ראשית, לשאלה המתבקשת – סגולות בליובאוויטש?!

הרעיון לרכז את הסגולות ממכתבי הרבי איננו חדש. כבר בהוספות ל"לקוטי שיחות" ניתן למצוא לקט מכתבים מהרבי של סגולות לרפואת העיניים (חלק לא עמ' 268 והלאה) וכן בכמה וכמה ספרי ליקוטים (בית בישראל, הבית היהודי, שערי נישואין, שערי שידוכין וכו') נאספו סגולות בעניין שידוכין, פרי בטן ועוד.

אומנם "חב"ד מאנט פנימיות", ולכן הסגולות בחב"ד אף הן בדרך פנימית. ניקח לדוגמה את הסגולה הידועה של אדמו"ר הזקן להולדת בנים ובנות, שהרבי מביאה כמה וכמה פעמים, שיש להתעסק בתורת החסידות המביאה לאהבת ה' וליראתו, אשר אהבתו ויראתו יתברך נקראות בשם "בן ובת" ברוחניות. יש כאן גם קשר פנימי עם הבעיה – בן ובת ברוחניות כנגד בן ובת בגשמיות, וגם עבודה פנימית לא פשוטה של "אהבה ויראה". זוהי סגולה חב"דית מובהקת.

או דוגמה נוספת, למי שסובל משכנים רעים להשתדל כראוי בנוגע ל"שכן רע" שבקרבו – הוא היצר הרע.

כמובן, לא כל הסגולות הן כאלו, אבל רובן ככולן הן בענייני תורה ומצוות, ויש להן שייכות פנימית עם מקיים המצווה.

אבל הרי ידוע שהרבי לא החשיב סגולות?

תחילה אציין שתי עובדות ידועות:

הרבי הורה אלפי פעמים לבדוק את התפילין והמזוזות כסגולה לשמירה. הוראה זו הפכה ל"טבע שני" בתוככי אנ"ש ואף בקרב תפוצות ישראל התקבל הדבר, שכשישנה בעיה רצים מיד לבדוק את המזוזות.

לקראת מלחמת "ששת הימים" בשנת תשכ"ז, הרבי יצא בקריאה ל"מבצע תפילין" כסגולה להטלת יראה ופחד על אויבי ישראל וניצחון המלחמה. ובכלל, עשרת המבצעים של הרבי כונו על ידו "מבצעי שמירה הגנה והצלה".

כשמעיינים באיגרות הקודש מוצאים את הביטוי "סגולה" ריבוי פעמים, וכשעוברים עליהן ביסודיות מגלים שיש לרבי שיטה ודרך להצלחה וברכה בהרבה מאוד עניינים. לדוגמה, בענייני פרנסה הסגולה המרכזית היא צדקה (על פרטיה השונים). ברפואה: ביטחון ובדיקת התפילין ומזוזות. בשלום-בית: טהרת המשפחה. בשכחה: משניות ותניא בעל-פה. וכהנה רבות.

כשבאו בטענות על "מבצע תפילין" איך משתמשים במצווה כסגולה, הרבי התבטא (לקו"ש חלק ו עמוד 271):

"כל מצוה ומצוה, נוסף על עיקר ענינה שהיא ציווי הקב"ה (וצריך לקיימה מצד קבלת עול מלכות שמים, וכנוסח ברכת המצות ברוך כו' מלך העולם כו' וציוונו כו'), יש בה גם סגולה מיוחדת. וכאשר אדם זקוק לאיזה ענין במיוחד, מחפש הוא ומשתדל הוא ביותר באותה המצוה שיש בה סגולה זו הזקוקה לו".

בהמשך הדברים הרבי מביא לגישה זו מקור ממאמר חז"ל "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו'" (פסחים ח סע"א). בהזדמנויות אחרות הרבי הטעים זאת במאמר הזוהר הקדוש (ח"א קע, ב) שרמ"ח מצות עשה הן כנגד רמ"ח אברים של האדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידי האדם.

וכפי שהתבטא פעם על מאמר הזוהר הנ"ל (אג"ק חלק ז אגרת א'תתפז):

"פשוט הדבר אשר אין זה רק דמיון במספר לבד, אלא שאברי האדם מקבלים חיות על ידי עשיית מצוות עשה, וגידי האדם הם צינורות טהורים, ובלתי מקולקלים חס ושלום בהליכת הדם, על ידי שמירת שס"ה לא תעשה, וכמובן אשר הרוחניות והגשמיות של איש הישראלי הם אינם שני דברים נפרדים, אלא דבר אחד ממש, והא בהא תליא".
ברובא דרובא הסגולות של הרבי הן כאמור בענייני תורה ומצוות, אך אנו מוצאים גם עניינים שאין להן לכאורה עניין כשלעצמן מלבד הערך הסגולי שבהן, כמו לדוגמה אמירת לחש למי שנתקעה לו עצם בגרון, או הנחת שיירי יין ההבדלה על העפעפיים לבריאות העיניים, קבלת מטבע מקופת הרבי ועירובו בכספים האישיים, ועוד.

היו הרי כמה ביטויים מהרבי בשלילת חיפוש סגולות וקמעות?

אכן היו ביטויים מעין אלו, כמו בנוגע לכתיבת "קרע שטן" על קלף כסגולה, שהרבי התבטא "כלך מדרך זו" (שם חלק יד אגרת ה'קסח),

אך הרבי גם הטעים זאת: "שלא כל האישים שווים בזה, ולא כל המקרים שווים זה לזה, ולא ביד כל אחד לכוון ולדעת ברור איך ומה, ובה בשעה הסגולה בדוקה ומנוסה היא עניני תורה ומצות".

ובהזדמנות אחרת, לעניין חוכמת היד והתאמת שורש הנשמה לזיווג (שם חלק טו אגרת ה'שפג): "בעניינים אלו צריכה להיות ידיעה ברורה על ידי קבלה רב מפי רב ולא מדעת עצמו",

וכן לעניין אמירת פרשת המן וי"ג העיקרים (שם חלק יב אגרת ג'תתכג): "פשוט שענייני סגולה הנאמרים במקום פלוני וזמן פלוני .. לא תמיד הוראה זו ענינה בכל המקומות ובכל הזמנים".

הווה אומר: בענייני תורה ומצוות הסגולה שבהן היא תמיד "בדוקה ומנוסה", ובעניינים אחרים צריכה להיות מסורת של קבלה בדבר שהסגולה נכונה וגם מתאימה לכלל ישראל.

הרבי כמובן הדגיש תכופות שהסגולה שבמצוות באה נוסף על העיקר – ציווי ה'.
 [ולהעיר שביחס לשימוש בקמעות השלילה הייתה גורפת (ראה פרק "כשפים, קמעות, גילוי עתידות"), ואף על פי כן בנוגע לשימוש בהם ליולדת כ"מנהגם של ישראל מקדמת דנא" הרבי עודד זאת, וכפי שהתבטא: 'ידוע ומפורסם מנהגם של ישראל מקדמת דנא – "מנהג ישראל תורה היא" – לתלות בבית היולדת פתקאות (או קמעות) עם שמות ופסוקים, "שיר המעלות", וכיוצא בזה (בכל מקום כפי מנהגו), כסגולה לשמירה כו' ליולדת ולולד, הן בנוגע ללידה עצמה, שתהיה כשורה ובנקל, והן בנוגע לימים שלאחרי הלידה, לאורך ימים ושנים טובות" (התוועדויות תשמ"ז חלק ב' עמ' 37)].

למעשה אחת הסיבות העיקריות לכתיבת הספר "אוצר סגולות הרבי" הייתה "להוציא מליבן של טועים" ולברר את דעתו ושיטתו של הרבי, איזו סגולה לקרב ואיזו לרחק, איזו זכתה ל"גושפנקא דמלכא" ואיזו לא עלתה על שולחן רבנו.

אולי ניתן לומר שהסגולות נועדו לפשוטי העם?

ישנה שיחה בה הרבי שואל הכיצד מדרשי חז"ל מלאים בתיאורים גשמיים בנוגע לגאולה העתידה, והרי אז "לא יהיה עסק כל העולם כולו את לדעת את ה' בלבד"? יתרה מזו, ממשיך הרבי, הייתכן שהשכר האמור בפרשת "בחוקותי", "ונתתי גשמיכם וגו'", מתאים רק לפשוטי העם ולא לבעלי דרגה המקיימים את התורה מאהבה? האם בשבילם לא נאמרה פרשה זו בתורה?!

והרבי מסביר שהדבר דומה לאדם שמח, שהמדד לשמחתו הוא מידת ביטויה של השמחה כלפי חוץ. ככל שהוא שמח  יותר, הדבר מתבטא יותר בגשמיות ועד שהוא רוקד ומפזז מרוב שמחה.

כך גם  בעניין השכר האמור בפרשת "בחוקותי" והשפע שיהיה בגאולה העתידה, אין הם עניין צדדי הבא בדרך אגב, אלא הם ביטויו של הקשר האלוקי העז עם העולם וענייניו הנמוכים של האדם. כאשר הקשר הוא עמוק וחזק, הרי שפע רוחני מתבטא בשפע גשמי לעולם ולאדם.

ולכן, אצל אותם העובדים את ה' "לשמה" ביטוי השפע הגשמי הוא סימן לכך שענייני התורה והמצוות חדורים בהם.

וזו התשובה לשאלתך: תורת חב"ד מלמדת להחדיר ענייני אלוקות שלמעלה מהעולם ב"חכמה בינה ודעת" – השכל שבאדם, ובהתאם להשקפה ועבודה זו ענייניו הגשמיים של האדם תלויים במצבו הרוחני.

כאשר ליהודי יש בעיה במאור עיניו והוא מקבל הוראה להתחזק ב"מאור שבתורה", היא תורת החסידות, וכשיש לו בעיה ברגליים הוא מתחזק באמונה המכונה "רגל" ברוחניות, הרי זה מראה על הקשר ההדוק בין התורה והעולם. והוא הדין בנוגע לסגולות בדוקות אחרות שמשתמש בהן הרבי ומופיעות בספרים הקדושים.

מניין שאין זו הוראה לאיש פרטי ואינה לרבים?

אכן, כשקוראים מכתב בודד עולה תמיד השאלה שמא המענה מותאם לאיש פלוני ולמצב פלוני ואין זו הוראה לרבים. וזו אחת המעלות העיקריות של הספר: ההוראות מתומצתות, וישנו ציון לכל האיגרות בהן ההוראה חוזרת על עצמה, כך ניתן להבחין אם זו הוראה שנאמרה פעמים רבות והיא הוראה כללית, או שהיא הוראה חד-פעמית פרטית.

אומנם צריך לזכור שגם הוראה חד פעמית היא הוראה שצריך ללמוד ממנה, ובוודאי הדברים נכונים לגבי אותן הוראות בהן אין חשש נזק, אלא רק תוספת בקדושה וכיו"ב.

מה חידושו העיקרי של הספר?

הספר מרכז ומתמצת את הוראותיו הרוחניות של הרבי מתוך אלפי האיגרות אותן נתן הרבי למכלול תחומי החיים, ומגיש את ה"רצפט" הרוחני המלא של הרבי לברכה והצלחה בכל בעיה ועניין "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".

חידוש נוסף, לא פחות חשוב, הוא כאמור ההתמקדות במידת מרכזיותה של כל סגולה ביחס לבעיה הנידונה. שכן יש סגולות החוזרות ונשנות כמעט בכל פעם שנזכרת הבעיה, ויש המופיעות פעם אחת ותו לא. אילו העמדנו את שתיהן באותה שורה היינו חוטאים לכוונה, לשם כך הצבנו את הסגולות בכל עניין ועניין לפי סדר תדירותן בסדר יורד, וגם הדגשנו את הסגולות הבולטות בהקדמה הצמודה לכל פרק.

כך מתאפשר לקורא לקבל תמונה ברורה ומידית, מה ההוראות העיקריות והייחודיות לכל עניין.

הספר מכיל שלושים פרקים: פרנסה, שלום-בית, עבודת ה', פרי בטן, רפואה, חינוך ילדים, שידוכים, ועוד. ונלוו לו תחומים נוספים השייכים למסגרת הספר כמו ענייני שמות, תיקוני תשובה, חלומות ועוד.

למי מיועד הספר?

הספר מיועד לכל מי שדעתו הקדושה של הרבי חשובה לו, אך הוא גם כלי עזר רב עוצמה לשלוחים ולכלל חסידי חב"ד לחיזוק והפצת יהדות לצבורים רחבים מאוד. וכפי שאמר הרבי בנוגע למבצע תפילין שמוטלת חובה לשכנע יהודי לקיים את התורה ומצוות על ידי הצגת סגולותיה של המצווה, ו"מי שאינו מנצל אפשריות זו ככל הדרוש - עובר על מצוות עשה מהתורה דהוכח תוכיח גו', ונתפש בעוון אלו שלא הביאם להמעשה דהנחת תפילין" (אג"ק חלק כד אגרת ט'של).

מלבד זאת, כאשר יהודי נזקק לברכה בעניין מסוים ומסבירים לו שהוספה במצווה פלונית היא הסגולה והתרופה לבעייתו, הרי הוא מרגיש שהתורה נוגעת לו לא רק בעולם הבא אלא גם בעולמו שלו. וכך "מרוויחים" עשיית טובה ליהודי הן בגשמיות והן ברוחניות.

לסיום, איזו סגולה מיוחדת...

אולי כדאי לצטט את דברי הרבי שחזר עליהם בכמה וכמה הזדמנויות במעלת כתיבת בשורות טובות אליו הממעטת בדרך ממילא עניינים בלתי רצויים:

"כבר כתבתי לאחדים מאנ"ש שאם היו מתאמצים ובמשך הזמן מתרגלים לכתוב מכתבים בבשורות טובות, הרי בטח שמזמן לזמן היו פוטרים אותם מכמה ענינים משונים שהמסובב מהם הוא כתיבת מכתב, כי הרי אין אתנו יודע עד מה, ואפשר כל הענין הוא בשביל ששני יהודים יבואו בקישור עוד הפעם, ובאופן של קירוב הלבבות, ענין הגורם נחת רוח למעלה מעלה" (שם חלק יב אגרת ג'תתקפד, ועוד).

באדיבות מוסף אספקלריה - שבועון כפר חב"ד