אליך כבוד ראש הישיבה,

שנים פועם בי הרצון שתשמע מה יש לי לומר, אך כשלמדתי אצלכם (אתה כנראה לא זוכר), אם כבר דיברתי איתכם, זה היה... בעצם זה לא היה!

אודה לכם אם תוכלו להקדיש דקות אחדות לקריאת דברים שכתבתי לעצמי בשנות לימודיי בישיבה. זה לא אישי ממש, לא פרסונאלי ואתם בכלל אשמים. אבל בדיוק על זה אני מבקש לדבר - על העובדה שאתם לא אשמים.

נתחיל מההתחלה: מה מצטייר אצלי כשאני שומע את המושג "רב ותלמיד"? סגנון לימוד עתיק שנכחד מן העולם. אני חושב שאף אחד לא יחלוק עם העובדה שקשה למצוא היום (גם אצלנו) את המציאות הזו. ואפרש שיחתי.

תנו לי לנתח קימעה את המושג הזה במטרה להבין מה מתוכו לא כל-כך מציאותי לצערי היום.

ובכן, בעיון שטחי במקורות נמצא שהתלמיד למד את רוב חכמתו אצל רבו (מעניין לדייק למה לא אמרו חז"ל רוב תורתו, והביאור בפשטות שלא על-ידי התורה שהוא מקבל הוא נהפך לרבו אלא על-ידי חכמתו. כלומר, שהוא מקבל את מוחו והלך משבתו של הרב, אז הוא נהיה רבו).

ועד שחז"ל אמרו שרק בשנה הארבעים ללימודו אצל רבו קאי איניש ויורד לדעת רבו. ואין הכוונה על הבנה גרידא כמובן, אלא הוא ירש את אופן לימודו, ומהלך מחשבתו, וכל תורת החסידות מלאה בעניין זה, אין להאריך בדברים הידועים.

ומובן שעל רב כזה חלים על התלמיד כל הלכות כבוד רבו המבוארים ברמב"ם ובשו"ע. כן, כך היה פעם בזמן חז"ל. למדו אצל אותו רב במשך שנים רבות עד שהתלמיד קנה כביכול את מוח רבו.

אחר כך נוצר גם מצב של תלמיד מובהק גם בלי נוכחות. יש את הלימוד הליטאי "עיון" ו"פלפול" בכלל. ונחלק לכמה סוגים, שיטת בריסק, ר' חיים ותולדותיו, ועוד.
וישנה הדרך החסידית, ההונגרית למשל של "בקיאות" ועוד.

כידוע לחובשי הספסלים בבית המדרש. שיטות אלו כבר לא תלויים בנוכחות האיש שחולל אותה, אלא כשמה "שיטה", והדרך סוללה על-ידי מחולל השיטה, ועל פיה נפתחו ישיבות ומתחנכים בה תלמידים לאורה. ובישיבה עצמה ברור ומובן שכל מוסרי השיעור הר"מים וראשי הישיבה הולכים בדרך הסלולה. כך מחנכים אלפי תלמידים, והופכים אותם לתלמידים מובהקים של המחולל. (אפילו שהוא נפטר לפני שנים רבות).

אבל אנחנו בני עמך התמימים, בשבילנו האדמו"ר הרש"ב נ"ע "ניסה" להנחיל דרך מסויימת בלימוד המובאת בקונטרס "עץ חיים". אך לדאבוננו לא השתרש העניין (וכפי ששמעתי שאחד מראשי הישיבות בארץ ניסה ללכת בדרך זו, ולא עלה בידו. ומשמע בכמה מקומות שהרבי הולך קצת בשיטה שונה. הרבי כותב באחד ממכתביו שצריך געשמאק בלימוד, ואת זה אפשר רק בדרך הפלפול והסברא, ואכ"מ).

המצב הוא שאין שיטה אחת בישיבות חב"ד, אלא כל השיטות והדרכים מצאו את מקומם בישיבותינו - תלוי בראש הישיבה. אם מדובר על תלמידי ר' יוסף גולדברג  ע"ה הרי זה שיטת ההתמקדות במילים, אם מדובר על ר"י שלמד "שם" (אצל הליטאים) אז כמובן שזה מה שהוא נותן, וכך הלאה... הישיבות אצלנו סובלים מחוסר שיטה וגישה אחידה ללימודי הסוגיות ואולי זה מה שגרם לשיטחיות מסוכנת בלימוד הגמרא.

אך לדעתי בעיית הבעיות שלשמה אני כותב לך (אחרי שיחות עם מספר מראשי הישיבות שלהם כן איכפת) היא, שכל זה היה סביר אם לפחות באותה ישיבה עצמה הרצף של שלוש שנים היה בשיטת ראש הישיבה, כלומר אם זה בדרך הפלפול אז כל מגידי השיעורים היו הולכים באותו דרך, או האידיאל היה שנמצאים אצל אותו מגיד שיעור שלוש שנים, כנהוג בעולם הליטאי, אבל המצב הקשה השורר כיום הוא שכל שיעור הבחור נחשף לסוג חדש של לימוד.

ניקח לדוגמא ישיבה קדושה בה למדתי בארץ-הקודש. בשיעור א' אתה נחשף לר"מ המפלפל ארוכות על תג או מילה ברש"י. שיעור ב' עומד בפניך בקי עצום שחותר דרך הש"ס כולו ומשתדל להגיע להלכה למעשה. בשיעור ג' ראש הישיבה מוסר שיעור מנומק ועמוק, ומאיר בצורה מדהימה את הדף ומפרשיו. הבחור עצמו נמצא במערבולת שכלתנית ורק אם הוא מוכשר הוא מצליח להישאר עליה מבלי לטבוע ולהתייאש.

התשובה של ראש ישיבה מסויים בארה"ב הייתה שהבחורים אצלו מחליפים ישיבות כל שנה, ואמר שזה לא סביר וכו'. אני טענתי שהצדק עימו היה באם היה מדובר בישיבה ליטאית. כלומר בחור שמחליף ישיבה הוא בעצם מחליף את דרך הלימוד, אבל אצלך כל שנה מחליפים ישיבה. כל מגיד שיעור זה שיטה חדשה, אם כן מה מפריע לבחור שמחליף את מקום לימודו?

ראש ישיבה נכבד,

עמיתך הגאונים בתורה וחסידות התכנסו השבוע ומשמשים לנו כמקור גאווה ויראה. עוצמה של ליובאוויטש הלמדנית, כפי שהרבי ביקש. השאלה היא מה ניתן לעשות להעביר את החכמה, הגאונות, הפלפול והחריפות הלאה. על מי תהיה גאוותינו עוד עשרים שנה. אתם בטח רק מאזכרים את ה'רא"ש' הידוע בשבת או הר"ן המפורסם בנדרים וכולכם מהנהנין כי אצלכם המפרשים שגורים על הפה כמו 'אשרי יושבי ביתך' אצלינו.

(וזה עדיין בלי לדון בבעיה הכל-כך קשה של הכמות המועטת של חומר ממשי איתו יוצא כל בחור אחרי 6 שנות לימוד מפרכות. ועוד חזון למועד.)

אנא ממך ראש ישיבה, פאר דורינו, אין לי למי לפנות באופן אישי כי אף אחד לא אחראי על אופן לימודי, אבל אני פונה לבמה הנכבדה שם. אנא תשאירו ליום אחר את הווארט האדיר על מילה שלא בזמנה ואולי גם ניתן לדחות את המחלוקת בדין "מתעסק" לדעת הרמב"ם (מבלי לבטל את העניין חלילה) ולטכס עצה באופן הכי נחרץ ומעשי איך דואגים שהדור הבא יהיה ב"ירחי כלה העולמי" אותה גלרייה נכבדת על בימת המתפלפלים.

לתשומת ליבך,
שמואל הלוי. בריסל