הרב דוד מאיר דרוקמן

הלב בוכה והדם רותח, וקשה, קשה מאד ב"ג' ימים לבכי" (שבעיצומם נכתבות שורות אלה) לצמצם את סערת הנפש ולהעלות דברים לזכרה של מרת פנינה נאוה אוירכמן ע"ה. המנוחה היקרה נפטרה לבית עולמה השבוע, ביום א' לפרשת מסעי. בתורת חסידות מבואר שלכל יהודי יש באופן פרטי את המ"ב מסעות הפרטיים שלו. מן הנמנע לבטא עלי גליון את ה"אלה מסעי" של המנוחה הדגולה אשר הגיעו לסיומם בשנת הנ"ב לחייה עם תום המסע האחרון המפרך והמיוסר שבימי חלדה.

* * *

"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'"; בדרך כלל, אינם דומים "המסעות" דשנות הילדות והנערות ל"מסעות" דשנות הבגרות. בשנותיו הצעירות נוטה האדם יותר לקלילות, לחוסר כובד ראש, ואך בשנים המאוחרות יותר מתקיים, כפתגם העולם; "כשמתבגרים – מתקררים". ברם, לעיתים מתרחשת תופעה הפוכה; יש כאלה שבנערותם כולם אחוזי יקוד אש באידיאלים, במשימות שנוטלים על עצמם, ואילו הכלל של "כשמתבגרים – מתקררים" מתבטא חלילה באופן הפוך; ברבות הימים, הם הופכים ל"בעלי-בתים מן השורה"..

אצל המנוחה ע"ה – כל מסעותיה עלי אדמות החל בשנות הילדות והנערות ועד הפרק האחרון שבחייה היו בבחינת "מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", כל שנותיה מבחינה רוחנית היו "על פי ה'" - "שווין לטובה".

זכיתי, אבלטו"א לשמש מורה ומחנך של נאווה בשנותיה הצעירות בתיכון ובסמינר "בית רבקה" בכפר חב"ד, ויעידו כל מכיריה (ומי שהכיר אותה יודע שאין כאן מן ההיסחפות והגוזמא), שעוד משחר נעוריה הייתה כולה רוחניות!

לבני הדור הצעיר דהאידנא יראו אולי הדברים הבאים כמופרכים מה, אבל עובדה היא, שלפני כ-40 שנה, לא היה מצוי כל כך, למשל, שבנות תקפדנה על שעורי חת"ת, תלמדנה מאמרי חסידות (ולא כאן המקום לעמוד על הסיבות לכך). נאווה ע"ה נמנתה על אותה קבוצת בנות "פורצות גדר" במובן החיובי והנעלה, אשר יצרו מהפיכה רוחנית בין נשי ובנות חב"ד, ובכלל זה גם בהקפדת יתר בצניעות הלבוש ועוד ועוד (וכאן המקום להזכיר לשבח את, תבדלנה לחיים טובים וארוכים, בנות הדור של נאווה וחברותיה המסורות, קבוצת התלמידות דאז, שבחסד ה' ובברכתו של הרבי גם אותן זכיתי בעוניי לחנך, שהיו שותפות למהפכה הלזו, ואכן, השכילו ב"ה כולן להקים בתים חסידיים לתפארת, ולגדל זרע ברך ה').

זכור אזכור, למשל, שבהתקרב יום הבהיר י"א ניסן, יום הולדתו של רבינו מלכנו, התייעצה עמי נאוה (והיא אז בת 14-15) "איזה מתנה לתת לרבי לקראת יום ההולדת?", ואז היא החליטה שה"שי למלך" שלה יהיה - לימוד בע"פ של פרקי תניא.... עדות מעניינת לאישיותה של נאווה ניתן גם למצוא בדו"ח פנימי (המצו"ב) של הצוות החינוכי דאז ב"בית רבקה", מסמך אשר בהשגח"פ שרד בארכיון שלי מאותם שנים, והמדבר בעד עצמו... ועדיין לא דיברנו על כשרונותיה המיוחדים והצטיינותה בלימודים.

יראת ה' אוצרה התקיים בה במלא מובן המילה, דחילת חטאין ממש. היא הייתה בקיאה, למשל, בהלכות שבת "ישר והפוך", ובהקשר לזה, ואני מקדים את המאוחר, במוצש"ק האחרון, הלילה האחרון ממש לחייה כאשר היא מלופפת ביסורים, והיא במצב הלכתי של "פקוח נפש" רח"ל, שעות מספר לפני פטירתה, היא חוקרת ...האם סלט הירקות שהוגש לה – אין בו חששות "שביעית"......

* * *

ומעניין לעניין באותו עניין, אי אפשר שלא להזכיר לטובה, את הרקע המשפחתי של נאווה שבלי ספק תרם תרומה נכבדה בעיצוב אישיותה. יבלטו"א אביה היקר ר' ראובן הלמן אשר סיפור חייו המרתק והקירובים הנדירים שהיו לו מהרבי, כבר ראה אור באחד הגליונות של "כפר חב"ד", אמה הדגולה מרת לאה תחי' אשר נטעה בנאווה, בתוככי יבלטו"א שאר ילדיה שי', חינוך חסידי טהור. אגב זה, לא נוכל שלא להזכיר את מה שאולי לא הכל יודעים, שהאשה והאמא היקרה הזו, הייתה לומדת, מידי יום בהשכמת הבוקר .."המשך" במאמרי אדמו"ר מהר"ש (ורק אח"כ, כדי לסייע לפרנסת הבית, הייתה אופה עוגיות , אותן העבירה על מנת למכרם, לקיוסק המיתולוגי של גב' גיטל'ה פרידמן ע"ה...), זאת בנוסף על העובדה שנטלה חלק בראש והייתה אף היוזמת של כמה וכמה "מבצעים" של נשי חב"ד וזכתה על כך להרבה הוקרה מהרבי זי"ע. סיפור הדברים הזה, ותיאור התקופה ההיא, ראוי להקדיש לו פרק בפני עצמו. נאווה עצמה סיפרה שאמה שתחי' לימדה אותה שצריכים להיות תדיר בבחינת "ודובר אמת בלבבו", וכמסיחה לפי תומה, התבטאה נאווה פעם שסכום כסף מסויים שנתנה לצדקה היה בגלל ש"כך עלה בליבי, ולכן לא רציתי לשנות", וכך במתנות שהעניקה לידידים בעתות שמחה, גם בזמנים שמצבה הכלכלי לא היה פשוט – "כי כך החלטתי בלב"..

ועדיין לא נגענו ב"קצה המטה" בתיאורו אישיותו של אבי אמה של נאוה - הסבא הדגול החסיד הנודע ר' יהודא שמוטקין ז"ל מתל אביב, אשר בצל דמותו גדלה נאווה ומאישיותו ינקה, ולא פעם היה ר' יוד'ל משתבח בפני על נכדתו המיוחדת הזו. אין ספק, כי הסבא הזה אשר ידע ל"ע הרבה מכאובים וצהלתו תמיד הייתה על פניו לימד את יוצאי חלציו פרק ב"פנימיות" חסידית, מה שהשתקף בכל העוצמה בדמותה של נכדתו שהייתה תדיר בבחינת "אמור מעט ועשה הרבה", וגם, לצערנו, וכפי שעוד נתייחס להלן,למדה כנראה ממנו לקבל יסורים באהבה.

ובאותו עניין: אפיון להתייחסות הרגשית של משפחת הלמן-שמוטקין לנאווה ע"ה היה במה שהיה רגיל בפיה של האמא הגב' לאה הלמן שתחי': "נאווה נולדה בשנת תשי"ז, שנה בה אמר הרבי את המאמר ד"ה 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה'"....

* * *

כאמור, כל "מסעותיה" של נאווה – "על פי' ה'" היו. עם סיום חוק לימודיה בסמינר נהייתה בעצמה מורה ומחנכת בישראל, ועל מידת הצלחתה בתחום החינוך וההוראה תעיד העובדה הבאה; היה זה בתקופה שטרם נישואיה, והיא התגוררה בבית הוריה בכפר חב"ד. מנהל ה"רשת" הבלתי נשכח הרה"ח ר' משה סלונים ז"ל היה מסיע את נאווה יום יום ברכבו מכפר חב"ד לבי"ס חב"ד בכפר סבא שם היא לימדה, כאשר הנימוק להקרבה המיוחדת הזו היה: "ההורים בכפר סבא מוכנים לשלוח את הילדים לבי"ס רק בגלל 'המורה נאווה'...". וכך, בהמשך דרכה בחינוך, לאחר נשואיה עם בעלה היקר, יבלטו"א השליח הרה"ח ר' משה אוירכמן שי', בעבודתה החינוכית בבי"ס "בית חיה" בקריות, היא עושה חייל, כאשר גישתה החינוכית, הדוגמא האישית שהיא נותנת, רגישותה ואצילותה הם לשם דבר.

* * *

ניתן לומר, כי לשיא יפעת זהרה הרוחני היא מגיעה בי"ד השנים האחרונות כאשר מחלת ריאות קשה תוקפת אותה באכזריות, ועל כל נשימה ונשימה היא נותנת שבח והודיה לבורא עולם. מאמר חז"ל "עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליו הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת, פ"ח) התקיים בה "עם כל ההידורים". כך, כשהיא מחוברת לבלון חמצן ולמסכת הנשמה ("משקפיים" בלשון הרפואית) , היא מקפידה להתמיד ולהמשיך בסדר יומה, מנהלת למופת את ביתה, מטפחת לשם ולתפארת בגשמיות וברוחניות את יבלטו"א ילדיה, ואף נוסעת לשמחות של המשפחה (כולל נסיעה לחו"ל!), והרופאים משתוממים נוכח גבורת הנפש הנדירה הזו! היא ממשיכה לסייע לבעלה היקר הרב משה אוירכמן שי' בשליחות המלך המרכזית שלו בקריות – עמידה בראש רשת המפעלים ובתי חב"ד. ככל שלאל ידה היא נזהרת לא להכביד עליו ולא להפריע לתלמודם של הילדים והתקדמותם, וכך במצבה הבריאותי החמור ובעזרתה הפעילה גם "לא בוטל התמיד" של אירוח אורחים לשולחן שבת, לרבות קיומן של התוועדויות ופעילויות אין ספור אשר בעלה שי' מארגן.

לא יאומן כי יסופר: למרות הסבל האיום שהיא עוברת רגע רגע, לא שומעים ממנה הגה של תלונה או טרוניא. אותו שקט ואצילות אשר דבקו בה משחר נעוריה, מלווים אותה וביתר שאת עד זיבולא בתרייתא, שלא לדבר שבכל מאודה תרה תמיד אחרי הטוב, המאחד והמחבר, ובבינה יתרה משכילה להתרומם מעל כל עניין של פירוד הלבבות ומחלוקת.

* * *

מצינו במאמרי חז"ל, כי אנשים גדולים במעלה בגלל שאהובים הם בפני המקום לכן זוכים ל"ע ליסורים - כי "את ה' יאהב (ה') יוכיח". וכך, המנוחה, כאשר כולה מטוהרת ומזוככת ביסורים קשים במשך י"ד שנה, אמר וגזר "גדול העצה ורב העליליה" ד"י למכאוביה של אותה אשה צנועה וחסודה, ו"מי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די" ויהפוך ימים אלה לששון ולשמחה, בנחמת ציון ובבניין ירושלים, בביאת גואל צדק בקרוב ממש בחסד וברחמים!

* * *

שמעתי מטעימים בדרך צחות מדוע מכונה הגזוזטרא של הנשים בבית הכנסת בשם "עזרת נשים"? כי כאשר הנשים משמיעות קולן בבכי של השתפכות הנפש בעת התפילה – מסייע הדבר ועוזר לתפילתם של הגברים...

בטוחנו, שנאווה ע"ה תעזור לנו מ"עזרת הנשים" שלפני כסא הכבוד, תעזור לרבינו עטרת ראשנו אשר לא עוזב את צאן מרעיתו, ותצעק מעומק נשמתה:

"רבונו של עולם; ע- ד מ - ת - י ?!!"

הכותב בדמע:
דוד מאיר דרוקמן
קרית מוצקין