בראש חודש תמוז בשעות הצהריים חזר בן ה-11 מהלימודים וכולו שמחה ומרץ. "היום ראש חודש תמוז", הודיע. "נכון", אישרנו את הידוע. "זאת אומרת שבעוד חודש יחול חודש אב", חזר והודיע. "אכן", שנינו. "ואחרי זה ט' באב ואם לא יבנה בית המקדש הרי שאחרי הצום מתחיל 'בין הזמנים'", ספק בירר ספק קבע עובדה. "

"הכול אמת", חזרנו ואישרנו תוך שאנחנו ממתינים לשמוע על מה ולמה ההתעניינות הנדירה בלוח השנה. אלא שאז הוא השתתק והשקיע את עיניו לדקות ארוכות בלוח השנה התלוי על הקיר מבלי להוציא הגה. יממה חלפה עד שנפתרה החידה. "אני רוצה להירשם לקעמפ 'גן ישראל' ארץ הקודש", הודיע ותלה בנו עיניים מתחננות.

ברשותכם, מעט רקע: בשנת תשט"ו, שנים אחדות לאחר שהוכתר כאדמו"ר, נשא האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל שיחה נוקבת אודות החופשות בארה"ב במהלכם מתנתקים הילדים וההורים לחלוטין מאווירת לימוד התורה דבר הפוגע באופן קשה בחינוך הילדים. (את הדברים במלואם ניתן לראות ב"תורת מנחם" חלק ט"ז עמ' 347).

כתיקון לכך הציע לעשות קעמפ חוייתי במקום מבודד שהאווירה בו תהיה כמו ישיבה. "שיהיה שם כל טוב בגשמיות, עם כל העניינים שישנם ב'קעמפים' אחרים, ויחד עם זאת, ילמדו שם כמו בישיבה, דהיינו שינצלו את המותרות גופא לקדושה". הוא גם קבע לקעמפ את השם "גן ישראל". מאז אותה שיחה בכל שנה נערכים בחלק מריכוזי חב"ד בעולם שורה של קעמפים תחת השם "גן ישראל" בהם נהנים הילדים, שמתנתקים לחלוטין מהבית למשך כשבועיים עד חודשיים, מפעילויות מגוונות ברמה גבוהה מאוד.

המוטו המוביל הוא הוראת האדמו"ר שילוב של גשמיות ורוחניות. הקעמפ המרכזי של "גן ישראל" בישראל החל לפעול לפני חמש שנים. ר' אברהם קירנברג, אברך צעיר ונמרץ, החליט שאם בכל העולם אפשר אז גם בישראל. בהתראה של שבועיים גיבש תוכנית עשירה שכללה טיולים ברחבי הארץ ושורה של פעילויות אתגריות במקביל ללימוד של גמרא, משנה, הלכה ובחינה בעל פה על פרקי תניא. הוא איתר מקום בו יוכלו הילדים לשהות במשך שבועיים, מצא מדריכים נמרצים שהסכימו לעבוד בהתנדבות למען יישום דברי האדמו"ר, ויצא לדרך כאשר את החסות על הקעמפ לוקחת אגודת קריית חב"ד בצפת בראשות השליח לעיר הרב חיים קפלן שהפכה אותו לחלק מפעילותה.

במטרה להבטיח שכל הפעילות תיעשה כראוי מונו כהנהלה הרוחנית הרב יצחק יהודא ירוסלבסקי מזכיר בית דין רבני חב"ד בישראל והרב שניאור זלמן גופין משפיע ישיבת תומכי תמימים המרכזית שמאשרים את כל התוכניות.

כמות הילדים שביקשו להירשם הפתיעה אותם ובמטרה להבטיח עמידה בציפיות סגרו את ההרשמה כאשר מילאו את המכסה. שנה אחר כך חל גידול מרשים במספר הנרשמים וההרשמה נסגרה בשלב מוקדם. הפעילויות אז היו מרשימות עוד יותר ושמה הטוב רץ לפניה.  


לומדים תחת העצים

ככה הגענו לשנה הנוכחית. בשבוע שלאחר השיחה הראשונית בירר הילד אודות ההחלטה. ההרשמה, הסברנו, נפתחת לא לפני ראש חודש אב. ביום שלישי לפני שבועיים הילד נטל עמו שני מזוודות, תיק גב, עלה יחד עם עוד קבוצת חברים שנסעה גם היא לקעמפ לאוטובוס שבא לקחת אותם, ולראשונה בחייו נפרד מאיתנו ל-15 יום. העלות – 100 שקל ליום. סכום סמלי שבמובהק לא מכסה את שלל הפעילויות והחוויות.

כבר בעליה לאוטובוס ראינו שכל פרט מחושב. שני המדריכים באוטובוס אמרו לילדים להשאיר את המזוודות למטה ולעלות. בידם היתה רשימה וכל ילד הזדהה והם סימנו את עלייתו לאוטובוס. לאחר שכולם ישבו בבטחה ירדו המדריכים וסידרו את המזוודות הרבות בתאי המטען. ככה נמנעה אנדרלמוסיה ולחץ מהילדים.

בערב הראשון לשהותו צלצל הילד עמוס בחוויות. עם הגעתם למחנה הקעמפ בכפר סיטרין (תרומה של הנגיד ר' לוי לבייב שבמהלך השנה מפעיל במקום חלק מרשת החינוך של אור אבנר בישראל) קידמו את פניהם המדריכים בריקוד ושירה. כך, אגב, הם קבלו כל אוטובוס שהגיע מרחבי הארץ. 270 ילדים השתתפו השנה בקעמפ ועליהם הופקדו 70(!) מדריכים. (בערך מדריך לכל 3 ילדים, מה שמבטיח יחס אישי). לאחר הליך הרשמה מזורז הופנו הילדים לחדרים. בכל חדר 3 ילדים. מאותו הרגע ולמשך שבועיים היו הילדים תחת משמעת חסידית ולנו לא נותר אלא לשמוע, להתפעם ולהתרגש .

כל בוקר נפתח ב"מודה אני לפניך" בקולו של האדמו"ר מליובאוויטש שבקע ממערכת הכריזה. תוך דקות על כולם להזדרז להתלבש ולסדר את המיטות. חדר מסודר ומאורגן שווה נקודות ופרסים. לאחר מכן תפילת שחרית, ארוחת בוקר, במהלכה נמסר דבר תורה מאחד הילדים ("החיילים" בעגת הקמפ). לאחר ברכת המזון מקבלים הילדים 10 דקות להתארגנות ואז מתחיל פרק הלימודים.

קבוצות קבוצות, בנות 12 ילדים, הם יושבים על הדשא או מתחת לעצים הרחבים שמציע המקום, בידיהם חוברות לימוד שהודפסו במיוחד. השנה נלמדו בקעמפ סוגיות בגמרא בעניין מצוות "הקהל" והלכות נטילת ידיים. לכל אחת מקבוצות הילדים יש "מלמד" ומדריך ("מפקד" בעגת הקעמפ) והשניים לומדים עם הילדים. ככה זה נמשך עד מנחה. ארוחת צהריים ואז מתחילה הפעילות החויתית. כל יום והפעילות הייחודית לו שמסתיים בתפילת מעריב, וידאו של הרבי, סיפור בחדר מפי המפקד על הרבי, ואז קריאת שמע.


רק להגיד תודה

אינה דומה שמיעה לראיה. שבוע לאחר התחלת הקעמפ הוזמנו כל ההורים ל-4 שעות של פעילות עם כל בני המשפחה והורשינו להיות נוכחים במסדר הערב של אותו יום. כאשר באנו מצאנו ילד מאושר, גאה בהישגים לימודיים ויותר חסידי. (מי שהיה שם, מבין). תוך כדי שיחה על החוויות שלו הזדעק לפתע "הנה המדריך שלי ולידו המלמד", ומייד רץ להביא ולהציג אותם. החיבה ההדדית בלטה כשמש בצהריים. אך זה התברר כהתחלה. מסדר הערב שחתם את היום הותיר אותי עם דמעות בעיניים.

זה התחיל עם  270 ילדים שעומדים בשורות ישרות וזועקים את 12 הפסוקים, המשיך עם ההמנונים והסתיים בפיזור מסודר כאשר כל אחד מהילדים בא להפרד מהוריו ולמהר לפעילות הערב. "אבא, אמא, אני רק רוצה להגיד לכם תודה רבה גדולה", אמר לנו הילד בעיניים קורנות מאושר ורץ אל הפעילות. נגבנו דמעות ונסענו הביתה.

"כל טוב בגשמיות, עם כל העניינים שישנם ב'קעמפים' אחרים, ויחד עם זאת, ילמדו שם כמו בישיבה", אמר הרבי מליובאוויטש זי"ע וצוות "גן ישראל בארץ הקודש" יישם.