מערכת COL | יום ו' אב ה׳תשס״ח 07.08.2008

פעמי משיח ● שליחות אישית

"חלפו כמה שנים, במהלכן זרק לי מדי פעם משפטים קצרים של הכרת-טוב. "אני לא שוכח מי הראשון שהתייחס אלי", אמר. "אהבת ישראל אמיתית יש רק בחב"ד", העיר בפעם אחרת. עד כי באחת הפעמים אף התבטא: "דע לך, ר' חיים – אמנם עוד לא זכיתי לנשמה חב"דית, אבל אני שליח טוב בחוג שלי. בסביבתי איש לא יעז להשמיע מילה לא-טובה על חב"ד" ■ שליחות אישית - הרב חיים וולף, ירוחם ■ מתפרסם באדיבות מגזין כפר חב"ד  לסיפור המלא שליחות אישית
פעמי משיח ● שליחות אישית
הרב חיים וולף השליח בירוחם ● ארכיון: COL

פעמי משיח
הרב חיים וולף, ירוחם

לא בכל יום מתקבלת בבית-חב"ד שיחת טלפון כזאת:

"ר' חיים... המשיח הגיע!".

על-אחת-כמה-וכמה כאשר הדובר מהעבר השני של הקו הנו יהודי חרדי שאיננו נמנה עם עדת החסידים.

שיחה זו התקבלה אצלי לפני כחודש, והיוותה מעין 'סיכום ביניים' לסיפור שהחל לפני כ-17 שנה.

כשליח טרי, צעדתי ברחובה הראשי של ירוחם, ואז עצרה אותי מנהלת מועדון הקשישים. "כבוד הרב, אני מאוד מעוניינת שתתחיל לבקר אצלנו אחת לשבוע, לתכנית 'קבלת שבת' ולומר דבר-תורה". הסכמתי.

בביקורי הראשון גיליתי, ש'נכנסתי למועדון' קצת מפתיע ומביך.

באותם ימים, רוב חברי המועדון לא הראו סימני תקשורת אקטיביים. ישישים שחלקם במצב סיעודי 'מתקדם'. לפעמים עלתה בי התהייה אם מישהו מהנוכחים מבין אותי בכלל ואם אינני מדבר לחלל החדר.

דבר אחד בכל-זאת גרם לי להמשיך לבקר במועדון מדי שבוע: הם אהבו אותי, ושמחו לקראתי כאשר הגעתי.

יום אחד, אני מקבל טלפון בעברית רהוטה:

"שלום, מדברת... מהמועדון".

"מהמועדון?", התפלאתי.

"כן, אני מהצוות ואתה מכיר אותי", אמרה. "אני מעוניינת שבני ייצור איתך קשר, כדי שיתקרב קצת ליהדות".

בנה של הגברת מהמועדון, כך התברר לי, עבד כצלם. הזמנתי אותו לצלם אירוע של בית-חב"ד אבל זו הייתה אמתלה בלבד – דרך ליצור איתו קשר בטבעיות. וכך אכן נוצר הקשר הראשוני בינינו. באותם ימים היה הצלם רחוק מחיי תורה ומצוות. אפילו לא הסכים לברך על לולב ואתרוג. אך הקשר בינינו הלך והתהדק, והתפתח לידידות אמיצה.

המפנה הגדול חל כאשר אביו נפטר. ליווינו את המשפחה בימי האבל ולאחריהם, ואז הוא החל להזמינני לביתו למסירת שיעורים. מכאן והלאה הדרך לשמירת תורה ומצוות הייתה קצרה למדי.

יום אחד גיליתי שמיודענו התוודע ונקשר לחוג מסויים שאינו מאוהדי חב"ד הגדולים, לשון המעטה. קשר זה הוליד בהמשך חתונה עם תלמידה ממוסד לחוזרות בתשובה, אשר אחת מאבני השתייה שלו היא – הסתייגות מחב"ד. לא אחת נתקלתי בביטויים של הפך כבוד חב"ד מצידה, אבל אני בלעתי זאת בשקט, והמשכתי לשמור על קשר חם עם הבעל.

חלפו עוד כמה שנים, במהלכן זרק לי מדי פעם משפטים קצרים של הכרת-טוב. "אני לא שוכח מי הראשון שהתייחס אלי", אמר. "אהבת ישראל אמיתית יש רק בחב"ד", העיר בפעם אחרת. עד כי באחת הפעמים אף התבטא: "דע לך, ר' חיים – אמנם עוד לא זכיתי לנשמה חב"דית, אבל אני שליח טוב בחוג שלי. בסביבתי איש לא יעז להשמיע מילה לא-טובה על חב"ד".

ואז, כאמור, לפני כחודש, שיחת הטלפון: "ר' חיים... המשיח הגיע!". "כן?", עניתי בחיוך, "איך אתה יודע?". "אשתי רוצה לבוא לכתוב לרבי!", ענה בפשטות. "ברוכים הבאים!", הגבתי בחמימות.

ואסיים בברכת "המשך יבוא" בעזרת ה'.

הטור "שליחות אישית" נכתב על-ידי א' השלוחים בישראל ומפורסם באדיבות מגזין כפר חב"ד

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.