מערכת COL | יום ב' אלול ה׳תשס״ח 02.09.2008

עורכת "בתוך המשפחה" בטור אישי על פעילות השלוחים

הניה שחר, עורכת המוסף "בתוך המשפחה" המצורף בכל שבוע לשבועון "משפחה", הקדישה השבוע את טור הפתיחה לפעילות חב"ד ■ "אני לא חסידת חב"ד אבל אני אוהדת גדולה של הפעילות חובקת העולמות שהם מבצעים, ומהעובדה שהם יעשו כל מה שניתן עבור יהודים אחרים בלי חשבון, אפילו אם הם אויבים לכאורה ומתנגדים מרים", כתבה בפתיח לטור  לקריאה

עורכת
מנכ"ל העיתון אלי פלאי, יו"ר ש"ס אלי ישי, יוסי אליטוב ואליעזר שולמן במשרדי "משפחה" ● ארכיון
הניה שחר

אני לא חסידת חב"ד אבל אני אוהדת גדולה של הפעילות חובקת העולמות שהם מבצעים, ומהעובדה שהם יעשו כל מה שניתן עבור יהודים אחרים בלי חשבון, אפילו אם הם אויבים לכאורה ומתנגדים מרים.

הפעם הראשונה שנתקלתי בפעילות זו באופן אישי היתה בנמל-התעופה קנדי שבניו-יורק לפני עשרות שנים. הגעתי אז לטיסה לישראל, ומסיבות שונות ביום הקודם לטיסה שהוזמנה בחופזה וברגע האחרון, לא הגיע דבר לפי. אחרי סחיבת המזוודות וכל הפרוצדורה, ולאחר העמידה המייגעת בתורים, מצאתי את עצמי עולה אל הקומה השניה שממנה טסים, עייפה וממוטטת, ובעיקר - רעבה וצמאה.

ואז בדיוק כשחשבתי איך להתעלף הכי בשקט שאפשר, מצאתי את עצמי לפני דוכן חב"די ששני העומדים בו קראו לעוברים ולשבים להתכבד בוופלים ובשתיה. כוס אחת של שתיה מוגזת וקרה השיבה את נפשי ומני אז חשתי אסירת טובה.

אחר כך יצא לי להכיר את החסידות הזו קצת יותר מקרוב וגם זכיתי להיות בציונו של הרבי זצוק"ל ביום השנה הראשון לפטירתו ולשאת תפילה. זה בעצם סך כל הקשרים שיש לי עם חב"ד עד היום, אם לא ניקח בחשבון את הפרסומים שלהם המדוורים לכל העולם ערב כל חג ומגיעים גם אלי, או הודעות יחסי הציבור שאני מקבלת באלפים אל המייל שלי וביניהן גם הודעות של ארגון נשות חב"ד, שאני תמיד קוראת ומבטיחה לעצמי להשתתף, אך לא מגיעה בשל חוסר זמן כרוני.

המפגש האחרון שלי עם חב"ד התרחש ממש עכשיו, בטיול שלי לחו"ל. ביקרתי הפעם בוונציה, היינו קבוצה של כחמישים מטיילים וכולנו צוידנו בבקבוקי מים מינרליים, אלא שבאותו יום ונציה להטה בשלושים וארבע מעלות, בקבוקי המים שלנו יכלו לשמש לכוסות תה חמימות או לשימור נוזלים, אבל היו רחוקים מלהרוות. לו רק היה לנו כאן משקה צונן!

ביקרנו ברובע היהודי של ונציה, שמבחינה יהודית נשאר לו רק שמו, אבל יהודים כמעט אין, ושם כמו פטה-מורגנה באמצע הישימון הגויי הגדול פרחה לה נקודה יהודית, כן, ברור! שמענו קול תפילה! הלכנו לכיוון וראינו בית-כנסת יהודי ובו למעלה ממנין אנשים משלנו לבושי שחורים ועטויי טליתות מתפללים, וכן, הם כולם חב"דיים. מה השאלה בכלל.

נכנסנו לביקור היסטורי בבתי הכנסת הישנים במקום ואחר כך שמענו בכיכר הרצאה על ונציה של המאה האחרונה, בדיוק במקום שבו שולחו יהודי ונציה אל מותם בשואה. ואז כשאנחנו כמעט מתעלפים מהחום וגם מהצמא, הופיע לידינו משום מקום אברך חב"די ובידו קנקני מים קרים עם קוביות קרח. תוך חצי דקה נגמרו המים שבקנקנים והוא הלך להביא עוד, וכך, פעם אחר פעם, עד שלא נשאר אדם אחד בכל הקבוצה (חמישים איש!) שיכול היה להגיד צמא אני.

זה היה חסד של אמת שכן סביר להניח שלעולם לא יזדמן לנו להשיב לצדיקים הללו כגמולם הטוב. לא ביקשנו, לא רמזנו, ואפילו לא הודענו על בואנו, אבל מהרגע שבו ראו שאנחנו נמצאים הם לא חסכו טרחה ודאגו להרוות אותנו, ואי אפשר לתאר בכלל כמה שזה היה במקום!

אז תודה לכם באשר הינכם, ותמשיכו לעשות חיל ולקדש שם שמיים ברבים.

הרבה נחת,
הניה
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.