מאמר התקפה על מאמרו של הרב דרוקמן (בלי שיוזכר שמו של הרב דרוקמן במפורש) התפרסם לקראת השבת האחרונה (פרשת כי תצא) בעלון המופץ בבתי הכנסת הנקרא בשם "שבתון" (עלון בו אחד מהכותבים הקבועים הוא הר' יובל שרלו).
 
כותב המאמר הוא: "הרב צחי הרשקוביץ, רב ביכ"נ נצח שלמה" פ"ת".
 
ההתקפה רוויה נופת צופים של אהבה (נוצרית?) למפקד כוחות הגירוש בגוש קטיף גרשון הכהן, והיא באה כאמור בתגובה למאמרו של הרב דוד דרוקמן אשר העז לכנות את גרשון הכהן בשם "פושע".
 
גם אחד ממגורשי גוש קטיף אשר חיבר כעין "פיוט" (על משקל הפיוט בסליחות "אדון הסליחות"), "פיוט" שהתפרסם לראשונה לפני כשנתיים בעתון "הצופה" ולאחרונה בעלון "ארץ ישראל שלנו" ובו בקשה משמיא לא למחול למגרשי היהדים והורסי בתי הכנסיות בגוש קטיף -  זוכה גם הוא לטיפול מלא "אהבה" מצחי הרשקוביץ.
 
הרשקוביץ אמנם לועג למשיחיסטים (ובטעות הוא מכליל ברמז את הרב דרוקמן בין המשיחיסטים..), ברם אינו נמנע מלבטא דביקות משיחית ממש ביחסו למדינה. לטעמו, מדינת ישראל שגירשה יהודים בחרפה מגוש קטיף היא עדיין "יסוד כסא ה' בעולם" (וכלשונו: "אני שמח בממלכת ה', חפץ ביקרת המלך, וגאה במלכות ה' בעולם, היא כנסת ישראל בארצו, היא מדינת ישראל...כסא ה' בעולם")
 
צחי הרשקוביץ מזועזע מאד נוכח הגישה האומרת ש"אין מחילה למגרשי היהודים",  אלא, מסתבר, שגם לשיטתו ישנם כאלה שגם הם  אינם ראויים כל כך  למחילה..., וכלשונו:  "על חטא כזה או אחר  הקב"ה מוחל. על חטא של שנאת ישראל, של פילוג העם והכפשת חלקים ממנו – על כך קשה המחילה".
 
כנראה שנושא המחילה אצל הרב הרשקוביץ הוא סלקטיבי מה...
 
הרב דרוקמן מיהר להגיב על מאמרו של הרב הרשקוביץ.
 
להלן הקטע הרלבנטי של הרשקוביץ כפי שהועתק מאתר העלון "שבתון" , ותגובתו של הרב דרוקמן כפי שהועברה ל-COL: 
 
"...אולי דומה הדבר למי שניצל את טוב ליבו של הפייטן עלום השם שחיבר את שורות אדון הסליחות, שיר על "שכחה" א-להית שכל כולה מרוכזת באהבת ישראל, והצמיד לו מילות בלע נבזיות על אלה שמוסרים נפשם על הגנתו יום ולילה.

מה יכול לגרום לקהות רגשית כזו אל מול שפע הא-ל הגדול והנורא השופע עלינו בכל יום ויום, ובכל שעה ושעה? איזה שיבוש יכול לחולל שנאה עצמית ושנאת ישראל כה תהומית? מה יכול לגרום לפלוני, שתרם תרומה דלה כל כך לבטחון המדינה ויושביה, שמפיץ בה הזיות כזב והבלים שקריים על משיחים שאינם (ועוד קורא לעצמו מציל העם והארץ), לתקוף את אלה שמסרו את חייהם על שלומם של ישראל? איך יתכן שאדם שבמהלך חייו הקים ופיקד על יחידה שהצילה מאות ואלפי יהודים ממוות, שחירף נפשו וכילה את כוחותיו והקריב את רווחתו ורווחת משפחתו למען בטחוננו יזכה לתארים כדוגמת "עוכר ישראל", "רשע"? המציל נפש אחת (מישראל או לא, אך כאן מדובר על נפשות מישראל) הרי הוא כאילו קיים עולם מלא. כמה עולמות מלאים נזקפים לזכותו של פלוני זה או אחר בבית דין של מעלה, ובא לו זה שיודע דעת עליון, שיודע איזה מת יחיה, וכיצד יקום, וכיצד ימלוך, ומתי יקום, ומיהו ומהו (ועוד כהנה וכהנה הבלים שהרמב"ם מגנה את מי שעוסק בהם, ורואה בו חולה שגעון) ומגדף אותו בפני כלל ישראל! אוי לאותה בושה, ומי לא יירא מיום דין.

אני ירא על כל הפעמים שתקפתי בגלוי ובסתר גדולים מישראל, בין גדולים בתורה וביראת שמיים, ובין גדולים במעש. על כך שזכרתי להם עיוות אחרית ימיהם, ולא זכרתי לזקוף לזכותם את צעירותם ומסירות נפשם. על בניינם מחלתי ועל חורבנם חגגתי. אני בוש על כל הפעמים שהעליתי בדעתי מחשבת כפירה, נגד קדושי עליון וגדולי עולם, עזרא הסופר ונחמיה, ר' עקיבא וחבריו, הרמב"ם, הרמב"ן, רמח"ל, הבעש"ט, הגר"א, בעל התניא, הראי"ה קוק – וחשבתי שמעשה הגאולה של ישראל בארצם איננו כמו שציפיתי. אני הקטן העזתי פניי והיססתי: האמנם מעשה ה' לפניי? ועל כך אני נכלם. לא למדתי מרבותיי להודות על הטוב ועל השפע, ולמחול על הקושי ועל הבלבול.

איך תלמידי הבעש"ט ובעל התניא השתבשו כל כך עד כדי חוסר יכולת לראות את הנקודה הטובה המחייה כל יהודי, לראות בו אור, להתעלם מהחשיכה, לחבק ולאהוב אותו, להתקרב אליו ולהתגבר באהבתם אליו, גם אם הוא איננו מחזיר אהבה במבט ראשון? איה אומנותם של אבותיכם? למה על שכחה של הזולת את עקרונותיהם אתם מסרבים למחול, ועל נטישת כל ערך של קדושה שחונכתם עליו אתם ששים וחוגגים?

לקראת יום המלכת מלך מלכי המלכים הקב"ה, אני גאה להיות ממלכתי. אני שמח בממלכת ה', חפץ ביקרת המלך, וגאה במלכות ה' בעולם, היא כנסת ישראל בארצו, היא מדינת ישראל, על כל הטוב שהיא תרמה ותתרום לעם היהודי. אני גם מבין שאני אחראי על כסא ה' בעולם. הקב"ה לימדני ששמו איננו שלם וכסאו לא שלם עד אשר עמלק, המפלג את ישראל ומזנב בנחשלים שבו, שקורא להם בשמות גנאי ומוציא אותם מן הכלל, לא יימחה. יהי רצון שלקראת ימי הרחמים והסליחות נדע לעקור את העמלק שבקרבנו, ולגלות את הנקודה הטובה שבנו, בכל אחד ואחד מאתנו. גם המגדפים אהובים, וגם המגודפים אהובים. גם הלוחמים בעד כל רגב (ואני ביניהם) אהובים לפני המקום, וגם אלה שלא השכילו להעריך את קדושת הארץ. על חטא כזה או אחר הקב"ה מוחל. על חטא של שנאת ישראל, של פילוג העם והכפשת חלקים ממנו – על כך קשה המחילה. .."

הרב דרוקמן שראה את המאמר ב"שבתון" מיהר, כאמור,  לשגר תגובה מנומסת להרשקוביץ:

ב"ה, עש"ק תצא ה'תשס"ח
ייטיב השי"ת הכו"ח
למכובדי ......
הרב ר' צחי הרשקוביץ שליט"א 

שלום וברכה!

ראיתי מאמרך ב"שבתון" האחרון  תחת הכותרת "לא תשכח" (ואגב, בענין מאמריך, כבר כתבתי בשעתו לאביך ידידי הרב שליט"א את הערכתי, כה יתן ה' וכה יוסיף שתמשיך להנות את הצמאים לדבר ה' בהגיגיך).

אלא שממש בקצירת האומר, במחילה, באתי בזה בהערות קצרות:

לגבי הפיוט "אדון הסליחות" ...אני אמנם לא הייתי מתבטא כך, אבל  יש לזכור  שכתב אותו מגורש מגוש קטיף, וכבר לימדונו חז"ל (וכ"ש תלמידי הבעש"ט) "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". בכל מקרה, אני מצפה, להבעת זעזוע נוכח התנהגותו של גרשון הכהן בגוש קטיף, כעין אותה  עוצמה של זעזוע  כפי שהובעה כנגד "הפיוט" הנ"ל. 

רבותינו הק' תלמידי הבעש"ט ובעל התניא  עם כל אהבתם את ישראל ולימוד סנגוריא  עליהם, היו ראש וראשונים ללוחמים בציבור ויחידים שהזיקו לכלל ישראל, כולל מלחמה באלה שסינגרו על המזיקים, והדברים עתיקים וארוכים והלא הם כתובים בספרי דברי הימים של הדורות האחרונים.

כאשר כיום עומדים אנו על סף קטסטרופה  רח"ל ביהודה ושומרון ("פינוי-פיצוי" וכיו"ב) -  לימוד זכות ומתן לגיטימציה לעבריינים מגרשי גוש קטיף (ש"רק" הביאו עלינו את החמאס, וגרמו לטרגדיה איומה שנמשכת עד היום, להמוני יהודים) הוא בבחינת "ענוונתנותו של זכריה בן  אבקולס" וכו' וד"ל.

גם כאשר באים עדי אופי ומעידים על מעשיו הטובים בעבר של עבריין, כל זמן שהלה לא עשה תשובה  "באותו מקום ובאותו אשה", הוא עדיין, עפ"י הכללים של "בית דין של מטה" - עבריין (מה חושבים עליו בבי"ד של מעלה? אני הקטן עכ"פ אינני יודע...).

תורתנו הק', זו שבכתב וזו שבע"פ, מלאה מתיאורי ענשים לאנשים שסרחו למרות היותם בעלי עבר מפואר של תורה ומעשים טובים (באותו ענין: גם הכותב הנ"ל, מגורש גוש קטיף, שכתב את  ה"פיוט" "אדון הסליחות" - הוא בעל עבר של מסירות נפש עבור א"י ועם ישראל...).

ביחד עם זה, ללא כל ספק, במיוחד בימים אלה, כאשר נפנה לבורא עולם "אדון הסליחות" בתפילותינו – נלמד זכות ונבקש על כולם – כולל על אלה שמוגדרים כהיפך הצדיקים. (*)

ואחתום מעין הפתיחה
באיחולי שנה טובה ומתוקה,
שנת הצלחה בעבה"ק
לך ולכל אשר לך,
דוד מ. דרוקמן
קרית מוצקין

(*) כאשר כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש תקף  לפני כ-30 שנה את אותם פוליטיקאיים דתיים שגרמו למחדל של חוק "מיהו יהודי" - התפרסם בעתון "הצופה" מאמר התקפה על הרבי תחת הכותרת "הקטרוג הזה" (עפ"ל).

- הרבי הגיב אז (היה זה במסגרת שיחה שנשא ), כי הרה"ק רלוי"צ מברדיטשוב שהיה כידוע מלמד זכות על ישראל – עשה זאת כלפי שמיא, אבל כשהיו צריכים לייסר בדברים ולהעביר בקורת כלפי אינשי כאן בארעא תתאה – הוא לא נמנע מלעשות זאת...