בשבוע הבא אמורה להיפתח שנת הלימודים תשס"ט. יותר ממיליון תלמידים ילכו מדי בוקר לבתי-הספר, והוריהם יביעו בכל הזדמנות את אכזבתם ממערכת החינוך. הם ידברו על אבדן הערכים, על הבורות, על הניכור כלפי ההיסטוריה היהודית והמסורת. אבל זה כמעט כמו מזג-האוויר – הכול מדברים עליו, אך איו עושים דבר לשנותו.

אם יש מאבק על החינוך, הוא מתמקד תמיד בהיבטים חומריים: תקנים, שעות לימוד, שכר המורים, מבנים ועזרים. כל אלה חשובים מאוד, אבל אין הם אלא כלים ואמצעים. כלים טובים יכולים לשרת את היעדים, אולם הבעיה היא בעצם קביעת היעדים והמטרות. יש מערכות חינוך בעלות אמצעים פחותים בהרבה, והן מצליחות ופורחות וציבור ההורים שבע-רצון מהחינוך שילדיו מקבלים. הילדים אולי לומדים בקרוונים, אבל הם מקבלים חינוך מעולה. כי יש שם יעדים חינוכיים אמיתיים.


כאב הניתוק

התמורה שחלה בשדה החינוך מוצאת את ביטויה בשמה של המערכת. בעבר קראו לה 'מערכת החינוך'; כיום מכנים אותה 'מערכת ההוראה'. ההבדל הלשוני הזה אומר הכול: בעבר עיקר הדגש היה על החינוך, על עיצוב אישיותו, אופיו, ערכיו ואורחותיו של החניך. הציונים היו חשובים, אבל חשוב מהם היה לגדל יהודי שורשי, אדם בעל מידות טובות, אישיות המוּנעת על-ידי ערכים.

בימינו דעכו הערכים. המערכת רואה את יעדיה בהשגת ציונים ובטכנולוגיה. אף יש הטוענים כי למורים אין כלל זכות לעסוק בתחום הערכים ובעיצוב השקפת-עולמו של התלמיד, שכן מי הסמיך אותם לקבוע את הערכים הראויים. אף זו הוכחה למשבר הערכים העמוק הפוקד את החברה המודרנית.

מערכת החינוך מוציאה מדי שנה מאות-אלפי בוגרים נטולי שורשים, התוהים על עצם זהותם היהודית. אין הם מכירים את התנ"ך ואת מקורות היהדות. גם ההיסטוריה של העם היהודי מעורפלת מאוד בתודעתם. אינך יכול לצטט באוזניהם פסוק או מאמר חז"ל בהנחה שהם מכירים אותו. וכשאתה משוחח איתם על כך, אתה שומע את הכאב על הניתוק מהשורשים ומהמורשת היהודית רבת-השנים.

ההתנתקות ממקורות היהדות גוררת הידרדרות גם בערכים אנושיים בסיסיים. אתה רואה איך ילדים מדברים אל הוריהם, ואתה תמה מה נותר מהדיבר "כבד את אביך ואת אמך". מפעם לפעם עולה לכותרות אלימות בני-הנוער, ושוב ושוב אנחנו מזדעזעים מפשעים מחרידים שבני-נוער מסוגלים לעולל.


מקור הערכים

מצפים מהנוער לדבוק בערכים, אבל אין נותנים לו את היסוד לערכים אמיתיים. וכי מי קובע מה מותר ומה אסור? אם אין אמת מוחלטת ואם כל אחד ואחד בוחר במה ש'טוב לו', מה מקומם של ערכים? ערכים אמיתיים יכולים להתקיים רק על בסיס האמונה באלוקים, בורא עולם ומנהיגו, המשגיח על עולמנו והקובע את המותר ואת האסור. הזיקה בין אמונה בה' ובין מוסריות אנושית באה לידי ביטוי חד בתשובתו של אברהם אבינו לאבימלך: "רק אין יראת-אלוקים במקום הזה – והרגוני".

ערכים שאינם מבוססים על אמונה בה', לעולם יהיו רופפים ונתונים לשינויים. מוסריות המושתתת על נימוקים אנושיים, עלולה להשתנות על-פי הנסיבות והצרכים. רק ערכים הנובעים מאמונה בה' הם מוחלטים ואין להזיזם. הדיבר "לא תרצח" – הוא מוחלט. הנימוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" – אינו יכול להשתנות לעולם.
חייבים להחזיר את האמונה ואת ערכי היהדות למערכת החינוך, ולהחדיר את הערכים אלה מגיל הגן. עלינו לתת תקווה לדור הצעיר ולחסוך ממנו לבטים ותהיות רבים. זה החינוך האמיתי שעם-ישראל זקוק לו.