האיטלקים מפרגנים ליבואן הכובעים החב"די
ירושלים - בחום הכבד של שעות אחר-הצהרים יוצאים שני בחורים מחנות ברחוב יחזקאל כשהם משוחחים ביניהם בליווי תנועות גוף רבות. שניהם לובשים חולצות לבנות, מכנסיים, מעילים וכובעים שחורים. אחד מהם מחזיק ידית של קופסא שחורה גדולה אשר עליה בולט כיתוב בזהב: “בורסלינו".
במאה שערים, הרובע החרדי במרכז ירושלים, בין חנויות לבגדים צנועים עבור נשים ומוסיקה כשרה, החברה האיטלקית בורסלינו של ספּינֶטה מרֶנגוֹ (במחוז אלכסנדריה), המפורסמת בעולם בזכות הכובעים שלה, פתחה באחד באפריל סניף בזכיינות. זה הסניף הראשון בישראל. הכתובת בזהב מופיעה בתבליט על חזית הבניין והיא מודפסת על כרזות שחורות התלויות על חלון הראווה. בפנים מכסים את הקירות מדפי זכוכית ועליהם ערימות מסודרות של כובעים, מאות כובעים, כולם שחורים.
בעל הבית, מנדי בסטומסקי, בעל זקן ערמוני, לבוש כיפה, חולצת פסים ומכנסיים כהים. בתחילה הוא חשדן אבל אחר כך הוא מדבר בעברית באמצעות מתרגם. הוא בן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים, ומשתייך לחב"ד, במשך 12 שנים הוא עבד אצל יצרני כובעים שונים בירושלים. הוא מאד אוהב את צפון איטליה, כך הוא אומר, ומגיע לישיבות החברה חמש או שש פעמים בשנה. “כאשר אני מגיע לשם, אני לא מרגיש זר".
החרדים שואפים לנהל אורח חיים צנוע, אתי ורוחני, אולם הם אינם חסינים נגד פיתויי האופנה. הכובעים מתוצרת בורסלינו אינם מוצגים בחלון הראווה. האם זה נובע מאיפוק? “לא, להיפך. לפי דעתי הדבר מעיד על לוקסוס אמיתי,” אומר בסטומסקי. “בורסלינו זה כמו גוצ'י. לראות את השלט של החברה זה מספיק. אין צורך להוסיף דבר." ואז הוא מסביר: “בורסלינו בשביל הבחור החרדי זה כמו רולס-רויס. כל בחור רוצה בורסלינו".
לחברת בורסלינו יש ליין של כובעים לחרדים כבר יותר ממאה שנה. “התחלנו לעבוד בתחילת המאה ה-20 פחות או יותר בעקבות בקשה שהגיעה מיהודים חרדים,” מסבירה בטלפון מאיטליה מוניקה אבּאטֶה, האחראית על השוק הישראלי במשך עשר שנים. “כיום המכירות של השוק הדתי מונות יותר משלושים אחוזים ממכירות הכובעים של החברה.” עד עכשיו בישראל נמכרו הכובעים באמצעות סוכנויות הפצה לבעלי חנויות או ישירות לישיבות. אבל בין המוכרים הייתה תחרות קשה להשיג מספר רב יותר של דגמים ושל סגנונות חדשים (במגבלות הדת), ובמחירים נמוכים יותר. חנות המותג אמורה להפוך את המכירה לפשוטה יותר.
מאות כובעים שחורים נמצאים בתצוגה וכולם נראים דומים, אבל רק במבט ראשון. ישנם לפחות מאה דגמים, מסביר בסטומסקי. “ההבדלים הם בבחינת דת שלמה. ישנם עשרה סוגים של רוחבי שוליים הנעים בין 7.5 ל-10 סנטימטר, ארבעה גימורים לאמרות (שוליים), שמונה סוגים של סרטים, ושש מידות לגובה הראש".
"הכובעים הם סוג של תעודת זהות. לכל זרם של היהדות החרדית יש את הכובע שלו. אנשי חב"ד משתמשים בכובעים נמוכים יותר, ואילו הליטאים בגבוהים יותר. אני, כיוון שאני חב"דניק, אם אלך עם כובע השונה מזה המקובל אצלנו, ארגיש כאילו אני מישהו אחר. לכל זרם יש את סגנון הכובע הייחודי לו".
כיסוי הראש עבור היהודים הוא סימן של כבוד כלפי האל. הם הולכים בכיסוי ראש החל מגיל בר המצווה. לשם כך מספיק כיסוי כלשהו. הכובע השחור שייך למסורת שנולדה במזרח אירופה. “בדרך כלל לחרדי יש שני כובעים: אחד ליום-יום, והשני, בגימור טוב יותר, עבור שבת וחג. הכובע מחזיק למשך זמן רב והוא גם סמל של כבוד עצמי. כמו הלוגו על חולצת פולו של מעצבים, כובע יפה גורם לך להרגיש טוב יותר".
מאפשרים לכם לקבל
