בשאלתך חסרים מספר נתונים והסברים חשובים, ולכן קשה יהיה להתייחס ישירות למקרה שלכם. לדוגמה, בשאלה לא מבואר מה עשו אותם ספרדים שפרשו – האם עברו להתפלל בבית כנסת אחר, האם הקימו מניין לעצמם? כמו כן לא ברור מדוע השינוי מסידור רינת ישראל לנוסח חב"ד גרם לספרדים לעזוב, הרי הנוסח שבו מתפללים חסידי חב"ד קרוב לכאורה לנוסח הספרדים יותר מאשר נוסח אשכנז או אפילו נוסח ספרד של רינת ישראל.

נעלה אפוא מספר עקרונות כלליים באשר למקרה המוצג בשאלה:

א. לדעת חלק מהפוסקים קהילה רשאית לשנות את נוסח התפילה שלה, ונראה שיש לסמוך על שיטת הפוסקים הזאת, אם השינוי מקובל על רוב הקהילה והוא לא יגרום למחלוקת.

ב. מובן שההתייעצות בין חברי הקהילה צריכה לכלול לפחות את כל מתפללי בית הכנסת הקבועים, גם אם חלקם אינם בני העדה שממנה מגיעים המתפללים האחרים.

ג. ישנו ויכוח בין רבני דורנו אם בקהילה אחת עדיף להקים בית כנסת אחד לבני כל העדות או שעדיף שכל עדה תקים לעצמה בית כנסת ותתפלל בנוסחה (ראה בקובץ 'תחומין', כרכים ח-ט).

ד. כאשר אדם מתגורר במקום גדול יש עניין שימצא בית כנסת המתפלל בנוסח אבותיו, על פי הכלל "אל תטוש תורת אמך".

מן העקרונות הללו יש ללמוד לכאורה שעל פניו אין פגם בכך שספרדים פורשים ממניין אשכנזי למניין ספרדי, ואפילו אם מקימים בית כנסת נפרד יש מקום לראות זאת בחיוב. אלא שהשאלה הגדולה היא איך עושים את המהלך הזה.

אם המהלך הזה מבוצע בצורה עניינית ולשם שמים, מתוך רצון לקיים את דין "אל תטוש תורת אמך" וכדי לשמור על מסורת האבות, הרי שהוא יכול להיות מבורך ולהרבות אהבה ואחווה שלום ורעות. אולם אם המהלך מתבצע מתוך מחלוקת שאינה לשם שמים ומתוך הטחת האשמות הדדיות, בוודאי שהוא אינו רצוי, שכן הוא עלול להביא לשנאה.

חז"ל הנחו אותנו שאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה. מכאן למדנו שאסור שהתפילה תבוא מתוך מחלוקת אלא עליה לבוא מתוך שלום, ולא לחינם קבעו חז"ל שחתימת תפילת עמידה תהיה בברכת השלום – "המברך את עמו ישראל בשלום". (משיב: הרב אורי סמט)