מעין הקדמה בעקבות רשימה אשר התפרסמה, במדור זה ואשר עסקה בשאלות על צוואות, התקבלו פניות מקוראים, לקבלת מידע נוסף, בעיקר בדיני ירושה. הדברים אשר יובאו להלן, בקליפת האגוז, מרחיבים היריעה. הצוואה היא דרך בטוחה ויחידה (כל מסמך אחר אשר מותיר מנוח, בקשר למה שיעשה ברכושו או לגבי נושאים אחרים, הינו חסר תוקף מחייב) להבטחת מימוש רצונו של אדם אחרי פטירתו. הצוואה, היא מסמך משפטי מורכב, אשר יש לערוך אותו בצורה נכונה ומקצועית, היא חייבת להיחתם ע"י המצווה בעצמו ולא ע"י מיופה כח או אפוטרופוס. עריכת צוואה מומלצת לכל אדם, שיש לו רכוש. כל עוד המצווה בחיים, הוא רשאי לשנות את צוואתו והדבר מומלץ, כאשר יש שינויים במשפחה, כמו נישואין, גירושין, לידות, פטירות, או שינויים ברכוש. דעת הרבי אודות צוואה- "סגולה לאריכות ימים ושנים טובות" הרבי התייחס מפורשות לסגולה שבעריכת צוואה. באגרת א'צא, ח' תמוז תשי"א, כותב הרבי "קבלתי מכתביו .... בצירוף נוסח הצוואה לאחר אריכות ימים ושנים, ופעם אמרו, אשר כתיבת צוואה היא עצמה סגולה לאריכות ימים ושנים. ובנוגע לעצם הדבר, הנה בכדי שיהיה לה יפוי כח הדרוש, צריכה להיעשות ע"י לאייער, והנני מעוררו על זה". עוד כותב הרבי, באגרת ג'תרנב, כ' תמוז תשט"ו "ובנוגע לתוכן מכתבו זה, נכון מבוקשו ע"ד עניני צוואה שזהו סגולה לאריכות ימים ושנים טובות..." אני מעוניין להוריש את כל הרכוש שלי לאשתי, אבל בתנאי שהיא, בבוא היום, תוריש לילדים שלנו את מה שנשאר מהרכוש שירשה ממני – האם תנאי כזה תקף מבחינת החוק ואיך אני מבטיח קיום של תנאי כזה? ראשית, תנוח דעתך, ניתן בהחלט לעשות את מה שהנך מבקש. רצוי במקרה כזה, לערוך צוואה הדדית, היינו, גם אשתך, תוריש לך הכל, באותם התנאים שאתה מוריש לה. בנוסף, הצוואה חייבת לכלול הוראה מפורשת, לפיה כל הנותר מהרכוש שתירש ממך האשה, יירשו אותו, אחרי 120, ילדיכם. הוראה כזו, תמנע מבן הזוג הנותר בחיים לצוות לאחרים, את הרכוש שירש וכך אתה מבטיח שהילדים יהיו היורשים ולא אחרים. לענין עריכת הצוואה, עליך לדעת כי, צוואה, צריך שתיחתם ע"י המצווה עצמו, לא ע"י מיופה כוחו ולא בכל דרך אשר אינה אישית, בפני שני עדים בגירים אשר חותמים ומאשרים כי זיהו את המצווה וכי חתם על הצוואה בנוכחות שניהם ומרצונו החופשי. העדים חותמים כעדים זה בפני זה. הצוואה יכול שתתייחס לכל רכוש המצווה ויכול שתתייחס רק לחלק מהרכוש, על הרכוש, אשר לגביו, לא התייחס המצווה בצוואתו, יחולו דיני הירושה הרגילים. צוואה אשר לעדים או לאחד מהם יש טובת הנאה מהצוואה פסולה. קיימת אפשרות כי המצווה ימנה בצוואה, מאן דהו אשר ישמש כמנהל העיזבון, לאמור, יהיה ממונה על ביצוע כל הוראות הצוואה, אך הוראה כזו מותנת בהסכמה של כל היורשים ואם אין הסכמה, בית המשפט ימנה מנהל עזבון, לפי שיקול דעתו. אומנם הדבר עומד בניגוד לדברי המת, אך מאידך, ניהול העיזבון נעשה לטובת הנהנים. אין חובה כי הצוואה תנוסח או תיערך ע"י עו"ד, ישנן דוגמאות למכביר, אשר אפשר להיעזר בהן. בכל מקרה, מומלץ לתת הצוואה, לעו"ד או לאדם המתמצא בנושא, לעיון טרם חתימת המצווה והעדים. אבי נפטר והשאיר אחריו צוואה. לפי הצוואה אני אמור לנהל את העזבון עד חלוקתו הסופית לכל היורשים – מה עלי לעשות כדי שאוכל להוציא לפועל את הוראות הצוואה? לצוואה יש תוקף משפטי מחייב, רק בתנאי שהיא מקוימת ע"י הרשם לענייני ירושה ובמקרים מסויימים ע"י בית משפט לענייני משפחה, בתחום מקום מגוריו האחרון של המצווה, או ע"י בית הדין הרבני וכאן נדרשת הסכמת כל היורשים, על פי הצוואה, לאמור, ללא הסכמת כל היורשים, מנוע בית הדין לדון בסוגיית צוואות וירושות. החוק, לצערנו, העניק סמכות לדון בענייני ירושה, רק לבתי המשפט האזרחיים. לבתי דין רבניים ישנה סמכות כנ"ל, רק אם כל היורשים מסכימים להתדיין בבית הדין. לצוואה שלא קוימה אין תוקף מחייב, כלומר אתה לא תהיה מוסמך לחלק על פיה את נכסי העיזבון, ואין היא מחייבת מבחינה משפטית. על מנת לקיים צוואה, יש להגיש בקשה לרשם לענייני ירושה או לביה"ד הרבני (אם כל היורשים חותמים על מתן סמכות לביה"ד בפני דיין ביה"ד). בקשה לקיום צוואה, יש להגיש בנוסח הקבוע בחוק וניתן להשיגו אצל עורכי הדין או באתרי אינטרנט. לבקשה יש לצרף צוואה מקורית, תעודת פטירה מקורית (לתעודת פטירה מחו"ל, יש לצרף אישור אפוסטיל, שהוא אישור מגוף מוסמך כי התעודה היא מקור ותרגום נוטריוני לעברית). כמו כן יש לצרף קבלה על תשלום אגרה (בבנק הדואר), העומד היום ע"ס של כ-500 ₪. משך הזמן בין הגשת הבקשה ללשכות הרשמים לענייני ירושה ועד למתן צו ירושה או צו קיום צוואה, במקרים שאינם מעוררים קשיים, הינו: בבאר-שבע כ-30 ימים, בירושלים כ-35 ימים, בתל-אביב כחודשיים, בחיפה כ-50 ימים. במקרה של, על מנת שתתמנה למנהל עזבון עליך להגיש בנוסף לבקשה לקיום הצוואה, גם בקשה להתמנות כמנהל עזבון, עליה חותמים כל היורשים ואתה בכללם. במשפחתנו התעוררה מחלוקת בקשר למהימנות צוואה שהשאיר דודו של אבי – כיצד ניתן לפסול אותה? הדרך לפסול את הצוואה, היא למעשה באמצעות הגשת התנגדות לקיום הצוואה. ההתנגדות חייבת להיות מנומקת ומבוססת היטב. עליך לברר באילו נסיבות נערכה ונחתמה הצוואה. לדוגמא: מה היה מצבו הבריאותי, פיזי ונפשי, של הדוד, בעת שחתם על הצוואה, האם הוא היה צלול בדעתו בעת החתימה, האם מי מהיורשים ערך את הצוואה ואולי אף נכח במעמד החתימה עליה, האם הדוד חתם תחת לחץ והשפעה בלתי הוגנת וכיו"ב. רצוי כמובן, אם הדוד היה חולה, להשיג תעודות רפואיות ו/או להעיד רופא שטיפל בדוד וכן עדים שהכירו היטב את הדוד בתקופה שחתם על הצוואה. אם הדוד לא היה חולה, אך לדעתך, הוא חתם תחת לחץ והשפעה לא הוגנת ו/או מתוך מצוקה, עליך להביא ראיות ועדים מתאימים להוכחת טענות אלה. ככלל, כדאי שתדע כי לא נדירים המקרים – בהם מנסים בעלי אינטרסים שונים הטוענים לזכות בעזבון – לפסול צוואה כ"תרגיל" משפטי אשר בעזרתו, כך הם מקווים, יאלצו את אלה שרשומים בצוואה להיכנס אתם למשא ומתן, מתוך תקווה, כי כמו בכל מו"מ, תמצא דרך לפשרה והינה הם בבחינת "זוכים מההפקר". לפני שבית הדין או בית המשפט ידונו בקיום צוואה, עליהם לקבל תגובת האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל, בקשר לבקשה לקיום צוואה, אשר הוגשה לפניהם. האפוטרופוס מעיין בבקשה ובצוואה ומעיר הערותיו. במקרים קיצוניים, יתנגד האפוטרופוס לקיום הצוואה, מטעמים שיפרט בהתנגדותו. המקרה הבא, ימחיש את הנושא. ערב נסיעה לחו"ל התבקשתי ע"י בית חב"ד – בצפון הארץ – להכין צוואה ולשלוח אליהם בפקס. למחרת, כאשר כבר הייתי בחו"ל, באו 2 עדים לבית המצווה, אדם צעיר יחסית, והחתימוהו על הצוואה, בנוכחות אשתו ובנם. המצווה חילק רכושו למשפחתו ולבית חב"ד בחלקים שווים, מחצה על מחצה. האפוטרופוס סרב לקיים הצוואה. בשל התהיות והשאלות הבאות: מי ערך הצוואה, עו"ד או בית חב"ד? מדוע נחתמה הצוואה בבית המצווה ולא במשרד עורכי דין? מה הקשר של המצווה לחב"ד? האם בעבר תרם לחב"ד? כיצד להתגונן מפני נסיונות לפסול צוואה? במקרה הנ"ל, הוצגו בפני האפוטרופוס תשובות לכל שאלותיו, כולל שכנועו כי אני ערכתי את הצוואה, אך בשל הנסיעה לחו"ל, שלחתי אותה בפקס לבית חב"ד, על כן הצוואה קויימה. יש, איפוא, לשים לב כי עריכת צוואה ונסיבותיה, צריך שלא יגרמו לאפוטרופוס ו/או לאחרים להתנגד לקיומה. במיוחד יש להקפיד, במקרה בו המצווה הינו זקן או חולה. במקרה כזה, מומלץ, מאוד, כי רופא יהיה נוכח בשעת החתימה על הצוואה ויתן חוות דעת, בכתב, על מצב בריאותו הנפשית והגופנית של החותם. אדם או גוף, אשר רואים עצמם מקופחים בצוואה, זכאים להגיש התנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה וזאת תוך 14 יום ממועד הפרסום בעיתון יומי ע"י האפוטרופוס, כי הוגשה בקשה לקיום הצוואה. האפוטרופוס הכללי, מפרסם מדי שבוע בעיתון יומי (ידיעות אחרונות), רשימה של כל הבקשות שהוגשו במהלך השבוע שקדם לפרסום. ברשימה מופיע שם המנוח ושם מגיש הבקשה, מס' התיק ותאריך פטירת המנוח. בן דוד של אמי נפטר ערירי, ללא אישה וללא ילדים. ידוע לי שהוא לא השאיר צוואה – מי, אם כן יורש אותו ואיזה חלק נוטל כל יורש? כאשר נפטר אדם ולא הותיר אחריו צוואה, יהיו יורשיו, אלה אשר החוק מכיר בהם כיורשים. החוק מגדיר שלושה מעגלי קרובים. המעגל הראשון, הוא הקרוב ביותר: בן/בת זוג וילדים, המעגל השני: הורים, אחים ואחיות, המעגל השלישי: הורי הורים (סבא וסבתא של הנפטר) וצאצאיהם (דודים, דודות ובני דודים). קרובי משפחה מדרגה רחוקה יותר (כמו בן דוד שני) אינם יורשים. אם הנפטר הותיר אחריו קרובים ממעגל ראשון, היינו בן/בת זוג וילדים, יתר הקרובים אינם יורשים. אם הנפטר לא הותיר אחריו קרובים מהמעגל הראשון, יירשו אותו קרוביו מהמעגל השני בלבד ואם לא הותיר אחריו קרובים מהמעגל השני, יירשו אותו קרוביו מהמעגל השלישי. אם לא הותיר קרובים מהמעגל השלישי, תירש אותו המדינה. הוראה זו היא בניגוד להלכה, שכן לפי ההלכה אין יהודי שאין לו יורש (למעט גר). במקרה שלך, אם לבן הדוד, הורים או אחים או אחיינים, הנכללים על פי חוק במעגל השני, הרי שאמך לא נכללת בין היורשים. אמך שהיא בת דוד, נכללת במעגל השלישי שהוא האחרון בתור לירושה. אבל, אם אין לבן דוד, קרובים מהמעגל השני, אמך יורשת, כמובן עם יתר בני הדודים או כל קרוב אחר הנכלל במעגל השלישי. החלוקה בין היורשים מהמעגל השלישי, תהיה באופן הבא: משפחת אמו של הבן דוד יורשת מחצית ומשפחת אביו, יורשת מחצית. חלוקת העזבון בין היורשים היא בחלקים שווים, למעט חריגים שלהלן: א. בן/בת הזוג יורשים מחצית מהעזבון והמחצית האחרת מתחלקת שווה בשווה בין הילדים, ב. אם הנפטר לא הותיר אחריו ילדים, אלא רק בת זוג וקרובים ממעגל שני או שלישי, תירש בת הזוג (או בן הזוג) שני שליש מהעזבון ואת כל זכויותיו בדירת המגורים (אם היו נשואים לפחות שלוש שנים ואם גרו בדירה בסמוך לפטירה) והיתר מתחלק שווה בשווה בין הוריו, אם הם בחיים ואם לאו, בין צאצאי הוריו. שמעתי כי ייתכנו מקרים בהם ילדים לא יורשים את הוריהם – האם זה נכון והאם ילד מאומץ יורש את הוריו המאמצים? אמנם כן, תתכן מציאות כזו, כמובן כי אין לה מקום במחננו "מאן דכר שמיה". החוק קובע כי מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו או מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת, כל העבריינים הנ"ל, לא זכאים לרשת את המוריש, אפילו הם ילדיו, או בן או בת זוגו. ואולם, מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או ע"י עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש. לענין ילד מאומץ, החוק קובע כי, ילד מאומץ וצאצאיו, יורשים את הוריו הביולוגיים וגם את הוריו המאמצים. ברם, את הילד המאומץ יורשים הוריו המאמצים ולא הוריו הביולוגים ואף לא קרוביו, לא אלה מצד הוריו הביולוגיים ולא אלה מצד הוריו המאמצים. כלומר אם אדם שאומץ כדין, נפטר לאחר פטירת הוריו המאמצים, לא השאיר צוואה, לא אישה ולא צאצאים, אך יש לו קרובים חיים מצד משפחתו הביולוגית, עדיין, המדינה יורשת ולא הקרובים. (האמור במדור זה, אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית או אחרת ו/או המלצה ואין להסתמך על האמור, במדור זה, ללא התייעצות עם עו"ד. כותבת טור זה, מוצאת לנכון להדגיש, כי אין בעניינים המשפטיים ו/או האחרים בטור זה, משום המלצה ו/או יעוץ או הכוונה לפנות לבתי משפט אזרחיים - ערכאות, מבלי לקבל היתר מרב או מבי"ד). לקריאת חומר נוסף לחץ כאן