מאמר התגובה של הרב ברוד מתחת למאמרו של הרב מ. אברהמי

גילה סודו

מאת הרב מ. אברהמי

טלטול בש"פ שופטים
בביטאון 'כפר חב"ד' האחרון (1297) מחדש הר"מ ברוד שי' שכוונת הרבי בשיחתו המפורסמת בש"פ שופטים תנש"א, לא הייתה מכוונת לנבואותיו שלו, כי אם לנבואת חותנו, הרבי ריי"צ. הר' ברוד אף קובע ש"זה המסר שנצטוינו לפרסם". "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".

חידושו המרעיש והמטלטל, נשען בעיקר על טלפון שקיבל מהרב גרונר, בעקבות כתבה שפרסם בגיליון 'שיחת השבוע' מס' 244, בה הוא מפרט את נבואותיו של הרבי וקורא להאמין גם בנבואת הרבי שהנה זה משיח בא. הרב גרונר, כך טוען הר' ברוד, סיפר שכאשר הרבי קרא את המאמר, הגיב הרבי בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלא דיברתי על חותני!". "ובכן", קובע הר' ברוד בפסקנות, "הרבי הבהיר שלא דיבר על עצמו כלל וכלל".

דומני שכל חסיד חב"ד, נער וזקן, טף ונשים, ידעו עד היום כי הרבי ביקש לפרסם בכל מקום את דבר נבואתו שהנה זה משיח בא. היו וישנם ויכוחים, אך אלה נסבו בעיקר סביב שאלת הצורך והכדאיות של פרסום זהותו של הגואל, אך אף פעם לא על עצם הנבואה. לדברי הר' ברוד, לעומת זאת, כוונת הרבי הייתה שיפרסמו כי הרבי ריי"צ נביא הדור, ויפרסמו כמובן על דברים שאמר ואכן "יאמנו דבריו", ויספרו גם על נבואתו של הרבי ריי"צ שהנה זה משיח בא. גילויו המרעיש כמקור יחיד לשלול תובנת החסידים, מעורר תמיהות רבות.

האם אנו עדים למשחק באש
א. כיצד המתין הר' ברוד עם ידיעה כה מרעישה 17 שנה, וכך נתן לנו להתאמץ בפרסום דבר שהרבי הבהיר על ידו שאין זו כוונתו?! (להלן נזכיר אמנם ציטטה דומה, אך גם זו נכתבה לאחר יותר מארבע (!) שנים משיחת ש"פ שופטים תנש"א, וגם אז צוטטה רק בהערה בשולי הגיליון, בספר שלא זכה לתהודה ותפוצה).

ב. כיצד ייתכן שעד עצם היום הזה, 17 שנה אחרי (!), לא יצא תחת ידו של רמ"ב, מקבל ההבהרה, מאמר מתקן שיתאים להבהרה שקיבל מהרבי. מאמר שיבהיר כי הרבי הריי"צ נשיא דור השישי הוא נביא הדור, להביא סיפורים על נבואות שניבא ויאמנו דבריו, עד נבואתו העיקרית אודות הגאולה הקרובה. כיצד עבר הר' ברוד (לכאורה) על "לא תגרע"?!

ג. יתירה מזו. מתברר שהר' ברוד, לא רק על 'לא תגרע' עבר, כי אם גם על 'בל תוסיף'. למרות ההבהרה שקיבל מהרבי, המשיך הר' ברוד בשיטתו הישנה, תוך כדי התעלמות מוחלטת מ"המסר שנצטווינו לפרסם". כלפי מה דברים אמורים? - זמן קצר לאחר "קבלת ההבהרה", שוב פרסם הר' ברוד בגיליון לקראת יו"ד שבט (גיליון 263), מאמר שלם ומקיף אודות הרבי, "כיצד התגשמו נבואותיו במילואן", כך שיש לקחת ברצינות את דבריו (של הרבי השביעי.. זה מודגש שם במאמר) שהנה משיח בא.

יש באמתחתי דוגמאות נוספות, אך בחרתי להתמקד בגיליון זה, משום שהוא נוגע באורח ישיר לתרעומת, לדבריו, בה הגיב הרבי למאמרו. מאז הביע הרבי תרעומת על מאמרו, לא הייתה הזדמנות כה נאותה, כמו ערב יו"ד שבט, יום ההילולא של הרבי הריי"צ, כדי לתקן את אשר עיוות. אך תמורת התיקון קיבלנו שוב עיוות. שוב הפרה בוטה של "בל תוסיף". אך במקרה זה חמורה ההפרה עשרת מונים, משום שהפעם, לאחר קבלת ההבהרה, לא יוכל שוב הר' ברוד לטעון שלא הבין אל נכון את שיחת ש"פ שופטים.

למרות השאלות הנוקבות, המערערות באופן חד, את אמינות הסיפור, עם זאת אתייחס לגופו של סיפור, שכן אינני חושד חלילה באף חסיד בהמצאות חסרות שחר בשמו של הרבי. אך בכל אופן, אולי זו הדוגמה עד כמה עלינו להיות זהירים בשימוש בשמו של הרבי, בפרט כאשר מדובר בנבואה ובנבואת הגאולה. זה משחק באש.

תורף הסיפור – לא הייתה הוראה לשנות

הרי גם מדברי הר' ברוד עולה כי לא הייתה כל הוראה לשנות את סגנון הפרסום. יתירה מזו, אף לא מוזכר שהרבי ביקש מהרב גרונר להעביר את דבר התרעומת. הדבר היחידי שמסופר כאן הוא, שהרב גרונר נכח בשעת מעשה כאשר הרבי קרא את שיחת השבוע, והרבי העיר את שהעיר כנ"ל. אך הרבי לא ביקש ממנו להעביר שהייתה תרעומת.

עכ"פ זה לא מוזכר. כך גם בחו' יתבררו ויתלבנו בע' 84 מציין בשולי הגיליון לעדות הר' ברוד: ".."מיד קיבל טלפון מהריל"ג שכאשר הרבי קרא העלון, הגיב: מה הם כותבים? וכי דיברתי על עצמי?" [שם אגב, לא זכר המעיד לצטט את ההמשך "והלא דיברתי על חותני!"..משפט נוסף זה התגלה רק מאוחר יותר?], גם שם לא טען הר' ברוד שהרבי ביקש להעביר מסר שהייתה תרעומת. שכן, העברת הדברים לא הייתה עפ"י הוראת הרבי. אלו היו דברים שהרבי שקו"ט בינו לבין עצמו (או שמא בינו לבין הריל"ג(?..)), והרב גרונר שיתף בכך, ביוזמתו, את הר' ברוד, אך וודאי שלא הייתה כאן הוראה (אחרת וודאי היה מציין זאת הר' ברוד בשתי ההזדמנויות הנ"ל).

א"כ אדרבה, מכך שהרבי קרא את העלון ולא הורה שיש לפרסם באופן אחר, נראה שקיבל זאת ואף נהנה מהנהגה זו. וכפי שהיטיב הרבי לבטא זאת זמן קצר ביותר לאחר מכן בש"פ נצבים (סי"ב): "..כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"הנה זה (המלך המשיח) בא ותיכף – כבר בא – בפועל ממש..". בלי ספק שכוונתו הייתה לעשרות המודעות שפורסמו בימים שלאחר ההוראה של ש"פ שופטים, ב'שטורעם גדול', ע"ד נבואת הרבי שהנה זה משיח בא.

[להמחשת העניין: לי, כותב השורות, אירע פעם ששאלתי את הרבי כיצד לנהוג בעניין מסוים, והעברתי את שאלתי דרך הרב קליין. הרבי הורה לנהוג כפי שההורים חושבים. אך הרב קליין גילה את אוזני, שכאשר הרבי קרא את הפתק הגיב (כשקו"ט בינו לבין עצמו): "זה הרי שאלה לרב?!". הרבי ודאי לא ביקש מהרב קליין להעביר לי את הסתייגותו או את התרעומת שלו על כך שהפנו אליו את השאלה (ולא לרב), זאת עשה הרב קליין על דעת עצמו (ואני מודה לו על כך..). המסר היחיד היה משפט הנוגע למעשה: לשאול את ההורים. כל השאר לא באמת שייך אליי (היה עוד המשך מרתק לסיפור אך אכ"מ)].

א"כ הדבר היחיד שעלינו להתייחס אליו, זה הדבר שהרבי הורה לנו בדרך של הוראה ואף הואיל להגיה זאת עבורנו. שי' ש"פ שופטים.

אגב, תגלית הר' ברוד מאששת פעם נוספת את העובדה, שהרבי התייחס לנבואה כאל נבואה 'הלכתית' לכל דבר ועניין. והראיה, שלמרות שהר' ברוד תיאר במאמר נביא ממש, לא הייתה לרבי כל תרעומת על כך. (הוא לא אמר: "מה הם כותבים? לא התכוונתי לנבואה הלכתית ממש וכד'").

מי הנביא שאמר הנה זה משיח בא

הר' ברוד טוען שהרבי איננו מדבר על עצמו. "לו היה הרבי רוצה לדבר על עצמו, הוא היה אומר זאת בבירור". השיחה מונחת עתה לפניי ואני שואל את עצמי: רבש"ע, האם ייתכן שאנו אוחזים בידינו שתי שיחות שונות? הנה ציטטה מתוך השיחה (סי"א): "..נביא אקים.. אליו תשמעון, עי"ז ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו (כפי שראו זאת אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר), ויתירה מזו: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא – כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו' – ה"ה בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה". וכן גם בהמשך שם: "..נעשה עי"ז.. השיבה שופטינו.. עאכו"כ שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא את הדברים בדיבור, כולל ובמיוחד –שהנה הנה באה הגאולה" (הדגשות המעתיק). מה עוד צריך הרבי לומר כדי לשכנע אותך שהוא מדבר על עצמו? להצביע על עצמו באצבעו הק'?.

מי יודע בגין מה התעוררה תרעומת

בהמשך לציטוטים אלו יש להוסיף ולהקשות אף בנוגע לתרעומת עצמה (שאף אם הייתה, הרבי, כאמור, לא הורה לפרסמה, ובעצם פרסומה, עובר המפרסם על הציווי עליו מטיף: בל תוסיף).

במאמר שיחת השבוע (אליו מתייחס סיפורו של הר' ברוד), ישנם, ביחס אל הרבי שני חלקים. חלק אחד מדבר על נבואות הרבי שהתגשמו ומעידות על כך שהוא נביא, וחלק נוסף מתייחס לנבואת הרבי שהנה זה משיח בא. כפי שזה עתה הזכרנו, גם תיאור הרבי את הדרך בה אנו מגלים את הנביא, מתחלק לשניים. הנביא שעשה מופתים ואמר דברים העתידים להיות ויאמנו דבריו (שזה כ"ק מו"ח אדמו"ר, כפי שמבאר בשיחה) וסוג נוסף של נביא, שהעיד עליו נביא אחר שהוא נביא ("כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו'").

מי א"כ תקע לידו של המפרסם, כלפי איזה משפט הגיב הרבי בתרעומת. שמא התכוון הרבי רק לקטע בו מתוארים דברים שאמר נביא הדור ויאמנו דבריו, שבזה הייתה כוונתו אל הרבי ריי"צ (כפי שגם אומר זאת במפורש בשיחה), אך לא בקשר לנבואת הגאולה שלגבי זה ניבא הרבי ריי"צ שלאלתר לגאולה, ואילו הרבי הוסיף בנבואתו ("נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא כפי שהוא וכו'") "ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא", (שביטוי זה לא מצינו בדברי הרבי הריי"צ, אלא בשיחות הרבי, כמפורסם). וכלפי חלק זה לא הייתה תרעומת כלל וכלל. מי הוא זה שיודע דעת עליון, אם לא שנסמוך על המפורש לנו בשיחה (ומוגהת).

רמ"ב קובע כי אילו היה הרבי מדבר על עצמו, הוא היה בטח מודיע בבירור: "היה דבר ה' אלי".. בניגוד לרב ברוד אינני מתמחה בסגנון דיבור של נבואה. נשגב ממני. אך לא הצלחתי להבין כיצד שאלתו מתיישבת, אם נאמר שהרבי לא דיבר על עצמו. היכן בדיוק התבטא הרבי הריי"צ: "היה דבר ה' אלי"?!..

האם יש להעלות לדיון אם הרבי הנו חלק משושלת רבותינו נשיאנו

הר' ברוד מתקשה לקבל "שהרבי אמר על עצמו" ("תחשבו", מבקש הר' ברוד, "איך נראים הדברים בעיני אדם מן הצד"). אמנם נכון שבשונה מהרבה גדולי ישראל אמיתיים, הרבי מיעט מאד לדבר על עצמו, אך אעפ"כ מצינו גם מצינו כו"כ פעמים שהדבר אירע. אבחר בדוגמה אחת מעניין זה עצמו (שיחות קודש תשנ"ב ח"א, 318): "..כיון שגם עניין זה ('וינצח') ישנו כבר, צריכה להיות תומ"י הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, השליח ד"שלח נא ביד תשלח", כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועד"ז ההמשך דממלא מקומו שלאחרי זה, ע"ד שהוא הממלא מקום דאביו, אדמו"ר נ"ע, וכמדובר כמ"פ בנוגע לשבעת קני המנורה ובנוגע לשבעת האושפיזין וכו'".

ארשה לעצמי לבוא גם אני בבקשה מהר' ברוד: "תחשוב", "איך נראים הדברים בעיני אדם מן הצד" שמביאים לפניו ציטוט: "לפרסם.. שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור", ועל זה מוסיפים ומבהירים שכוונת הרבי היא על צדיק שהסתלק מהעולם לפני למעלה מארבעים שנה..?!

רמ"ב טוען שהרבי "לא דיבר על עצמו, אלא הסביר את עניינם של רבותינו נשיאנו". לו יהי. אבל הרבי, רבש"ע, איננו חלילה חלק משולשלת רבותינו נשיאנו? רבותינו נשיאנו היו נביאים ואצל הרבי נשיא דור השביעי פסקה הנבואה? שמא עולה בדעתך שהרבי איננו רואה את עצמו כהמשך ח"ו? וכשהורה למשל בהתוועדות של יו"ט לנגן ניגוני רבותינו נשיאנו, ואנו הוספנו לנגן 'הוא אלוקינו', עברנו על 'בל תוסיף?. מדוע, רבש"ע, כאשר הרבי תובע לפרסם את עניינם של רבותינו נשיאנו כנביאים, שופטים ויועצים, אתה כ"כ בטוח שהרבי לא חלק מזה?

"נשמתו בי" (תו"מ ח"ב, 326)

רמ"ב משתדל ללמד זכות על אלו שמחילים על הרבי דברים שאמר על הרבי הריי"צ. משתדל ללא הצלחה. אינני מבין למה. רבות הדוגמאות מספור בהם הרבי התבטא על פעולותיו שלו כעל פעולותיו של הרבי הריי"צ, בלי שום ספק הרבי ראה בעצמו את הרבי הריי"צ, כפי שאף התבטא בנושא מספר פעמים. ההתבטאות המפורסמת הייתה בהקשר למשפט הספרים, אך היו התבטאויות רבות דומות. אך לא היה לו לרמ"ב להרחיק לכת, כי אם להתאמץ מעט יותר בלימוד ועיון השיחה אותה מתיימר לנתח. הנה שלוש ציטטות משיחה זו עצמה שאינן נותנות מקום לדמיון:

א. "..בדורנו זה..ישנה השלימות דיפוצו מעינותיך..וגם תרגום..ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן שהולך ומוסיף ואור, עד לימים האחרונים – שנדפס גם .. ב"ברייל"..". הרבי מייחס את פעולות הימים האחרונים לרבי הריי"צ. ב. "..כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו'" – גם הדור שלאחריו, הרי אלו תלמידיו. ג. "ולהעיר שבשנת ה'שי"ת (שנת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר) התחילה תקופה חדשה בפעולתו ועבודתו כו'..". – "התחילה תקופה חדשה בפעולתו ועבודתו" של הרבי ריי"צ (בשנת הסתלקותו..). וכהנה רבות. [למרות שכן היה גם עז ביטויים של שאר רבותינו נשיאנו כלפי קודמיהם, נראה שאצל הרבי, היה זה באופן חריף הרבה יותר. ואכ"מ].

לסיום, הייתי מעיז לשאול את הר' ברוד שתי שאלות. א. מנימת הכתבה עולה צינון מעט. מין קריאה לאיזון. (אני חושב שכל בן חמש למקרא, רואה זאת בשורות ובמה שביניהן). שאלתי, האם העובדה שהנביא ,לדעתו, הוא הרבי ריי"צ ולא הרבי, אמורה הייתה להרגיע במעט את המתח בו שרינו במוצש"ק שופטים תנש"א, כתוצאה מגילוי הנבואה המרעישה ע"י הרבי? ב. האם ייתכן שהיסודות לפסילתך ודחייתן בראש חוצות של דעות שונות של אנ"ש, שווים באיכותם ליסוד עליו בנית את התזה המטלטלת שלך. אולי הגיע הזמן לחשוף את הסוד.

מאמר תמוה שמייצר מטרות ויורה לעברן

בעקבות התגובות על מאמרי מהשבוע שעבר, כתבתי השבוע מאמר המשך ב'כפר-חב"ד', שבו התייחסתי לשאלות שנשאלו על הדברים. כאן אני מבקש להגיב על מאמרו של הכותב עלום השם, שכינה את עצמו 'הרב מ' אברהמי', ושפורסם בכמה בימות.

(אגב, ההסתתרות מאחורי אנונימיות כשאתה תוקף אדם אחר – היא תופעה מגונה ובלתי הוגנת. לעניות דעתי, כל מאמר או אמירה לציבור צריכים לבוא בשם מלא של הכותב או האומר, על אחת כמה וכמה כאשר תוקפים את הזולת. למרות שמדובר לכאורה בדיון ענייני, אף כי גם הוא מלווה בעקיצות אישיות, יש כאן בעצם סוג של פאשקוויל, שעליו נאמר "ארור מכה רעהו בסתר").


1
כבר הבעתי לא-אחת את מחאתי על פרסום קטעים יחידים ממאמריי, תוך הפיכתם ל'כותרת רעשנית', בשעה שמדובר בעניין מורכב, שצריך להבינו בשלמותו. הנני להבהיר שאינני מסכים לסוג כזה של פרסום, ואם הוא נעשה, להווי ידוע שאין זה על דעתי. אם רוצים להביא את הדברים – נא להביא את המאמר בשלמותו.

2
אני תוהה אם 'אברהמי' קרא את המאמר בשלמותו, כי אם כן, יש לפנינו דוגמה מרתקת של אדם שיודע לכתוב יפה, אך כנראה איננו יודע לקרוא. הלוא הסברתי את הדברים היטב במאמר, ואם היה קורא אותו בתשומת-לב הראויה, לא היה מקום לכל ה'עליהום' שבו פצח.

או שאולי הכותב יודע גם יודע לקרוא, ובינו לבין עצמו ברור לו שאין בסיס לכל ההתקפה, אלא שמסיבות אחרות לגמרי (ואולי משום כך הוא מסתתר מאחורי אנונימיות?) הוא בוחר לייצר מטרה שכלל אינה קיימת ולירות לעברה.

יש לציין, שזו אכן טקטיקה יעילה (אם כי בלתי-הוגנת בעליל), שכן הקורא המצוי אינו שם לב לדקויות, ואינו מבחין שאתה מותקף על דברים שכלל לא אמרת ולא עלו על דעתך. מבחינתו של המתקיף זה מצב אידיאלי – הוא יוצר את המטרות הנוחות לו ואז משגר את כל התחמושת.

3
'אברהמי' שואל מדוע לא יצא 'מאמר מתקן', שיסביר שנביא דורנו הוא הרבי הריי"צ. הוא גם נבר בגיליונות 'שיחת השבוע' ומצא שאחרי אותה הערה של הרבי התפרסמו מאמרים שבהם נאמר כי הרבי הוא נביא הדור. אכן, סקופ! מכאן הולך ונבנה בניין מפואר, כיד כישרונו של הכותב (וכבר אמרתי, הוא כותב יפה).

אלא שכל הבניין המפואר נבנה על יסוד רעוע אחד – הוא שם בפי דברים שלא אמרתי. וכי אני סבור שנשיא דורנו הוא הרבי הריי"צ?! וכי אני אמרתי שצריך לפרסם שהרבי הריי"צ הוא נביא הדור?! מאיפה צץ העיוות הזה?!

כתבתי במפורש שבעבורנו, כל מילה שהרבי אומר על הרבי הריי"צ מתורגמת אוטומטית על הרבי. אם הרבי כותב שהרבי הריי"צ הוא "ראש בני ישראל" – אנחנו נאמר ונפרסם לכל יהודי שהרבי נשיא דורנו הוא ראש בני ישראל. אם הרבי אומר שהרבי הריי"צ הוא "נשיא דורנו" או "נביא דורנו", אנחנו נאמר שהרבי שלנו הוא "נשיא דורנו" ו"נביא דורנו". הדגשתי יותר מפעם אחת, שדפוס ההתקשרות של הרבי לחותנו הק', הוא בעבורנו דפוס ההתקשרות שלנו אל הרבי.

אמרתי דבר אחד – שמההערה של הרבי עלינו ללמוד, כי אסור לנו לומר שהרבי אמר את הדברים על עצמו. אנחנו בהחלט נאמר זאת על הרבי, אבל לא נאמר שהרבי אמר זאת על עצמו, כי הוא אומר בפירוש שלא דיבר על עצמו.

4
'אברהמי' פותח בתמיהה כיצד המתנתי עם "ידיעה כה מרעישה" שבע-עשרה שנה. אלא שזו "ידיעה מרעישה" רק לפי הפרשנות המעוותת שהוא נותן לה, כאילו משמעות הדברים היא שאסור לנו לפרסם את הרבי, אלא עלינו כביכול לפרסם את הרבי הריי"צ. כאמור, אין לפרשנות הזאת רגליים, וממילא אין כאן "ידיעה מרעישה".

אבל מתברר בהמשך ש'אברהמי' עצמו מכיר את הסיפור זה שנים רבות, כאשר פורסם (חלקית) בספר 'יתבררו ויתלבנו'. הוא גם מקשה מדוע לא צוטטה שם הערתו של הרבי בשלמותה. ובכן, לא אני פרסמתי אותה שם, אלא מחבר הספר שמע את הדברים, שכן הדברים סופרו בכמה וכמה הזדמנויות, עוד לפני כ"ז אדר תשנ"ב וג' תמוז תשנ"ד, ולא תמיד צוטטו כהלכה. עכשיו הבאתי את הדברים כהווייתם.

ובהזדמנות זו אביע מחאה חריפה על פרסום מסולף שהופיע בימים האחרונים, כאילו אחרי שהעיר הרבי את הערתו "הרהר כמה רגעים ואמר 'נו, שיישאר כך'". זו פשוט המצאה שקרית שלא הייתה ולא נבראה, וגם לא נשמעה עד היום. לא ייאמן איך אנשים מוכנים להמציא שקרים ולשים אותם בפיו של הרבי, רק בגלל שלא נוח להם להתמודד עם דברי קודשו כמות שהם.

5
לא יכולתי שלא לחייך למקרא הניסיון להמעיט מחשיבות הערתו של הרבי. וכך כותב 'אברהמי': "לא מוזכר שהרבי ביקש מהרב גרונר להעביר את דבר התרעומת. הדבר היחידי שמסופר כאן הוא, שהרב גרונר נכח בשעת מעשה כאשר הרבי קרא את שיחת השבוע, והרבי העיר את שהעיר כנ"ל. אך הרבי לא ביקש ממנו להעביר שהייתה תרעומת".

הבנתם? הרב גרונר יושב עם הרבי לכוס קפה, הרבי קורא את 'שיחת השבוע' ומעיר הערה סתמית כשיחת ידידים, והרב גרונר מיד רץ החוצה, בלא שנתבקש, מטלפן מארה"ב לאה"ק ומדליף את הדברים.

האומנם אין 'אברהמי' יודע שמזכירי הרבי קיבלו הנחיות ברורות מה מותר להם לומר ומה לא, והכלל היה, שאין הם מוסרים דברים אלא אם-כן הרבי הורה למסור זאת, או שהמזכיר שאל אם למסור והרבי אישר. על-כל-פנים, לי אין שום ספק שהרבי הורה למסור זאת.

'אברהמי' מביא סיפור שאירע עמו, שהרבי נתן מענה אך העיר "זה הרי שאלה לרב", והמזכיר הרב קליין סיפר לו זאת. הוא מבין שדבריו אלה של הרבי "לא שייכים" אליו. ארשה לעצמי לתמוה תמיהה רבה. לו היה קורה לי כדבר הזה, בהחלט הייתי לוקח ברצינות רבה מאוד את דברי הרבי שזו "שאלה לרב", ולפחות הייתי דואג שרב יפסוק שיש לנהוג כך. הרבי אינו אומר דברים סתם כך.

אינני מסוגל בכלל להבין את הגישה הזאת. בכל פעם שהוצאנו-לאור דברי פרסום ושלחנו אותם לרבי, הייתה לנו תשוקה עצומה לדעת איך הרבי הגיב. ודאי ששמחנו כשהיו ביטויים של קורת-רוח, והיה חשוב לנו מאוד לדעת אם יש הערות כלשהן. לא-אחת הדפסנו מיד מחדש פרסומים שונים, כשהיו הערות מהרבי, אפילו אם היו אלה הערות של שיפור ויתר שלמות, ועדיין החומר הראשון טרם אזל.

6
מה לדעתו אני אמור לעשות כשאני שומע שהרבי קרא את המאמר והגיב כפי שהגיב? האם עליי להתעלם ולומר שזה "לא שייך אליי", או שעליי להתבונן ולחשוב מה הרבי רצה להורות לנו בהערתו.

הרי ברור שאין הכוונה כי עלינו לפרסם שהרבי הריי"צ הוא הרבי והוא "נשיא דורנו" ו"נביא דורנו". ברור שאנחנו כותבים ונוסיף לכתוב על הרבי.

כשהרב גרונר מסר את הדברים, הם לא נשמעו כגערה. הוא אף הוסיף, שאמר לרבי, שכאשר חסידים שומעים שהרבי אומר דברים על הרבי הקודם, הם אומרים זאת על הרבי.

אם-כן, מה הרבי ביקש ללמדנו?

לכן כתבתי, שלאחר מחשבה רבה נראה לי שכוונת הדברים ללמדנו, שאמנם אנחנו צריכים לפרסם את הרבי, אבל אל לנו לומר ש"הרבי אמר על עצמו", אף-על-פי שלנו ברור ש"נשיא הדור" ו"נביא הדור" הוא הרבי.

7
בהמשך יש דבר שהוא כבר בגדר חוצפה מבהילה. 'אברהמי' מדייק בשיחה ומביא ציטוטים שמהם ברור לו כי הרבי דיבר על עצמו. זה כבר לא ויכוח איתי. לא אני אמרתי שהרבי לא דיבר על עצמו. הרבי הוא שאמר זאת במילים מפורשות: "וכי דיברתי על עצמי? והלוא דיברתי על חותני". אם 'אברהמי' רוצה להתווכח עם הרבי, לפחות שיוציא אותי מהתמונה.

8
עוד קושיה גדולה יש ל'אברהמי' על הרבי: "'איך נראים הדברים בעיני אדם מן הצד' שמביאים לפניו ציטוט: 'לפרסם.. שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור' ועל זה מוסיפים ומבהירים שכוונת הרבי היא על צדיק שהסתלק מהעולם לפני למעלה מארבעים שנה..?!"

אז האם לשיטתך עלינו להפסיק לפרסם את דברי הרבי בגלל שכבר עברו שנים מאז אמירתם, ומדובר בדברי "צדיק שהסתלק מהעולם לפני למעלה מארבע-עשרה שנה"?! או שאולי מה שעושה את ההבדל שזה ארבעים שנה וזה רק ארבע-עשרה שנה?!

אלא מה, בוודאי תאמר, הרבי לא עזב את צאן מרעיתו, והוא נמצא איתנו ומנהיג אותנו גם עכשיו ודבריו חיים וקיימים לעד. יופי. בדיוק כך התייחס הרבי לחותנו גם אחרי ארבעים שנה.

9
במאמרו מדגיש 'אברהמי' שהשיחות המוגהות הן העיקר. אם-כן, מדוע כשהביא ציטוט משיחת שבת חיי-שרה תשנ"ב בחר לצטט דווקא מ'שיחות קודש תשנ"ב', שבהן נדפסו הנחות בלתי מוגהות, ולא מהשיחה המוגהת? אולי בגלל שבשיחה המוגהת הניסוח שונה במקצת, ולא נאמרים שם דברים מפורשים כל-כך כמו ב'הנחה'? (אף שהתוכן דומה, אבל הניסוח מעורפל יותר, ומן הסתם במתכוון). זה עצמו לא אמור ללמדנו משהו?

10
בסיום מאמרו כותב 'אברהמי שתי מילים נכונות. הוא מזהה במאמרי "קריאה לאיזון" (אלא ששוב הוא מושך את הדברים לכיוון הרצוי לו, בניגוד לכוונה המקורית במאמרי). בזה הוא צודק. ביקשתי דבר אחד ויחיד – איזון. או במילים אחרות, לשמור על הגבולות. לפרסם – בהחלט. להביא ליהודים את אורו של הרבי, נשיא דורנו, שופט דורנו, יועץ דורנו ונביא דורנו – בוודאי.  לעורר את עם-ישראל להתכונן לגאולה, לאור נבואתו של הרבי על הגאולה הקרובה – ללא ספק. רק בדבר אחד יש להיזהר – אל תגידו שהרבי "אמר על עצמו". זה הכול.

לצערי יש מי שאוהבים לטשטש את הגבולות, ובעיניהם כל ניסיון לכוון את הפעילות לאפיקים נכונים היא – 'קרירות' ו'צינון ההתלהבות'. הרבי אומר שהפעילות צריכה להיות "אורות דתוהו, אבל בכלים דתיקון", ואילו הם פונים לכיוונים של "תוהו דתוהו" (כלשונו של הרבי על כוונה לעשות פעולות מסויימות בענייני משיח), ואם אתה מעיר משהו – מיד אתה "נגד משיח"...

לו הייתי ממונה על מתן רישיונות נהיגה, לא בטוח שהייתי נותן לאנשים כאלה לנהוג במכונית. נהיגה מבוססת על יכולת איזון, על שילוב בין דוושת התאוצה ודוושת הבלימה, ועל כישורים לתמרן בזהירות באמצעות ההגה. לפעמים צריך להאיץ ולפעמים לבלום. לפעמים מותר לנסוע, אבל במהירות מסויימת ולא יותר ממנה. לא הכול שחור-לבן.

חבל שכל דבר נהפך מיד למלחמת-עולם, וכל מחנה מתייצב מיד מאחורי מה שהוא תופס כ'דגלים' שלו. אם נלמד להקשיב איש לדברי רעהו, ולא נמהר לתקוף בשצף-קצף כל דבר שזז – אולי באמת יבוא משיח יום אחד קודם.