הכל החל כשמכשיר הפקס במשרדי ארגון החסד "תן יד" פלט דף ארוך שהכיל רישומים עם שמות של עשרות עצורים ועצורות יהודיים הפזורים ברחבי בתי הכלא, הידועים ברובם לשמצה, בברזיל. עמותת "תן יד" המנוהלת ע"י בית חב"ד מורומבי פועלת במשך השנה בהגשת מזון כשר לקשישים, נזקקים ובעיקר ליהודים הנמצאים בבתי הכלא או בתאי המעצר. השליח הרב שלמה סובל שאחראי על הפעילות, דאג לארגן ולקבל את האישורים המיוחדים, בכדי שבחג הפורים יוכלו להגיע לבתי הכלא תמימים שיקראו את המגילה וישמחו את העצורים גם במקומות החשוכים בהם חסרה שמחה וחדוות חיים. וכך, לאחר הכנות רבות וקבלת האישורים הנצרכים, בעיצומו של יום הפורים - יצאו זוג קבוצות של תמימים כשבאמתחתם מגילות, חומר תורני לפורים ומשלוחי מנות שהוכנו במיוחד לאור הקריטריונים המחמירים של בתי הכלא. הרב שלמה סובל יצא לכיון בתי הכלא בהם ישנם עצירים דוברי פורטוגזית כאשר מתלווים אליו התמימים מענדי ראסלער ומענדי אורמלנד. הקבוצה השניה שכללה את התמימים מנדי קונסיפולסקי ובנצי ששון, יצאה לבתי הכלא בהם עצורים ישראלים. "כל המבצע הזה התחיל והתנהל מתוך השגחה פרטית" סיפר אחד התמימים לכתב COL בברזיל, "כאשר הגענו לבית הכלא הסבירו לנו שאין ביקורים היום. אמרנו להם שאמרו לנו שאנחנו בתור רבנים יכולים להגיע היום, ולאחר שהם השתכנעו אז הם התחילו לחפש ברשימות את שתי השמות של הבנות אליהם מיועדות פנינו, והם לא הופיעו ברשימה. אנחנו לא האמנו. רק בשבוע שעבר הארגון שלנו דיבר איתם". "חיכינו שם כמחצית השעה, עד שהתברר שהם הועברו לפני כחצי שנה מכלא זה, לכלא אחר. למרות השעה המאוחרת והמחשבה שלא בטוח שיתנו לנו להכנס לכלא השני, החלטנו שאם הגענו עד כאן, אנחנו יוצאים לדרך ויהי מה". "לאחר נסיעה ארוכה שהתארכה הגענו למקום, אלא שהשעה היתה מאוחרת ואמרו לנו שאין אפשרות שנכנס בפנים כי תם הזמן של הביקורים, כמעט ואמרנו נואש". "אבל היות שרצינו מאוד להכנס פנימה ולשמח את העצירות ששמעו מבעוד מועד על כוונתינו לבוא לבקרם, אחד מהתמימים החליט שהוא לא מתייאש והוא הרים טלפון לכלא בפנים עד שהעבירו אותו לאחראי שם, וכאן כוח המשלח עשה את שלו ולאחר הרבה הפצרות והסברה נכונה של חשיבות העניין הורשינו להכנס פנימה ורק ל10 דקות". "כאשר נכנסנו התברר שאחד מאיתנו שכח להביא את הדרכון, הפעם היינו בטוחים שזה נגמר, רק שקיווינו שעם כל ההשגחות שעברנו עד עכשיו יהיה טוב, וכך באמת קרה". "בדרך לא דרך סיפרנו להם סיפור שאיך שהוא התקבל על דעתם וכך לאחר בדיקות קפדניות ופירוק כל המשלוחי מנות נלקחנו ע"י אחראית הכלא לביקורים לכיוון חדר הפגישות". "כשנכנסנו פנימה וראינו את הבנות הישראליות שחיכו לנו בכליון עיניים הבנו שהיה שווה כל המאמץ בשביל לגרום להם לחייך. בראותם אותנו, קמו ממקומותיהן, מחייכות ומאחלות "חג שמח", כאשר הן לא מסתירות את התפעלותן מביקורנו". "הסברנו להן בקצרה את התלאות שעברנו ועל כך שהיות שהזמן ממש קצר וממילא אין אפשרות לקרוא את המגילה, נקרא קטע קצר. לאחר שסיימנו את הקריאה הקצרה, ישבנו והסברנו להם על מהות החג ועל הנס המיוחד שקרה בפורים ואיך יד ההשגחה ליוותה וסובבה את הכל בכדי שבסוף הכל יגמר בטוב". "הבנות שכל כך התרגשו מביקורם של דוברי עברית בכלא לאחר ששנה תמימה לא היה להן שום קשר עם העולם החיצון ממש, בכו וביקשו מאיתנו למסור דרישות שלום למשפחותיהם בארץ וגם דרשו שנהיה איתן בקשר רציף בהמשך הדרך". "הזמן הגיע לקיצו ואנחנו נפרדנו מהן במילות עידוד שכפי איך שהיה נראה, פעלו היטב עליהן, בעת שהבטיחו שמהיום יקבלו החלטה טובה והוספה במצוות בשביל גאולתן הפרטית, והכללית של עם ישראל."