באתי לגני
הרב אליהו שדמי, רעננה

במסיבת הסיום בגן-הילדים שלנו ניגש אליי אחד האבות. "רציתי להודות לך על התקופה הנפלאה שהענקתם ללידור בגן שלכם; את היחס החם והערכים שהוא ספג אצלכם, לא נשכח לעולם".

מילותיו של אבי, אבא של לידור, החזירו אותי שלוש שנים לאחור, אל הפעם הראשונה שבה שוחחנו בטלפון. אבי היה אז אחד מ-35 ההורים שהתעקשו שילדיהם ילמדו בגן חב"ד דווקא. ההתעקשות, מתברר, הייתה כדאית.

* * *

תחילתו של סיפור, כאמור, לפני שלוש שנים. שמם הטוב של גני-חב"ד ברעננה, הוליד אז צורך לפתוח כיתת גן נוספת בעבור 35 ילדים חדשים שביקשו להצטרף.
המחשבה הראשונה הייתה להרחיב את מבנה הגן הקיים, ולהוסיף בצמוד לו כיתת גן חדשה. חודש לפני תחילת שנת-הלימודים, עלו דחפורים לשטח כדי להכשיר את הקרקע להצבת מבנה. אבל התנגדות של התושבים סיכלה את הרעיון. לא היה מנוס מלנסות למצוא מקום חדש לגן הנוסף.

באותם ימים לא היה מתווך בעיר של זכה לביקור שלי, ולא היה מבנה שלא נבדק על-ידי, אך כל מאמציי עלו בתוהו. לא מצאנו מקום מתאים לפתיחת גן.

חולפים הימים, פתיחת שנת הלימודים מתקרבת, ופתרון לבעיה – אין. 35 משפחות כבר רשמו את ילדיהן, והטלפונים מתחילים להגיע. "מדוע עוד לא קיבלנו מכתב על פתיחת שנת הלימודים?", "איפה יהיה הגן?". מיותר לציין שזה לא תרם להפחתת הלחץ.

בצר לי, החלטתי לכנס מספר הורים מהמקורבים ביותר לבית-חב"ד, ו'לשים את הדברים על השולחן'. ברגע הראשון הם נדהמו מדבריי, אך מיד לאחר מכן העניקו לי גיבוי מלא. כמה מהם אף נטלו על עצמם לסייע בפתרון.

המצוקה הייתה רבה. בחלומותיי השחורים ביותר, לא תיארתי לי מצב שבו 35 ילדים מתדפקים על פתח הגן שלנו ואין בכוחי 'לספק את הסחורה'. כתבתי לרבי את כל השתלשלות הסיפור, שלחתי ל'אוהל' הקדוש וביקשתי ברכה וישועה.

ואז החלטתי על צעד מוזר: נכנסתי למכוניתי והתחלתי לנסוע בעיר, ב'מהירות אפס', סורק כל מבנה שעשוי להתאים לגן שלנו. לפתע צד עיניי בית צמוד-קרקע על הרחוב הראשי. המיקום היה נהדר אלא שהבית היה 'חירבה' במלוא מובן המילה. בתוך שעות אותר בעל הבית, וסיכמנו להיפגש ולדבר על שכירת הבית. משום-מה החלטתי שהמקום 'שייך' כבר לנו ועוד לפני הפגישה עם הבעלים סיכמתי עם סוללה של בעלי-מלאכה על שיפוץ המבנה.

כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים, נחתם החוזה וכבר למחרת בבוקר נכנסו ל'חירבה' בעלי המלאכה והפכו אותו מהמסד עד הטפחות. בשל לחץ הזמן האדיר, עבדו במקום, בעת ובעונה אחת, כמה חברות שיפוצים. רק כמות הפסולת שפונתה מהמקום, מילאה ארבע משאיות.

אך הבלתי ייאמן קרה, ובתוך ארבעה ימים הבית קיבל צורה חדשה. עד היום לא אשכח כיצד בשעה 1 בלילה, עם השלמת רוב ההכנות לפתיחת הגן בבוקר, הגיע השַׁלַט להתקין את שלט הגן על גג המבנה. חמש שעות מאוחר יותר, בשעה 6 בבוקר, הגיע בעל מלאכה לקבע את מתקני החצר. בחסדי ה', בשעה 8 בבוקר, נפתח גן קדם-חובה חב"ד ברעננה, בעבור 35 הילדים המאושרים.

ועד היום כשאני נזכר בדברים, התרגשות עזה ממלאת אותי. מבחינתי כל העניין לא היה אלא 'מופת' אחד גדול של הרבי.

הטור "שליחות אישית" נכתב על-ידי א' השלוחים בישראל ומפורסם באדיבות מגזין כפר חב"ד