מערכת COL
|
יום י"ט אלול ה׳תשס״ח
19.09.2008
בנימין קלוגר על המהפכה החב"דית בז'יטומיר
העיתונאי בנימין קלוגר הקדיש את כתבתו השבועית המתפרסמת בעיתון 'המודיע' לתחייה היהודית בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה על ידי שליח חב"ד ורב העיר הרב שלמה וילהלם ■ הפעילות שלו מדהימה, גם בקנה המידה של רבני חב"ד במדינות חבר העמים. "הוא המהפכן האמיתי שהיה לנו מאז ימי הקומוניסטים", אומרים בהלצה אלפי היהודים. למרות צניעותו ואופיו השקט נאמן הרב וילהלם למקור, כחב"דניק אמיתי וחבר ועד רבני הקהילות בחבר העמים, חבר בוועד השליחים - הוא עושה שליחותו נאמנה" לסיפור המלא
עבר והווה, ק. בנימין
1. דוגמה חיה
ביקרתי השבוע בז'יטומיר שבאוקראינה. 65 שנה אחרי הטבח הנורא והאוקראינים בז'יטומיר אינם מניחים לקורבנותיהם. ביער דובצ'ה, שם התבודדו גדולי עולם, הם ממשיכים לחטט בששת קברי האחים הענקיים, מחפשים שיני זהב, נתפסים, בורחים ושבים, - לשווא. ולהבדיל, המרא דאתרא, הרב שלמה וילהלם מחטט בליבותיהם של חמשת אלפים היהודים מתי הרוח שנותרו במקום ומגלה זהב בכל פעם מחדש.
ומי אומר שיש הבדל שהיא הסיבה לחפירת הקברים בארץ שהיא מסיבות ארכיאולוגיות, לבין העילה לחפירות ביער דובצ'ה שהיא בשל שיני הזהב של הניקברים ?
בז'יטומיר, לא רק מתים. החיים היהודיים מפכים בכל עוזם, ומאז בואו של הרב וילהלם, שליח חב"ד, למקום, פורחת כאן פעילות עניפה בכל התחומים. ראש הקהילה היהודית במקום הוא וועלוול רוזנגורטן המכהן "במקרה" גם כמהנדס החשמל הראשי של העיר החוגגת עתה לא פחות מ-1,122 שנים לקיומה, מה שקוראים: "קהילה מחושמלת".
בעבר, לפני המהפכה, היו כאן 58 בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואכן פה ושם עדיין נותרו הסימנים לבתי מקדש המעט הללו. אבל המקום היחיד שנותר בפעולה הוא בית הכנסת הגדול, שעל דלת הכניסה שלו ניצב השלט "בית חב"ד". מאז שהגיע הרב שלמה וילהלם לכהן כרב העיר וכשליח ראשי של חב"ד השתפרו פני הדברים לאין ערוך.
הפעילות שלו מדהימה, גם בקנה המידה של רבני חב"ד במדינות חבר העמים. "הוא המהפכן האמיתי שהיה לנו מאז ימי הקומוניסטים", אומרים בהלצה אלפי היהודים. למרות צניעותו ואופיו השקט נאמן הרב וילהלם למקור, כחב"דניק אמיתי וחבר ועד רבני הקהילות בחבר העמים, חבר בוועד השליחים - הוא עושה שליחותו נאמנה.
2. עיר מחוז
ז'יטומיר, עיר המחוז האוקראינית העתיקה, ניצבה בליבה של ארץ המשופעת במרבצים ובמחצבים, ובכל זאת לא ראתה עושר ושפע מעולם, אפשר ובגלל אכזריותה לבני חסותה היהודיים. באיזור ז'יטומיר יש 40 נקודות ויישובים, בהיקף של מאות קילומטרים סביב, והרב וילהלם מקיים קשר רצוף עם יהודים באזורים הללו, ונוסע אליהם לעיתים תכופות. המדובר בעיקר בערים: בארדיטשוב (שם פועל גם שליח קבוע של חב"ד, ה"ה הרב משה טאהלר), ונובוגרד, קורוסטין, אובריטש, וולינוב וכו'.
אין ספק שלחסידי חב"ד יש חלק בולט ומרכזי במהפכה היהודית העוברת על מדינות חבר העמים, לשעבר ברית המועצות. יהודים טובים מחוגים שונים, רבנים ואישים – בהשראת גדולי ישראל להם הם נשמעים, פועלים איש איש בתחומו בשטח. כל אחד תורם חלקו לאותה מהפיכה רוחנית. מטבע הדברים, כאורחם של בית חב"ד בז'יטומיר, אנו מדגישים ביריעה זו את חלקם של חסידי חב"ד, המתבצע באורח פלאי, בשליחותו, השראתו וברכת-קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
לאחר המהפכה הבולשביקית, הקומוניסטית, הפרעות והשואה, ולאחר נפילת מסך הברזל הכל נעשה בגלוי. הביקור הנוכחי בז'יטומיר שבאוקראינה, אינו הראשון, ואולי, למרות ההפרש במספר השנים, אפשר לקבוע שאין הביקור הנוכחי דומה כלל לקודמיו.
בכל השנים פעלו חסידי חב"ד מעבר למסך הברזל בברית המועצות, בהם חסידים צרופים, שלא חתו מפני דורשי-נפשם ופעלו למען הפצת יהדות – עד כמה שניתן היה בתנאי שביה ורדיפות. רבים מהם שילמו על כך בחייהם, או בהגלייה לארץ הכפור סיביר. אך הזרוע החב"דית, הסמויה והארוכה, הגיעה לרוסיה בדרכים נסתרות מתחת עינם הפקוחה של בלשי ה-נ-ק-וו-ד. היה זה, כאמור, האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, אשר גם בטרם נפתחו שערי ברית המועצות לרווחה, פעל והפעיל במרחביה שלוחים נסתרים.
3. המהפכה היהודית
ביום בו קרסה ברית המועצות, והקומוניזם הסטאליניסטי התנפץ כאחת, הניף האדמו"ר זי"ע את נס ההצלה הגלוי, והורה לשלוחים לצאת מיד לארצות שנגאלו משוביהן, לנער את היהודים מעלפונם הארוך והממושך, בטרם ישקעו אחרוני היהודים בתהום הנשייה. הרבי זי"ע טען, כי במדינות חבר העמים נותרו מיליוני יהודים, וחובת העם היהודי לחשוף אותם, לזהותם, לאמצם אל הלב, לקרבם ולהביאם תחת כנפי השכינה.
ההוראה לשלוחים היתה, לצאת לערי המחוז ולהקים קהילות יהודיות בכל עיר. לבנות קהילות יהודיות על כל המשמעות הדתית, החינוכית, החברתית והציבורית. לא עוד פעולות מחתרת, לא עוד יוזמות ארעיות ופעולות מזדמנות ותקופתיות, אלא להתחיל הכל מבראשית, מהתחלה, מן היסוד, ובקול תרועה גדולה. המובחרים שבשלוחים, רבנים בעלי הסמכה לרבנות, החלו לצאת לארצות חבר העמים.
"יהודי, היכן שהוא חי, צריך שיהא יכול לחיות כיהודי" – כך הורה האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע – וכל שליח, בכל מקום שהוא, לא ינוח ולא ישקוט עד אשר הקהילה היהודית המחודשת לאחר שבעים שנה, אכן תעמוד על רגליה היהודיות ותספק צרכי קהילה לכל יהודי. גם מנקודת מבט זו, ניתן להבחין מיד את הקהילות החב"דיות.
גם כאן, מתחת עינם הבולשת של זרועות הרשע הקומוניסטיות, התקיימה פעילות יהודית, מספרם המדהים של היהודים האמיצים, בעלי המסירות-נפש פשוטה כמשמעה, אשר פעלו בז'יטומיר להחיות את שארית הפליטה, מהווה פרק מצמרר של קידוש השם. החב"דניקים מלו תינוקות בהחבא, לימדו תורה במרתפים, החזיקו וחיזקו לבבות שבורים, בו בזמן שיהודי העיר פחתו והלכו מחמת המציק האכזר.
וכאשר ארע הנס והפלא, לפני כשמונה עשרה שנה, ברית המועצות התפוררה ועמה הקומוניזם הרודה והמשעבד, הגיעו שליחי חב"ד גם לז'יטומיר. היה זה הרה"ג ר' שמואל פלוטקין הי"ו, שהגיע ראשונה, ובתשנ"ה קיבל את שרביט הרבנות הרה"ג ר' שלמה וילהלם, מבני משפחת וילהלם הירושלמית, וחתנו של הרה"ג ר' דוד משה ליברמן הי"ו, רב קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן, וערך מהפכה בעיר.
4. חדוות היצירה
הרב וילהלם, השרוי בחדוות יצירה למרות הקשיים, מאמץ אל ליבו כל ישיש יהודי, כל ילד ונער יהודיים, והוא רואה בכל אחד ואחד מהם אוצרות גנוזים שנתגלו, ממרק אותם מזוהמת העמים שדבקה בהם במשך שבעים שנות שביה של כפירה, ושוטף אותם במימיה הטהורים של נהר האמונה היהודי. וזה לא קל, ואפילו מאוד קשה. מהמורות ומכשולים, שלעיתים נדמים כהרים ללא מעבר, ניצבים כלהכעיס כנגד רצון הפעולה ואימוץ העשיה.
כאן בדיוק, במקום בו ניצב הסטרא-אחרא ומתיש כוחות, נדרשת מסירות הנפש החסידית, אותה למד בבית מדרשם של אדמו"רי חב"ד. ההקרבה והמאבק הבלתי מתפשר, הם המנתצים גם את העזים שבאומות. בביקורנו הראשון, היה זה פחות משלוש שנים מאז הגיע, הצליח הרב וילהלם לפתח את בית הספר היהודי "אור אבנר" בעירו. כשבעים תלמידים, מהם הבאים מן הכפר, פשוטו כמשמעו, מרחק שעת-רכיבה מן העיר, כבר למדו בבית הספר.
היו אז רק ארבע כיתות בבית הספר, אבל מראהו ומה שהוא נתן לילד ולמשפחתו, גשמית ורוחנית, הוא מפעל שלם של חיים יהודיים. כמו"כ הקים בעיר מרפאה מיוחדת לילדים נפגעי אסון צ'רנוביל, אשר במחוז ז'יטומיר.
הקהילה מחזיקה מחלקה מיוחדת לחסד, ובפרט לעניי העיר המרוחקים מבית הכנסת, שאינם יכולים לבוא ולהתארח לארוחה חמה. ארגון "עזרת מנחם", בראשות הרב יעקב עמאר מפאריז, מסייע רבות במשלוחי מזון מצרפת. נזקקי העיר מקבלים בביתם בכל יום ארוחה מבושלת. אלפי משפחות יהודיות מקבלות בכל חודש חבילת מצרכי-יסוד, ובתנאי המחיה באוקראינה – למשפחות החיות על תמיכה תקציבית מינימלית, העזרה הזאת חיונית ביותר.
5. בית כנסת במרכז העיר
בית הכנסת ובית חב"ד, הממוקם במרכז העיר, למעשה בית הכנסת המפורסם, סגור על בריח זה זמן, מחשש שהוא מט ליפול, וכל הפעילויות מתקיימות בבניין צדדי בקרבת מקום, אך הבשורה הטובה בכך שעל מקומו עומד לקום קומפלקס ענק, מבנה של 4 קומות אך כל הקומות יחד יהיו של אלפי מטרים מרובעים כשבמרכזו בית הכנסת הגדול, בית חב"ד לפעילות יהודית, פעולות חסד, בית תבשיל, ועוד.
בית הכנסת הנוכחי שוקק חיים כל היום. מתקיימים בו חוגים לבני כל הגילים, כשאלה מנוצלים ללימודים יהודיים ! גישה זו מוכרת בפדגוגיה כחינוך עקיף... אבל כשהיא מיושמת להקניית יסודות האידישקייט, היא יפה שבעתיים. ויש מה ללמוד מז'יטומיר שבאוקראינה הרחוקה [תרתי משמע] גם בתחום זה.
6. ממיטה עד מיתה
השליח הרב שלמה וילהלם אינו שוקט על שמריו ומבצע את כל אשר תיכנן ובהתאם להוראות שכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע טווה לשלוחיו. באזור ז'ריצ'אני רכש חלק משכונה קיימת, והכל עבר תהליך שיפוץ ובינוי מחדש וכיום יש בה קרייה חינוכית למופת עם כל המרכיבים של שכונה מסודרת היטב, תחת ניהול של משפחת בויקיעט.
במקום מתגוררים 13 משפחות של שלוחים, שהם הצוות החינוכי: לבית הספר לבנים, לבית הספר לבנות, חיידר לבני השלוחים, ישיבה לצעירים בתנאי פנימייה למגיעים מכל ערי אוקראינה, מכון לסטודנטים, מקווה, ועל הכל המוסד הנכבד והחשוב "עלומים" - מרכז לילדים, כולם 100 אחוז יהודים, מרכזון, שנתון, מרפאה, מלונית ואכסנייה לאורחים ובקרוב גם בית אבות.
אם כל ילד יהודי, בכל מקום בעולם, ואף בקהילות ישראל הוותיקות והמבוססות, הוא עולם מלא – מה נאמר על ילד יהודי באוקראינה ? ! עלינו במדרגות של הבניין, ובתוכו כיתות ואולמות לרוב. נכנסנו לכיתות [כל כיתה – אולם מפואר !] חלפנו במסדרונות, עצרנו ילד אחר ילד, וכל ילד – סיפור !
ויש כאן ילדים וילדות שאין להם בתים, ולא משנה מהן הסיבות. ולאלה צריכים קורת גג. ולכן הקימו מעין מכינה וישיבה קטנה לילדים, ומעון ליתומות, עם פנימיה מלאה. ולא סתם פנימיות – אלא מלונות פאר, אכסניות הדר, ובהם מקבלים 'האורחים' גם ביגוד מלא. להזכיר: התלמידים הללו באים הנה בחוסר כל ! את הכל, ה-כ-ל, נותנת להם הקהילה.
פועל כאן גן ילדים מפואר לכשבעים ילד, האוכלים פה שלוש ארוחות ליום, בתנאי מסעדה ממדרגה ראשונה, והם לנים פה, באולמות שינה מבהיקים בנקיונם והדרם, את מנוחת הצהרים. הילדים מגיעים עם שחר ושבים עם לילה, נהנים מתנאי עולם הבא ועולם הזה כאחד. בשובם הביתה לאחר יום שהייה בגן, הם שגרירים יהודיים להוריהם, ומהם תתחיל המהפכה היהודית בבית הזה.
יש לזכור, כי ילדי רשת בתי הספר של "אור אבנר", של ר' לוי לבייב הי"ו, הפעילה בקהילות ועד שלוחי רבני חב"ד בחבר העמים, רוכשים את כל יסודות היהדות רק בין כתלי בתי הספר, והם המנחילים את היהדות שלמדו בכיתות להוריהם ולמשפחותיהם. השילוב המופתי של רכישת יהדות דרך למידה 'חופשית', מבלי שזו תעורר חשד כ"לימודי דת", הוא אחד מאבני היסוד המרהיבים של נס ההצלה. מסיבות מובנות לא נוכל לייחד להן פרטים מזהים.
הרב וילהלם מסביר את הבעייתיות המיוחדת של בתי הספר "אור אבנר": "החוקים האוקראינים נוקשים, כל שכן בנושאי חינוך והקניית דעת. כבארה"ב, גם בחבר העמים, קיים איסור מוחלט ללמד דת, ובתי הספר מיועדים רק למקצועות למידה. כל רבני חב"ד, בכל עיר ברחבי ברית המועצות לשעבר, חייבים לנקוט בבינה יתירה, ובכל הדרכים, גם הפחות מקובלות, כדי להקנות את כל המקצועות 'החופשיים' מבעד לאספקלריה היהודית".
7. מרכז קהילתי ז'יטומיר
מה שהיה פעם בית הכנסת ז'יטומיר במרכז העיר, סגור היום והכל מתנהל במבנה סמוך. בעוד זמן קצר מתחילים בהקמת הקומפלקס הגדול שיכלול את כל המוסדות הקהילתיים ליהודי ז'יטומיר והסביבה.
מלבד בית כנסת מפואר, יש גם: מקווה, בית תבשיל מרכזי, בית חב"ד על כל הפונקציות, חדרי שיעורים וחדרי הרצאה, ובחלק האחורי מכללה לבנות, כולל פנימייה.
הילדים ! זו, למעשה סיסמת המחץ של הפעילות. "אם הנער איתנו" – הצלחנו ! הילדים מגיעים עם בוקר לגן ומשוחררים עם לילה. שלוש ארוחות הם מקבלים בגן, ובאולם שינה בתוך גן הילדים ניצבות עשרות מיטות-נוער, קטנות וצחורות, בהן נחים הקטנים את מנוחת הצהרים בת השעתיים.
כאן, בבית הספר, יש חדר אחות, והאחות מחסנת את הילדים בחיסונים המיובאים מחו"ל לטובת ילדי הקהילה היהודית, שאין ילדי אוקראינה מקבלים במרפאות העירוניות. כל בר דעת מבין מאליו את יחסם של ההורים לגן הקהילתי "שלהם"...
אין שיעור למאמץ האדיר המושקע בחינוך הילדים. חמישה אוטובוסים עומדים לרשות הקהילה למען הסעת הילדים לבית הספר וממנו. הילדים נאספים מקצווי העיר, והרב וילהלם מעלה רק ברמיזה את העלות הכוללת של כל ילד, אבל האם יש מחיר ליהדותו של ילד יהודי ?!
אנו נכנסים לאחת הכיתות ושומעים את הילדים מברכים בקול-רם ברכת המזון. מי חלם שילד יהודי באוקראינה יגיע לכך. "תפקידנו: להפיץ אידישקייט" – מסכם הרב וילהלם את פעלי הקהילה היהודית במשפט בן שלוש תיבות בלבד. אגב, הרב וילהלם משמש גם רבו של צפון-מערב אוקראינה, וכך הוא גם מרעיף ומקרין על עוד כעשרים ערים ועיירות, בכל נושאי האידישקייט.
ואיך מפיצים אידישקייט בערבות הכפור של חבר העמים הרוסיות לשעבר ? התשובה, לכאורה, פשוטה: "שליחות" ! אבל מימושה המעשי של ה"שליחות" טעונה עבודה מסורה מסביב לשעון. אידישקייט, לגבי הרב וילהלם, כולל: מקוואות [וזה לא פשוט], ייצור והספקת ומוצרי יסוד כשרים [וגם זה אינו פשוט], מערכת איתור וחיפוש של יהודים בחורים ובסדקים, הפצת המאור שבתורה. וזה פועל להפליא !
הכתבה מלווה בתמונות מההווה ומהתכנון העתידי בז'יטומיר.
1. דוגמה חיה
ביקרתי השבוע בז'יטומיר שבאוקראינה. 65 שנה אחרי הטבח הנורא והאוקראינים בז'יטומיר אינם מניחים לקורבנותיהם. ביער דובצ'ה, שם התבודדו גדולי עולם, הם ממשיכים לחטט בששת קברי האחים הענקיים, מחפשים שיני זהב, נתפסים, בורחים ושבים, - לשווא. ולהבדיל, המרא דאתרא, הרב שלמה וילהלם מחטט בליבותיהם של חמשת אלפים היהודים מתי הרוח שנותרו במקום ומגלה זהב בכל פעם מחדש.
ומי אומר שיש הבדל שהיא הסיבה לחפירת הקברים בארץ שהיא מסיבות ארכיאולוגיות, לבין העילה לחפירות ביער דובצ'ה שהיא בשל שיני הזהב של הניקברים ?
בז'יטומיר, לא רק מתים. החיים היהודיים מפכים בכל עוזם, ומאז בואו של הרב וילהלם, שליח חב"ד, למקום, פורחת כאן פעילות עניפה בכל התחומים. ראש הקהילה היהודית במקום הוא וועלוול רוזנגורטן המכהן "במקרה" גם כמהנדס החשמל הראשי של העיר החוגגת עתה לא פחות מ-1,122 שנים לקיומה, מה שקוראים: "קהילה מחושמלת".
בעבר, לפני המהפכה, היו כאן 58 בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואכן פה ושם עדיין נותרו הסימנים לבתי מקדש המעט הללו. אבל המקום היחיד שנותר בפעולה הוא בית הכנסת הגדול, שעל דלת הכניסה שלו ניצב השלט "בית חב"ד". מאז שהגיע הרב שלמה וילהלם לכהן כרב העיר וכשליח ראשי של חב"ד השתפרו פני הדברים לאין ערוך.
הפעילות שלו מדהימה, גם בקנה המידה של רבני חב"ד במדינות חבר העמים. "הוא המהפכן האמיתי שהיה לנו מאז ימי הקומוניסטים", אומרים בהלצה אלפי היהודים. למרות צניעותו ואופיו השקט נאמן הרב וילהלם למקור, כחב"דניק אמיתי וחבר ועד רבני הקהילות בחבר העמים, חבר בוועד השליחים - הוא עושה שליחותו נאמנה.
2. עיר מחוז
ז'יטומיר, עיר המחוז האוקראינית העתיקה, ניצבה בליבה של ארץ המשופעת במרבצים ובמחצבים, ובכל זאת לא ראתה עושר ושפע מעולם, אפשר ובגלל אכזריותה לבני חסותה היהודיים. באיזור ז'יטומיר יש 40 נקודות ויישובים, בהיקף של מאות קילומטרים סביב, והרב וילהלם מקיים קשר רצוף עם יהודים באזורים הללו, ונוסע אליהם לעיתים תכופות. המדובר בעיקר בערים: בארדיטשוב (שם פועל גם שליח קבוע של חב"ד, ה"ה הרב משה טאהלר), ונובוגרד, קורוסטין, אובריטש, וולינוב וכו'.
אין ספק שלחסידי חב"ד יש חלק בולט ומרכזי במהפכה היהודית העוברת על מדינות חבר העמים, לשעבר ברית המועצות. יהודים טובים מחוגים שונים, רבנים ואישים – בהשראת גדולי ישראל להם הם נשמעים, פועלים איש איש בתחומו בשטח. כל אחד תורם חלקו לאותה מהפיכה רוחנית. מטבע הדברים, כאורחם של בית חב"ד בז'יטומיר, אנו מדגישים ביריעה זו את חלקם של חסידי חב"ד, המתבצע באורח פלאי, בשליחותו, השראתו וברכת-קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
לאחר המהפכה הבולשביקית, הקומוניסטית, הפרעות והשואה, ולאחר נפילת מסך הברזל הכל נעשה בגלוי. הביקור הנוכחי בז'יטומיר שבאוקראינה, אינו הראשון, ואולי, למרות ההפרש במספר השנים, אפשר לקבוע שאין הביקור הנוכחי דומה כלל לקודמיו.
בכל השנים פעלו חסידי חב"ד מעבר למסך הברזל בברית המועצות, בהם חסידים צרופים, שלא חתו מפני דורשי-נפשם ופעלו למען הפצת יהדות – עד כמה שניתן היה בתנאי שביה ורדיפות. רבים מהם שילמו על כך בחייהם, או בהגלייה לארץ הכפור סיביר. אך הזרוע החב"דית, הסמויה והארוכה, הגיעה לרוסיה בדרכים נסתרות מתחת עינם הפקוחה של בלשי ה-נ-ק-וו-ד. היה זה, כאמור, האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, אשר גם בטרם נפתחו שערי ברית המועצות לרווחה, פעל והפעיל במרחביה שלוחים נסתרים.
3. המהפכה היהודית
ביום בו קרסה ברית המועצות, והקומוניזם הסטאליניסטי התנפץ כאחת, הניף האדמו"ר זי"ע את נס ההצלה הגלוי, והורה לשלוחים לצאת מיד לארצות שנגאלו משוביהן, לנער את היהודים מעלפונם הארוך והממושך, בטרם ישקעו אחרוני היהודים בתהום הנשייה. הרבי זי"ע טען, כי במדינות חבר העמים נותרו מיליוני יהודים, וחובת העם היהודי לחשוף אותם, לזהותם, לאמצם אל הלב, לקרבם ולהביאם תחת כנפי השכינה.
ההוראה לשלוחים היתה, לצאת לערי המחוז ולהקים קהילות יהודיות בכל עיר. לבנות קהילות יהודיות על כל המשמעות הדתית, החינוכית, החברתית והציבורית. לא עוד פעולות מחתרת, לא עוד יוזמות ארעיות ופעולות מזדמנות ותקופתיות, אלא להתחיל הכל מבראשית, מהתחלה, מן היסוד, ובקול תרועה גדולה. המובחרים שבשלוחים, רבנים בעלי הסמכה לרבנות, החלו לצאת לארצות חבר העמים.
"יהודי, היכן שהוא חי, צריך שיהא יכול לחיות כיהודי" – כך הורה האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע – וכל שליח, בכל מקום שהוא, לא ינוח ולא ישקוט עד אשר הקהילה היהודית המחודשת לאחר שבעים שנה, אכן תעמוד על רגליה היהודיות ותספק צרכי קהילה לכל יהודי. גם מנקודת מבט זו, ניתן להבחין מיד את הקהילות החב"דיות.
גם כאן, מתחת עינם הבולשת של זרועות הרשע הקומוניסטיות, התקיימה פעילות יהודית, מספרם המדהים של היהודים האמיצים, בעלי המסירות-נפש פשוטה כמשמעה, אשר פעלו בז'יטומיר להחיות את שארית הפליטה, מהווה פרק מצמרר של קידוש השם. החב"דניקים מלו תינוקות בהחבא, לימדו תורה במרתפים, החזיקו וחיזקו לבבות שבורים, בו בזמן שיהודי העיר פחתו והלכו מחמת המציק האכזר.
וכאשר ארע הנס והפלא, לפני כשמונה עשרה שנה, ברית המועצות התפוררה ועמה הקומוניזם הרודה והמשעבד, הגיעו שליחי חב"ד גם לז'יטומיר. היה זה הרה"ג ר' שמואל פלוטקין הי"ו, שהגיע ראשונה, ובתשנ"ה קיבל את שרביט הרבנות הרה"ג ר' שלמה וילהלם, מבני משפחת וילהלם הירושלמית, וחתנו של הרה"ג ר' דוד משה ליברמן הי"ו, רב קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן, וערך מהפכה בעיר.
4. חדוות היצירה
הרב וילהלם, השרוי בחדוות יצירה למרות הקשיים, מאמץ אל ליבו כל ישיש יהודי, כל ילד ונער יהודיים, והוא רואה בכל אחד ואחד מהם אוצרות גנוזים שנתגלו, ממרק אותם מזוהמת העמים שדבקה בהם במשך שבעים שנות שביה של כפירה, ושוטף אותם במימיה הטהורים של נהר האמונה היהודי. וזה לא קל, ואפילו מאוד קשה. מהמורות ומכשולים, שלעיתים נדמים כהרים ללא מעבר, ניצבים כלהכעיס כנגד רצון הפעולה ואימוץ העשיה.
כאן בדיוק, במקום בו ניצב הסטרא-אחרא ומתיש כוחות, נדרשת מסירות הנפש החסידית, אותה למד בבית מדרשם של אדמו"רי חב"ד. ההקרבה והמאבק הבלתי מתפשר, הם המנתצים גם את העזים שבאומות. בביקורנו הראשון, היה זה פחות משלוש שנים מאז הגיע, הצליח הרב וילהלם לפתח את בית הספר היהודי "אור אבנר" בעירו. כשבעים תלמידים, מהם הבאים מן הכפר, פשוטו כמשמעו, מרחק שעת-רכיבה מן העיר, כבר למדו בבית הספר.
היו אז רק ארבע כיתות בבית הספר, אבל מראהו ומה שהוא נתן לילד ולמשפחתו, גשמית ורוחנית, הוא מפעל שלם של חיים יהודיים. כמו"כ הקים בעיר מרפאה מיוחדת לילדים נפגעי אסון צ'רנוביל, אשר במחוז ז'יטומיר.
הקהילה מחזיקה מחלקה מיוחדת לחסד, ובפרט לעניי העיר המרוחקים מבית הכנסת, שאינם יכולים לבוא ולהתארח לארוחה חמה. ארגון "עזרת מנחם", בראשות הרב יעקב עמאר מפאריז, מסייע רבות במשלוחי מזון מצרפת. נזקקי העיר מקבלים בביתם בכל יום ארוחה מבושלת. אלפי משפחות יהודיות מקבלות בכל חודש חבילת מצרכי-יסוד, ובתנאי המחיה באוקראינה – למשפחות החיות על תמיכה תקציבית מינימלית, העזרה הזאת חיונית ביותר.
5. בית כנסת במרכז העיר
בית הכנסת ובית חב"ד, הממוקם במרכז העיר, למעשה בית הכנסת המפורסם, סגור על בריח זה זמן, מחשש שהוא מט ליפול, וכל הפעילויות מתקיימות בבניין צדדי בקרבת מקום, אך הבשורה הטובה בכך שעל מקומו עומד לקום קומפלקס ענק, מבנה של 4 קומות אך כל הקומות יחד יהיו של אלפי מטרים מרובעים כשבמרכזו בית הכנסת הגדול, בית חב"ד לפעילות יהודית, פעולות חסד, בית תבשיל, ועוד.
בית הכנסת הנוכחי שוקק חיים כל היום. מתקיימים בו חוגים לבני כל הגילים, כשאלה מנוצלים ללימודים יהודיים ! גישה זו מוכרת בפדגוגיה כחינוך עקיף... אבל כשהיא מיושמת להקניית יסודות האידישקייט, היא יפה שבעתיים. ויש מה ללמוד מז'יטומיר שבאוקראינה הרחוקה [תרתי משמע] גם בתחום זה.
6. ממיטה עד מיתה
השליח הרב שלמה וילהלם אינו שוקט על שמריו ומבצע את כל אשר תיכנן ובהתאם להוראות שכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע טווה לשלוחיו. באזור ז'ריצ'אני רכש חלק משכונה קיימת, והכל עבר תהליך שיפוץ ובינוי מחדש וכיום יש בה קרייה חינוכית למופת עם כל המרכיבים של שכונה מסודרת היטב, תחת ניהול של משפחת בויקיעט.
במקום מתגוררים 13 משפחות של שלוחים, שהם הצוות החינוכי: לבית הספר לבנים, לבית הספר לבנות, חיידר לבני השלוחים, ישיבה לצעירים בתנאי פנימייה למגיעים מכל ערי אוקראינה, מכון לסטודנטים, מקווה, ועל הכל המוסד הנכבד והחשוב "עלומים" - מרכז לילדים, כולם 100 אחוז יהודים, מרכזון, שנתון, מרפאה, מלונית ואכסנייה לאורחים ובקרוב גם בית אבות.
אם כל ילד יהודי, בכל מקום בעולם, ואף בקהילות ישראל הוותיקות והמבוססות, הוא עולם מלא – מה נאמר על ילד יהודי באוקראינה ? ! עלינו במדרגות של הבניין, ובתוכו כיתות ואולמות לרוב. נכנסנו לכיתות [כל כיתה – אולם מפואר !] חלפנו במסדרונות, עצרנו ילד אחר ילד, וכל ילד – סיפור !
ויש כאן ילדים וילדות שאין להם בתים, ולא משנה מהן הסיבות. ולאלה צריכים קורת גג. ולכן הקימו מעין מכינה וישיבה קטנה לילדים, ומעון ליתומות, עם פנימיה מלאה. ולא סתם פנימיות – אלא מלונות פאר, אכסניות הדר, ובהם מקבלים 'האורחים' גם ביגוד מלא. להזכיר: התלמידים הללו באים הנה בחוסר כל ! את הכל, ה-כ-ל, נותנת להם הקהילה.
פועל כאן גן ילדים מפואר לכשבעים ילד, האוכלים פה שלוש ארוחות ליום, בתנאי מסעדה ממדרגה ראשונה, והם לנים פה, באולמות שינה מבהיקים בנקיונם והדרם, את מנוחת הצהרים. הילדים מגיעים עם שחר ושבים עם לילה, נהנים מתנאי עולם הבא ועולם הזה כאחד. בשובם הביתה לאחר יום שהייה בגן, הם שגרירים יהודיים להוריהם, ומהם תתחיל המהפכה היהודית בבית הזה.
יש לזכור, כי ילדי רשת בתי הספר של "אור אבנר", של ר' לוי לבייב הי"ו, הפעילה בקהילות ועד שלוחי רבני חב"ד בחבר העמים, רוכשים את כל יסודות היהדות רק בין כתלי בתי הספר, והם המנחילים את היהדות שלמדו בכיתות להוריהם ולמשפחותיהם. השילוב המופתי של רכישת יהדות דרך למידה 'חופשית', מבלי שזו תעורר חשד כ"לימודי דת", הוא אחד מאבני היסוד המרהיבים של נס ההצלה. מסיבות מובנות לא נוכל לייחד להן פרטים מזהים.
הרב וילהלם מסביר את הבעייתיות המיוחדת של בתי הספר "אור אבנר": "החוקים האוקראינים נוקשים, כל שכן בנושאי חינוך והקניית דעת. כבארה"ב, גם בחבר העמים, קיים איסור מוחלט ללמד דת, ובתי הספר מיועדים רק למקצועות למידה. כל רבני חב"ד, בכל עיר ברחבי ברית המועצות לשעבר, חייבים לנקוט בבינה יתירה, ובכל הדרכים, גם הפחות מקובלות, כדי להקנות את כל המקצועות 'החופשיים' מבעד לאספקלריה היהודית".
7. מרכז קהילתי ז'יטומיר
מה שהיה פעם בית הכנסת ז'יטומיר במרכז העיר, סגור היום והכל מתנהל במבנה סמוך. בעוד זמן קצר מתחילים בהקמת הקומפלקס הגדול שיכלול את כל המוסדות הקהילתיים ליהודי ז'יטומיר והסביבה.
מלבד בית כנסת מפואר, יש גם: מקווה, בית תבשיל מרכזי, בית חב"ד על כל הפונקציות, חדרי שיעורים וחדרי הרצאה, ובחלק האחורי מכללה לבנות, כולל פנימייה.
הילדים ! זו, למעשה סיסמת המחץ של הפעילות. "אם הנער איתנו" – הצלחנו ! הילדים מגיעים עם בוקר לגן ומשוחררים עם לילה. שלוש ארוחות הם מקבלים בגן, ובאולם שינה בתוך גן הילדים ניצבות עשרות מיטות-נוער, קטנות וצחורות, בהן נחים הקטנים את מנוחת הצהרים בת השעתיים.
כאן, בבית הספר, יש חדר אחות, והאחות מחסנת את הילדים בחיסונים המיובאים מחו"ל לטובת ילדי הקהילה היהודית, שאין ילדי אוקראינה מקבלים במרפאות העירוניות. כל בר דעת מבין מאליו את יחסם של ההורים לגן הקהילתי "שלהם"...
אין שיעור למאמץ האדיר המושקע בחינוך הילדים. חמישה אוטובוסים עומדים לרשות הקהילה למען הסעת הילדים לבית הספר וממנו. הילדים נאספים מקצווי העיר, והרב וילהלם מעלה רק ברמיזה את העלות הכוללת של כל ילד, אבל האם יש מחיר ליהדותו של ילד יהודי ?!
אנו נכנסים לאחת הכיתות ושומעים את הילדים מברכים בקול-רם ברכת המזון. מי חלם שילד יהודי באוקראינה יגיע לכך. "תפקידנו: להפיץ אידישקייט" – מסכם הרב וילהלם את פעלי הקהילה היהודית במשפט בן שלוש תיבות בלבד. אגב, הרב וילהלם משמש גם רבו של צפון-מערב אוקראינה, וכך הוא גם מרעיף ומקרין על עוד כעשרים ערים ועיירות, בכל נושאי האידישקייט.
ואיך מפיצים אידישקייט בערבות הכפור של חבר העמים הרוסיות לשעבר ? התשובה, לכאורה, פשוטה: "שליחות" ! אבל מימושה המעשי של ה"שליחות" טעונה עבודה מסורה מסביב לשעון. אידישקייט, לגבי הרב וילהלם, כולל: מקוואות [וזה לא פשוט], ייצור והספקת ומוצרי יסוד כשרים [וגם זה אינו פשוט], מערכת איתור וחיפוש של יהודים בחורים ובסדקים, הפצת המאור שבתורה. וזה פועל להפליא !
הכתבה מלווה בתמונות מההווה ומהתכנון העתידי בז'יטומיר.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
