שיחה שמסבירה מהו רבי

שבת פרשת שופטים קשורה בעולם המושגים החב"די עם השיחה המיוחדת במינה שהשמיע הרבי בשבת זו בשנת תנש"א. נאמרו בה ביטויים בלתי-רגילים על "שופט הדור" ו"נביא הדור" ו"הנבואה העיקרית". הרבי אומר בשיחה הזאת שענייני הגאולה כבר "התחילו ונמשכו ונתקבלו בעולם הזה הגשמי והתחתון", ולכן "לא יהיה זה פלא כאשר הגאולה תבוא תיכף ומיד ממש".

הנוהג באותם ימים היה, שזמן קצר אחרי צאת השבת בניו-יורק, היה אחד ה'חוזרים' הצעירים (בדרך-כלל הרב יוסף-יצחק יעקבסאן) נכנס ל'חדר השידורים' וחוזר על נקודות מההתוועדות. כל מי שרצה להקשיב לחזרה, היה יכול להתקשר למספר טלפון מסויים ולשמוע את הדברים. במהלך יום ראשון היה נשלח לרחבי תבל דף ובו תמצית מההתוועדות. כינויו של הדף היה 'פאַקס אַ שיחה'.

כבר משמיעת הנקודות מההתוועדות היה ברור שנשמעו בה דברים בלתי-רגילים. אחר-כך הגיע הפקס, והדברים כבר הופיעו שחור על-גבי לבן. אולם מכיוון שבדברים כאלה יש חשיבות לכל אות ולכל מילה, הייתה ציפייה גדולה לראות את השיחה המוגהת, שנדפסה לקראת השבת הקרובה. שם הופיעו הדברים כשהם חתומים בגושפנקא דמלכא.

נבואה בימינו

זו שיחה מרתקת ומאלפת. קודם-כול מוסבר בה בעמקות מיוחדת עניינו של רבי, שיש בו הן העניין של 'שופט', הן העניין של 'יועץ' והן העניין של 'נביא'.

תחילה הרבי מבאר את ההבדל בין 'שופט' ל'יועץ'. ה'שופט' עומד בדרגה גבוהה לאין-ערוך מהאדם הנשפט לפניו, והאדם צריך להתייחס אליו בביטול מוחלט, כדי לקבל את הדין שיחרוץ עליו. לאדם גם אין ברירה אם לקיים את הוראת השופט אם לאו, אלא הוא חייב לציית לו ולמלא אחר פסק-הדין. לעומת זה, 'יועץ', כשמו – הוא נותן עצה טובה. כלומר, ה'יועץ' קרוב אל עולמו של מקבל העצה, והוא אינו מדבר עמו מלמעלה למטה, אלא כידיד טוב, המדבר עמו כשווה אל שווה.

כאן באה אריכות גדולה, על משמעות הייעוד "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה", שיהיה בזמן הגאולה, ולמה על השופטים נאמר "כבראשונה" ואילו על היועצים הביטוי הוא "כבתחילה". הרבי קושר זאת לעניינו של ה'יועץ', שאינו מנחית על האדם דברים חדשים מלמעלה, אלא מפתח ומגלה דברים שכבר היו בו קודם לכן.

לאחר מכן הרבי מסביר שדוגמת ההבדל בין שני העניינים האלה אפשר לראות גם בתורה ובנבואה. התורה היא למעלה מהעולם, ולמעלה מכל שייכות לגדרי העולם, ולכן פעולתה בעולם היא בדרך של פסק-דין וציווי. לעומתה, הנבואה (אף שגם היא דבר ה' המתגלה לנבראים), גדרה הוא שהיא מתקבלת בדעתו ובשכלו של הנביא ומתאחדת עמו, ועל-ידי הנבואה מקבל האדם עצה לדרך הנהגתו בענייני העולם.

הרבי אומר כאן שהנבואה קיימת גם עכשיו, ומסביר את הדיוק בלשון חז"ל "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח-הקודש מישראל" – לא נאמר "בטלה" אלא "נסתלקה", היינו שהיא קיימת, אם-כי אינה מצויה כמקודם. לכן הרמב"ם, כשהוא מפרט את ההלכות העוסקות בנביא, אינו מתנה את קיומה של הנבואה בזמן מסויים, ואדרבה, הוא עצמו כותב באיגרת תימן שבשנה מסויימת "תחזור הנבואה לישראל".

שופט, יועץ ונביא דורנו

בהמשך לזה נאמרים דברים ברורים: "בכל דור קיימת האפשרות ש'נביא אקים להם גו' כמוך'... כל נביא הוא המשך של נבואת משה ותורתו... ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר". כאן מבאר הרבי שאצל רבותינו נשיאינו יש שלושת העניינים האלה – עניין ה'שופט', ה'יועץ' וה'נביא'.

ומכאן הלימוד "בעמדנו בשבת פרשת שופטים בדורנו זה ובפרט בזמן האחרון, הרגעים האחרונים של הגלות":

"לפרסם אצל עצמו ואצל כל מי שאפשר להגיע אליו – שצריך לקבל על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות של 'שופטיך' ו'יועציך' שבדורנו – 'מאן מלכי רבנן' בכלל, ובפרט נשיא דורנו – שהוא בא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו".

ושוב הרבי מפרט את ההוראה מהדברים:

"ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני-ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום-יום הכללית, גם ב'כל דרכיך (דעהו)' ו'כל מעשיך (יהיו לשם שמים)',

עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא'".

התגובה המפתיעה

אמנם בשיחתו דיבר הרבי על עניינם של רבותינו נשיאינו בכלל, ובפרט הרבי הריי"צ, אבל חסידים נהגו מכבר להחיל על הרבי כל דבר שאמר על הרבי הריי"צ (ובדוגמת מה שהרבי הסביר, כי בדברים שאמר הרבי הריי"צ על אביו, הרבי הרש"ב, בזה 'פסק את הדין' גם על עצמו). לכן ברור שהדברים עוררו התרגשות והתעוררות גדולה בקרב חסידי חב"ד.

בשבוע שלאחר מכן עסק המאמר הראשי ב'שיחת השבוע' (גיליון 244) בתמורות המתחוללות בעולם, המעידות שהגאולה מתקרבת והולכת. בתוך המאמר, תחת הכותרת "יש נביא בדור", נכתב, כי ראינו שוב ושוב שהרבי ניבא את כל המאורעות הגדולים שהתחוללו בדור הזה, ובכלל זה דברים שאמר בשנתיים האחרונות, והדבר מגלה ש"יש נביא בדורנו". לכן ודאי שעלינו להאמין לנבואה העיקרית "שאנו עומדים ממש על סף הגאולה, ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא'".

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

הרבה הרהרתי בתגובתו זו של הרבי. וכי זו הפעם הראשונה שחסידים החילו על הרבי דברים שאמר על הרבי הריי"צ?! ההתקשרות של הרבי אל רבו, הרבי הריי"צ, הייתה לנו מאז ומעולם דפוס להתקשרות שלנו אל הרבי. מה רע שאנו מחילים על הרבי את הדברים שאמר על הרבי הריי"צ?

ככל שחלפו השנים נדמה לי שאני מבין יותר את ההסתייגות שהייתה במקרה הזה. אנו רואים איך מתפרסמים ציטוטים מהשיחה הזאת, בלי שמגישים לפני הקורא את כל הרקע ואת הבניין המפורט שבנה הרבי בשיחה הזאת. יש שאף אינם מסתפקים בכך אלא מוסיפים: "הרבי אמר על עצמו"...

תחשבו איך נראים הדברים בעיני אדם מן הצד. מביאים לפניו ציטוט: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור", ועל זה מוסיפים ומבהירים שהרבי אמר זאת על עצמו...

ובכן, הרבי הבהיר שלא דיבר על עצמו כלל וכלל. אין כאן עניין של ענווה והצטנעות. נביא שמוסר נבואה אינו נוהג ב'ענווה', אלא מודיע בבירור: "היה דבר ה' אליי", "ויאמר ה' אלי", "נביא לגויים נתתיך". לוּ היה הרבי רוצה לדבר על עצמו, הוא היה אומר זאת בבירור. אבל הוא לא דיבר על עצמו, אלא הסביר את עניינם של רבותינו נשיאינו בכלל, ושל רבו, הרבי הריי"צ, בפרט.

מותר וראוי לנו, כחסידים, ללמוד את השיחה ולומר שככל הדברים האלה אמורים על הרבי, אבל צריך להיות ברור שזה הרגש שלנו ולא שהרבי "אמר על עצמו". גם הנבואה על הגאולה היא למעשה נבואתו של הרבי הריי"צ –  "הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא'". זה המסר שנצטווינו לפרסם, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.