מערכת COL | יום כ"ב אב ה׳תשס״ח 23.08.2008

השיא של הכליזמר

בעת השירות הצבאי, צייר שמעון ביטון כובע וזקן על תמונתו שבתעודת הזהות, בתור בדיחה. כשחיים קומער זכה במקום הראשון בתחרות, הוא הבטיח לעצמו שלעולם לא ינגן עוד כליזמר. איתן אלדר הגיע לחב"ד בזכות החברא-קדישא במיאמי, טל גונן נסע 14 שעות לליל-הסדר בנפאל והרב אייל פלד נאלץ להילחם מול המשפחה והחברים, כשהתחיל דרך חדשה עוד בהיותו נער ■ חברי הלהקה החב"דית 'כל ישראל' מספרים על דרכם האישית אל היהדות, וכיצד הם רואים את שליחותם בהפצת ניגוני חב"ד ■ באדיבות המגזין של 'כפר חב"ד'  לסיפור המלא
השיא של הכליזמר
(צילום: רב צילום)

ארי אליסון

בין אלפי הצופים שהשתתפו בחגיגות הכליזמרים בצפת באותה שנה, עמד גם יהודי אחד, לכאורה כמו כולם. כשאר הצופים, מתח אף הוא את צווארו לכיוון הבמה, האזין יחד איתם למוזיקה המתנגנת, מחא כפיים לקצב התופים וניגב דמעה בשירים המתאימים. ממש כמו כולם.

מוזיקת הנשמה נגעה ללבו. לא רק הוא התרגש, רבים אחרים חשו שמשהו זע אצלם, אי-שם עמוק בפנים, אבל הוא, לעומתם, גם עשה מעשה: למחרת האירוע, התייצב בחנות המוזיקה הקטנה בצפת, וביקש לרכוש את הדיסק של הלהקה שרק אמש הרטיטה את נפשו.

"אם אחזור בתשובה", אמר למוכר המתעניין, "יהיה זה רק בזכות הלהקה הזו. מעולם לא חשבתי שיש אנשים שמשדרים בכזו עוצמה, במוזיקה שלהם, בדיוק את מה שאני חושב ומרגיש". הוא רכש את הדיסק ויצא, בלי לדעת ששוחח זה עתה עם שמעון ביטון, מנהל וקלידן הלהקה, 'כל ישראל' שמה.

"לשירה יש המון כוח ויכולת השפעה על אנשים", אומר ביטון היום, ערב הופעתם בחגיגת הכליזמרים הנוכחית. יותר מעשר שנים שהם משתתפים באירוע הזה ברציפות, שנה אחר שנה, שרים ומופיעים על הבמה המרכזית. בתכנייה הם מוגדרים 'להקת כליזמר צפתית', בכוונה ללא תיוג והשתייכות, אך ברפרטואר שלהם נמצאים אך ורק ניגוני חב"ד, ביניהם משתלבים בטוב טעם סיפורי חסידים ופתגמים קצרים וקולעים מתורת החסידות.

"ניגוני חב"ד הם אוצר בלום, אני עובד איתם כבר שנים רבות ובכל פעם מתגלה עוד ניגון שמישהו זוכר מסביו או נעימה שנשתכחה ועכשיו הגיע זמנה", אומר ביטון. "ולניגונים שלנו, חסידי חב"ד, יש כוח אמיתי ועמוק, שאי-אפשר להישאר אדיש מולו.

"לעתים", הוא מספר, "מצטרף אלינו ללהקה כנר ישראלי, מהטובים ביותר בעולם בתחומו, שאינו שומר מצוות. הוא מבצע איתנו ניגוני חב"ד לאורך כל האירוע, אך תמיד, כשהוא מסיים לנגן את 'ד' בבות', הוא ממש צונח אל תוך כיסאו. 'הניגון הזה גומר אותי', הוא אומר בכל פעם מחדש".

המטרה של 'כל ישראל', כפי שהם רואים אותה, היא להפיץ את ניגוני חב"ד, "ממש כמו הפצת התורה והיהדות", כדבריהם. בתכניות שהם מעבירים לפני קהל, אותן הם מכנים 'ערבי חב"ד', משלב המנחה, חיים קומער, סיפורי חסידים עם מוזיקה יהודית שמנגנים הוא וחבריו. לכל ערב כזה מוצמדת מטרה כלשהי, ערך מוסף שאיתו ייצאו הנוכחים: אהבת-ישראל, השגחה-פרטית ועוד. כרגע מתקיימים הערבים הללו בעיקר בצפת והסביבה, אך ב'כל ישראל' מקווים להגיע לכל מקום, ומציעים לכל שליח ובית-חב"ד להיעזר בתכניתם המוזיקלית המיוחדת, המשלבת ניגונים ומסרים חסידיים בצורה מקורית ומרתקת.

קומער, כאמור המנחה וגם נגן הקלרנית בלהקה, מזכיר את ערבי-חב"ד שהיו עורכים חברי מקהלת 'ניחֹח' לפני שנים רבות, עם ניגונים וקטעי מעבר. המנגנים היו מעבירים דברי תורה לצד סיפורי צדיקים, בהתאמה לסגנון והרוח של הדור ההוא. "פעם", הוא אומר, "היה לנו את ניחו"ח. היום, יש את 'כל ישראל'".


המפגש עם חב"ד

ההופעה הראשונה של שמעון ביטון, מנהל להקת 'כל ישראל', הייתה בהיותו נער בן 16 בלבד.

"נולדתי בצפת למשפחה מסורתית", הוא מספר. "כמו רוב המשפחות בצפת, גם אצלנו הייתה יותר נשמה מאשר ידע של ממש ביהדות. ובעוד ההורים הכירו מצוות בסיסיות כמו קידוש בשבת וצום ביום-כיפור, אנחנו, הילדים, מצאנו עצמנו מתרחקים מכל זה יותר ויותר.

"בחטיבת-הביניים עברתי ללמוד בפנימייה החקלאית בנהלל. שם, אם להתבטא בעדינות, זה הפך היידישקייט לגמרי... מבחינה יהודית לא קיבלתי שם דבר, אך מבחינה מוזיקלית, להבדיל, התפתחתי מאוד".

בית-הספר, שנתמך על-ידי ארגון ויצו, התקיים בעיקר מתרומות שהתקבלו מתוצרת הענפים השונים שהפעילו התלמידים: לולי תרנגולות, רפת ותוצרת חקלאית. אך התרומה הגדולה והמשמעותית ביותר, הגיעה מלהקת הייצוג של בית-הספר. "מה שהשאר הכניסו בשנה שלמה, אנחנו השגנו בהופעה אחת", מתאר ביטון. כך, כבר בהיותו נער, ניגן באירועי ההתרמה הללו, שהתקיימו מול אלפי אנשים. רבים מחבריו באותן שנים, משובצים היום בלהקות מפורסמות ומצליחות.

עם סיום הלימודים, החל שמעון לנגן בכל מיני מקומות, במטרה לאסוף די כסף כדי להתקדם בלימודי המוזיקה. בסוף שירותו הצבאי, אותו עשה בסיווג ליחידה קרבית, נתקל לראשונה מקרוב ביהודים חובשי כיפה. היו אלה חסידי חב"ד שהגיעו לבסיס הנ"מ בו שירת, כדי להניח לחיילים תפילין, לחלק להם מטבעות לצדקה או לספר להם על החג הקרב.

"לא התעמקתי בהם במיוחד אז", הוא נזכר. "אפילו די לגלגתי על כל העסק הזה. לאחר אחד הביקורים שלהם, ציירתי לעצמי על התמונה בתעודת הזהות כובע וזקן, בתור בדיחה...".

עם שחרורו מהצבא, שב שמעון לעבוד במוזיקה. הוא התחבר לתזמורת המנגנת בחתונות, למרות, הוא מציין, שאז היה זה בעיניו "ביזיון למוזיקה": החלום האחרון שלו היה 'סתם' לנגן בחתונות... היום, הוא אומר, אין בעיניו זכות גדולה יותר מלשמח חתן וכלה ביום חגם. באותה תקופה התגורר בטבריה והגיע הביתה רק לשבתות. כך, לא היה עד מקרוב למהפך שהחל אז בבית.

"אחותי הגדולה החלה לשמור מצוות ונעשתה חב"דניקית, ובקצה השני, אח אחר הכיר צעירה לא-יהודיה ועמד להתחתן איתה. אבא שלי התנגד מאוד, ובינתיים גם הצעירה החלה להתעניין ביהדות ומה זה אומר לגביה, להתחתן עם יהודי. המשפחה החליטה לשלוח את שניהם לסמינר-יהדות, בעקבותיו התקרב אחי מאוד וחברתו החליטה להתגייר. בזכות הסמינר ומה שבא בעקבותיו, החליטו הוריי, יחד עם שתי האחיות שעוד היו בבית, לחזור אף הם בתשובה".

אכן, מהפך של ממש. אלא ששמעון, שלא התגורר אז בבית, לא היה חלק מהמהפך. זה לא היה נראה לו, הוא לא רצה ולא חיפש שינוי, והיו כמובן גם החברים שהשפיעו עליו להישאר היכן שהוא. לא, בהחלט היה לו טוב ונחמד בדרכו הישנה והמוכרת ולא היו לו שום תכניות אחרות, אבל אז, התחילו להופיע הסימנים.


התשובה של הרבי

"היה זה ליל תשעה באב, פסענו להנאתנו על הטיילת בטבריה, ואני החזקתי ביד גביע-גלידה", ממשיך שמעון בסיפורו. "בדיוק כשהסרתי את העטיפה וקירבתי את הגלידה לפי, צץ מולנו חובש כיפה, לא לגמרי שפוי, וצעק עליי, 'אתה בהמה!'".

ביטון ההמום הביט באיש הזועם, שהמשיך ללכת הלאה תוך שהוא ממלמל לעצמו. למרות שניכר היה שהאיש איננו בריא בנפשו, הוא לא הצליח לטעום מהגלידה באותו לילה. "זרקתי אותה הצידה, ושקעתי במחשבות. התחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות על החיים, ולא היו לי תשובות".

זו הייתה ההתחלה. פתאום הוא נזכר בכל מיני שומרי מצוות שהכיר, בצבא ובמקומות אחרים. התהיות הלכו והתגברו בתוכו, והמשיכו להציק. שמעון נסע לאחיו, שהתגורר בירושלים וקיים עם אשתו הגיורת חיים חרדיים לכל דבר. היה זה ערב פורים, והוא אינו יכול לשכוח את אווירת החג שהשתלטה על העיר עם פרוש ליל ט"ו באדר.

"זה היה מדהים. השמחה כבשה אותי, החום הקיף אותי מכל צד, ופתאום הרגשתי כמה טוב להיות יהודי! באותו פורים, החלטתי שאני מתחיל לחבוש כיפה.

"כמה ימים לאחר מכן", הוא מוסיף לספר, "הייתה לי הופעה בצפת. כשהגעתי עם הכיפה חשבו שאני מתלוצץ, ניסו לשכנע אותי להוריד אותה אבל התעקשתי. ניגשתי למנהל שלי ואמרתי שאני רוצה לחזור בתשובה. באותו אירוע עוד ניגנתי, אבל עם העיניים בכיוון הרצפה. לאחר הצליל האחרון, עזבתי את הלהקה".

כשהוא נשאל איך הגיע דווקא לחב"ד, מחייך שמעון ביטון. "בפשטות. חב"ד זה הדבר היחיד שהכרתי. כבן העיר צפת שמתעניין ביהדות, פשוט הלכתי היישר לישיבת חב"ד בעיר".

בשנת תשמ"ח, לאחר שלושה חודשים בישיבה, הוא כתב לרבי. התשובה שקיבל הייתה מפתיעה במקצת: במכתבו חזרה, הורה לו הרבי "ללמוד בחב"ד". בעקבות התשובה, שלח אותו ראש הישיבה בצפת לשנת 'קבוצה' ב-770.

"בעודי לומד שם, שמע אחד הבחורים שאני יודע לנגן. הוא שוחח איתי על זה, וסיפרתי לו שבעקבות חזרתי בתשובה החלטתי להפסיק עם המוזיקה, אותה ראיתי כמנוגדת לדרכי החדשה. החסיד הסביר לי שזה ממש לא כך. 'הרבי לימד אותנו שהכול בהשגחה-פרטית, ואם אתה יודע לנגן, עליך להעלות את זה לקדושה ולא להזניח את הכישרון שלך', אמר לי. דבריו מצאו חן בעיניי, ואכן, כתבתי לרבי שאני רוצה לשמח יהודים באמצעות המוזיקה שלי, וביקשתי ברכה.

"תשובה בכתב לא קיבלתי, אך יום אחד, כשעמדתי ליד המדרגות ב-770, עבר הרבי לידי, הביט בי מקרוב ועשה עם ידו תנועת עידוד נמרצת. מאותו רגע – חזרתי לנגן".

חצי שנה לאחר ששב מה'קבוצה', התחתן שמעון עם בוגרת מכון-אלטה בצפת. במשך שנה למד ב'כולל', ולאחר מכן החל לחפש את דרכו בשדה המוזיקה היהודית. הצעד המתבקש היה להקים תזמורת שתנגן בחתונות, ושמעון גם ידע היטב איך הוא רוצה שייראה ההרכב המוזיקלי: כלים אמיתיים, חיים, יהודיים. "בדיוק ההפך מהעבר שלי.

בלי אפקטים אלקטרוניים, שהם אולי מקצועיים ומרשימים אבל חסרי נשמה. בכל צפת חיפשתי נגן קלרינט, כלי יהודי אותנטי בעיניי. בתחילה הייתה הלהקה מורכבת משני נגנים חסידי ברסלב, זמר חב"דניק בעל-תשובה ומתופף לא-דתי. ככה התחלנו".

וככה נשמע גם הדיסק הראשון, 'בשמחה' שמו. ניגוני חתונה שמחים, מבוצעים על-ידי להקת 'סיהרא'. "בדיוק הזמינו אותנו להופיע בכליזמר בצפת, לפני יותר מעשר שנים", הוא מסביר את מקור השם. "התאמנו לקראת האירוע, וברגע האחרון נזכרנו שאין לנו שם. היה זה ליל ט"ו באב, בו מופיע הירח במלואו, ומהירח, סהר, הגענו ל'סיהרא'".

כחמש שנים ניגנו בעיקר באירועים של קהלים מגוונים. עם הזמן, החלו לקבל יותר ויותר הזמנות לחתונות של חסידי חב"ד, והביקוש לניגונים (במלעיל) גבר והלך. במקביל, גם חברי הלהקה התחלפו ואת מקומם לצד שמעון ביטון (קלידים) מילאו ארבעה חסידי חב"ד: חיים קומער (קלרנית), טל גונן (חצוצרה), איתן אלדר (תופים) והרב אייל פלד – היחיד ש'נותר' מההרכב הקודם (גיטרה בס). עם השינוי, הוחלף גם שמה של הלהקה. "חיפשנו משהו שיבטא את דרכו של הרבי, ששייך לכולם, לכלל ישראל, בלי הבדלים ופערים. כך הגענו ל'כל ישראל'".

הם הוציאו דיסק אחד, 'מצפת לגאולה', ובו ניגוני חב"ד בעיבוד מקצועי ומוקפד. במקביל להופעות באירועים, פיתחו 'כל ישראל' תכנית מיוחדת של הופעה בת כשעה, המשלבת מוזיקה ומסרים יהודיים וחסידיים. המנחה ומי שבונה את התכנים והשילובים השונים, הנו חבר הלהקה חיים קומער.


הניצחון וההחלטה

חיים גדל בבית חב"די בצפת, ולפני כ-15 שנה, בהיותו בחור בישיבה, כתב לרבי על רצונו ללמוד סופרות סת"ם. תשובת הרבי הייתה, "הסכמה וברכה".

"אחרי כמה חודשים בהם למדתי את המקצוע, חשתי שאינני יכול יותר, והתחלתי ללמוד לנגן על קלרינט. חשוב לי לציין שלמרות ההשקעה האינטנסיבית בנגינה, שכללה כשש שעות אימון מדי יום (!), לא פספסתי אף 'סדר' בישיבה. הייתי מנגן בהפסקות, בלילות ובכל רגע פנוי אך לא על חשבון הלימודים. המטרה שלי הייתה לנצח בתחרות הכליזמר הצעיר, שהתקיימה בפסטיבל בצפת מדי שנה".

חיים יגע וגם מצא. אך בעמדו על הבמה, מחזיק בידו את הפרס הראשון בתחרות, גמלה בלבו ההחלטה: לעולם לא ינגן עוד כליזמר אלא אם כן מדובר במטרה קדושה – שמחה יהודית או קירוב לבבות.

"זמן לא-רב לאחר מכן הועמדה החלטתי במבחן, כשבעקבות הזכייה שלי הציעו לי להופיע בנגינה מול תיירים שמגיעים לצפת בהמוניהם.

הכתבה במלואה מתפרסמת השבוע במגזין של 'כפר חב"ד'

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.