מערכת COL
|
יום י"א אלול ה׳תשס״ח
11.09.2008
ועתה כיתבו לכם ● שליחות אישית
נזכרתי בסיפור זה כאשר בטרם צאתי ל'מרוקו' שלי, כלומר ליהוד, פניתי לידיד טוב שכבר הספיק לצבור ניסיון בעבודת השליחות וביקשתי ממנו 'עצה טובה לדרך'. "רק אל תפריע", ענה לי הידיד. "למי?", תהיתי, והוא השיב: "לרבי, כמובן... הרבי מעניק לשלוחים כוחות אדירים, רק אל תפריע עם ה'מציאות' שלך ואל תטעה לחשוב שאתה הוא 'סוד ההצלחה' שלך" ■ שליחות אישית - הרב שמואל וולף, יהוד ■ מתפרסם באדיבות מגזין כפר חב"ד לסיפור המלא ● שליחות אישית
ועתה כיתבו לכם
הרב שמואל וולף, יהוד
ליל כ' במרחשוון תשנ"ו בישיבת תומכי-תמימים בנחלת-הר-חב"ד, המקום בו נעשיתי 'תמים'. אורח מיוחד מתוועד עם התמימים – השליח במרוקו הרה"ת ר' שלום איידלמן שיחי'. כטוב לבו ב'משקה' סיפר לנו ר' שלום בהתרגשות בלתי מוסתרת: לפני שיצאנו לשליחות במרוקו נכנסנו אל הקודש פנימה כדי לקבל מהרבי את ברכת-הדרך. לאחר שבירך אותנו, פנה אליי הרבי ואמר: 'כאשר אתה נוסע לשליחות, חותני נוסע יחד אתך. אַיי, פרנסה? ...צריך לחיות כמו 'ציג' (=עז); כשם שהעז אינה דואגת לפרנסתה וסומכת על הרועה שידאג לכך, כך גם אתה צריך לסמוך על ה'רועה' שידאג לכל צרכיך!'.
נזכרתי בסיפור זה כאשר בטרם צאתי ל'מרוקו' שלי, כלומר ליהוד, פניתי לידיד טוב שכבר הספיק לצבור ניסיון בעבודת השליחות וביקשתי ממנו 'עצה טובה לדרך'. "רק אל תפריע", ענה לי הידיד המנוסה. "למי?", תהיתי, והוא השיב: "לרבי, כמובן... הרבי מעניק לשלוחים כוחות אדירים, רק אל תפריע עם ה'מציאות' שלך ואל תטעה לחשוב שאתה הוא 'סוד ההצלחה' שלך...".
זמן קצר לאחר מכן סיפרתי את הדברים לידידי, ותיק השלוחים ביהוד, הרב יעקב סגל שיחי', שחיזק את הדברים והוסיף: "בכל פעם שבה כתבתי לרבי לפני קיום אירוע כלשהו וביקשתי את ברכתו הקדושה, האירוע הצליח. וכאשר לא נהגתי כך, גם ההצלחה הייתה בהתאם".
לאחר תקופה קצרה בשליחות נוכחתי גם אני בצדקת חבריי המנוסים. ראיתי בחוש שכאשר רוצים לקדם את בניית בית-הכנסת או כשמבקשים להפיק אירוע מוצלח שיצמיח את הפירות המקווים – צריך תחילה לכתוב לרבי ולבקש ברכה.
בחודשים האחרונים קיבלתי לכך ביטוי מוחשי במיוחד. ימים מספר לפני חג-השבועות ארגַנו ערב מיוחד של 'קבלת התורה'. לא חסכנו בגימיקים שימשכו את לב הציבור. אפילו מלאכי-השרת שהתעמתו עם משה רבנו למי ראוי יותר לתת את התורה גוייסו למטרה הזו וכיכבו במודעות הססגוניות שפרסמנו, שהבטיחו לקהל הרצאה מאלפת ותכנית מוזיקלית מיוחדת. לצערנו, המודעות לא עשו את העבודה והאולם, שגם כך לא היה גדול במיוחד, היה רחוק מלהיות מלא.
כעבור כחודש וחצי קיימנו שוב אירוע בהשקעה פחותה מפעם הקודמת, בלי מלאכים וכמעט ללא פרסום. והנה, להפתעתנו הרבה, האולם היה מלא מפה לפה.
כשישבתי בסוף האירוע עם השליח הראשי בעיר, הרב שמעון ויינר שיחי', לדיון מסכם ויחדיו ניתחנו את תוצאות שני האירועים הנ"ל, אמר לי ר' שמעון בפשטות: "מה אתה לא מבין... באירוע של 'שבועות' שכחנו לכתוב לרבי!". וכשפנה אליי לאחרונה שליח צעיר שזה עתה יוצא לשליחות וביקש את עצתי, עניתי לו
כוותיק ומנוסה: אם לא תשכח מי הוא "בעל מלאכתך", אזיי מובטח לך כי הוא "ישלם לך שכר פעולתך".
הטור "שליחות אישית" נכתב על-ידי א' השלוחים בישראל ומפורסם באדיבות מגזין כפר חב"ד
הרב שמואל וולף, יהוד
ליל כ' במרחשוון תשנ"ו בישיבת תומכי-תמימים בנחלת-הר-חב"ד, המקום בו נעשיתי 'תמים'. אורח מיוחד מתוועד עם התמימים – השליח במרוקו הרה"ת ר' שלום איידלמן שיחי'. כטוב לבו ב'משקה' סיפר לנו ר' שלום בהתרגשות בלתי מוסתרת: לפני שיצאנו לשליחות במרוקו נכנסנו אל הקודש פנימה כדי לקבל מהרבי את ברכת-הדרך. לאחר שבירך אותנו, פנה אליי הרבי ואמר: 'כאשר אתה נוסע לשליחות, חותני נוסע יחד אתך. אַיי, פרנסה? ...צריך לחיות כמו 'ציג' (=עז); כשם שהעז אינה דואגת לפרנסתה וסומכת על הרועה שידאג לכך, כך גם אתה צריך לסמוך על ה'רועה' שידאג לכל צרכיך!'.
נזכרתי בסיפור זה כאשר בטרם צאתי ל'מרוקו' שלי, כלומר ליהוד, פניתי לידיד טוב שכבר הספיק לצבור ניסיון בעבודת השליחות וביקשתי ממנו 'עצה טובה לדרך'. "רק אל תפריע", ענה לי הידיד המנוסה. "למי?", תהיתי, והוא השיב: "לרבי, כמובן... הרבי מעניק לשלוחים כוחות אדירים, רק אל תפריע עם ה'מציאות' שלך ואל תטעה לחשוב שאתה הוא 'סוד ההצלחה' שלך...".
זמן קצר לאחר מכן סיפרתי את הדברים לידידי, ותיק השלוחים ביהוד, הרב יעקב סגל שיחי', שחיזק את הדברים והוסיף: "בכל פעם שבה כתבתי לרבי לפני קיום אירוע כלשהו וביקשתי את ברכתו הקדושה, האירוע הצליח. וכאשר לא נהגתי כך, גם ההצלחה הייתה בהתאם".
לאחר תקופה קצרה בשליחות נוכחתי גם אני בצדקת חבריי המנוסים. ראיתי בחוש שכאשר רוצים לקדם את בניית בית-הכנסת או כשמבקשים להפיק אירוע מוצלח שיצמיח את הפירות המקווים – צריך תחילה לכתוב לרבי ולבקש ברכה.
בחודשים האחרונים קיבלתי לכך ביטוי מוחשי במיוחד. ימים מספר לפני חג-השבועות ארגַנו ערב מיוחד של 'קבלת התורה'. לא חסכנו בגימיקים שימשכו את לב הציבור. אפילו מלאכי-השרת שהתעמתו עם משה רבנו למי ראוי יותר לתת את התורה גוייסו למטרה הזו וכיכבו במודעות הססגוניות שפרסמנו, שהבטיחו לקהל הרצאה מאלפת ותכנית מוזיקלית מיוחדת. לצערנו, המודעות לא עשו את העבודה והאולם, שגם כך לא היה גדול במיוחד, היה רחוק מלהיות מלא.
כעבור כחודש וחצי קיימנו שוב אירוע בהשקעה פחותה מפעם הקודמת, בלי מלאכים וכמעט ללא פרסום. והנה, להפתעתנו הרבה, האולם היה מלא מפה לפה.
כשישבתי בסוף האירוע עם השליח הראשי בעיר, הרב שמעון ויינר שיחי', לדיון מסכם ויחדיו ניתחנו את תוצאות שני האירועים הנ"ל, אמר לי ר' שמעון בפשטות: "מה אתה לא מבין... באירוע של 'שבועות' שכחנו לכתוב לרבי!". וכשפנה אליי לאחרונה שליח צעיר שזה עתה יוצא לשליחות וביקש את עצתי, עניתי לו
כוותיק ומנוסה: אם לא תשכח מי הוא "בעל מלאכתך", אזיי מובטח לך כי הוא "ישלם לך שכר פעולתך".
הטור "שליחות אישית" נכתב על-ידי א' השלוחים בישראל ומפורסם באדיבות מגזין כפר חב"ד
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
