנס קצת יותר פנימה שלא אראה אותך..."

אני מכיר אותם, את 'יושבי הברזלים' מי יותר ומי פחות, ותאמינו לי, שהחלופה שלהם לישיבה על ה'ברזלים' של הסבואיי ב-770 היא לא לימוד מאמרים בע"פ בבית כנסת שומם גם אם הוא יהיה קרוב קרוב לאבא ואמא, אלא יותר הברזלים של כיכר ציון, הסלעים הדקורטיביים במרכז הכפר ומקבילותיהם די בכל אתר ואתר.

ולכן, פעם בשנה כולם, אבל כ-ו-ל-ם נוסעים לרבי.

המתמידים והעובדים בישיבות נוסעים ללמוד להתפלל ולהתוועד אצל הרבי.

הפחות מתמידים נוסעים לספוג 'מהאווירה ומהקירות' של הרבי ו'נוער הברזלים' נוסעים לשבת על הברזלים של הרבי.

הגברים באים ללמוד, הנשים באות לשמוע, והטף, למה הוא בא? הוא לא מתפלל, לא מתוועד, לא לומד.

לא משנה, התוצאה זהה אצל כולם: 'ויראו את ה' אלוקיכם'.

● מה דעתכם? הנסיעה לרבי בכל מחיר? >>>