בעיתון 'הצופה' התפרסמה כתבה על דתיים, שחזרו בשאלה, ואחר-כך חזרו בתשובה, חלקם בסיוע שלוחי חב"ד.

אחד הסיפורים שהתפרסמו בכתבה הוא על בני הונוולד מקיבוץ עלומים, עבר תהליך די דומה. לאחר שיחרורו מצה"ל, החליט להסתובב קצת בעולם עם חברתו, שברבות הימים הפכה לאשתו. הם נסעו למספר חודשים ובבית חב"ד בבנגקוק זכו לקבלת פנים חמה. השירים, אווירת השבתות והחגים עשו להם משהו, אך הונוולד השתדל להתעלם. "ביום כיפור ישבנו בחדר עם כמה חברים טובים ומצאנו את עצמנו מקבלים החלטה שאנחנו צמים", הוא מספר, אך עדיין לא החל בשום תהליך של חזרה למקורות.

כשחזרו לארץ, החליטו הונוולד וחברתו להתחתן. "היא אמנם היתה דתיה ואני לא, אבל היא תמיד האמינה בי. ידעה שהניצוץ לא כבה לגמרי (צוחק). אבל היו לה התלבטויות, בעיקר בנושא של חינוך הילדים".

החתונה שלהם התקיימה בקיבוץ עלומים. יום החתונה מהווה מבחינתו נקודת ציון חשובה בדרכו חזרה לעולם הדתי. "אני זוכר שביום החתונה היה לי צורך עצום להתפלל מנחה של יום כיפור. ביקשתי מאבי סידור והוא כל-כך התרגש. רץ מיד להביא לי. רציתי להתפלל בחדרי כי עדיין לא העזתי להיכנס לבית הכנסת. בחתונה, לאחר שלב הריקודים החסידיים וברכת המזון, עברנו לדי.ג'י. רוב חברי היו אז חילוניים. כיום אני לא מבין איך חגגתי את היום החשוב בחיי באופן הזה".

לאחר החתונה החליטו לנסוע שוב להודו. "שם מבחינתי התחיל הקשר עם היהדות להתחזק. אני זוכר את הכניסה לבית חב"ד במקום. ראיתי יהודי יושב על הרצפה ומנגן 'שמע ישראל', הצטרפנו אליו לשירה. היה באוויר משהו מחשמל. משם המשכנו לחוף נוסף בו היה בית יהודי. השתתפנו בסדנת יהדות בת שלושה ימים, כולם שם היו ברסלבים. במסגרת הסדנה היו לנו שעות של התבודדות, של התקרבות לנשמה. הכל לווה בכל-כך הרבה רגש. בשבילי זה היה חדש. אף פעם לא חוויתי את הצד הזה של היהדות".

אחרי הסדנה בהודו המשיכו לנפאל, שם פגשו את מנהלי בית חב"ד המקומי, הרב חזקי ליפשיץ ואשתו חני. יחד הם צברו שעות של שיחות על היהדות. כשחזרו להודו, בערב יום העצמאות, הצטרפו לתפילה בבית חב"ד בדראמסלה. "האווירה במקום חדרה עמוק לנבכי נשמתי", מודה הונוולד. "פתאום ראיתי שם אדם עומד וצועק 'אנא ה' הושיעה נא'. אתה קולט את האפשרות של לחפש, של אדם שזועק לה'. בסיום התפילה מצאתי את עצמי רוקד במעגל ושר 'הודו לה' כי טוב'. זאת היתה הפעם הראשונה בה נגעתי ביהדות, בנשמה שלה. קיבלתי תשובות לשאלות שרציתי תמיד לשאול, אך אולי לא העזתי. פתאום הבנתי מה זאת נשמה, הרגשתי חיבור לבורא עולם. שם הבנתי לראשונה, שהיהדות היא הבסיס. עד היום אני שומר על קשר עם הרב גילי, שמנהל את המקום".

כשהונוולד חזר לארץ, הוא החליט ללכת ללמוד במכון מאיר. במקביל גם חזר להניח תפילין. הוא מעיד על עצמו כי גילה את האור האלוקי. "זה אולי נשמע קלישאי", הוא אומר, "אבל אני פתאום מרגיש שיש סיבה לקום בבוקר".

כיום, שנה ותשעה חודשים לאחר שהחל בתהליך החזרה בתשובה, הונוולד נראה ומרגיש במקום אחר לגמרי. הוא לומד לתעודת הוראה בתנ"ך ובמחשבת ישראל במכללת הרצוג, הכיפה חזרה לראשו וכך גם הציצית. אשתו הולכת עם כיסוי ראש.

"יש רגעים במהלך חיי שהייתי מעדיף למחוק. היו כישלונות בדרך, כל מיני מקומות שהגעתי אליהם מחוסר מחשבה. אבל היום אני רוצה להסתכל קדימה, להמשיך ולהתקדם. זה נותן לי המון כוח ושמחה. הכיוון של ברסלב מאוד מושך אותי, כי שם אני מוצא את אותם כוחות מכוונים. יש בו משהו אמיתי, רוחני מאוד. הדור הזה נמצא בתחרות עצומה. המערב ותרבות השפע לוקחים אותו למקומות לא טובים וכדי להתמודד עם זה אנחנו זקוקים לכוחות הרוחניים שלנו. אני חושב שכאנטי לכל התרבות החומרית אנחנו מחפשים את הרגש, את האמונה הפשוטה".