מועתק בזה קטע מהמאמר: "...וכמו שאנו רואים בגשמיות באהבת האבות ובנים שהיא אהבה עצמית, ואהבה עצמית אין דבר בעולם אשר יוכל לכבותה או גם להחלישה, דזהו מה שבאהבת אבות ובנים אנו רואים במוחש דבר והיפוכו, שכל מעשה הבנים נוגע להאבות ביותר, וכאשר רואה איזה הנהגה לא טובה בבנו הרי זה נוגע לו יותר מכמו כשרואה דבר לא טוב בבן חברו אפילו בבנו של אוהבו הנאמן, והוא מפני גודל האהבה עצמית, ולהיפך כאשר הבנים ח"ו אינם כדבעי הנה האבות ימצאו כמה זכותים להצדיק את בניהם יותר מכמו שהם מצדיקים בניהם של זולתם גם בניו של האוהב נאמן ביותר, וטעם הדבר הוא כי על פשעים תכסה אהבה עצמית שהיא למעלה מהטעם ודעת כלל, והדוגמא מזה יובן למעלה באהבת הקב"ה לישראל שהיא אהבה עצמית, ולזאת הנה גם המים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, דאין עבירה מכבה תורה שבזה הוא התלבשות האהבה העליונה, וזהו ותורה אור כמאמר המאור שבה מחזירו למוטב. ...וזהו דסלם דא צלותא הם שליבות העלי' שבתפלה, דהשליבה הראשונה היא הודו לה' קראו בשמו והיא ההודאה כללית באלקות, וואָס ער איז מודה אין געטליכקייט. וכמו אחד המודה לחברו שהוא בעצמו עדיין אינו יודע הענין אבל הוא מודה שכן הוא הגם שאינו יודע ומשיג בעצמו, וכן הוא בהתחלת התפלה שהוא רק בהודאה בלבד, אבל בהודאה זו ה"ה מוסר ונותן א"ע לאלקות ער גיט זיך איבער בכל מהותו ועצמותו לאלקות, והשליבה השני' היא ברוך שאמר והי' העולם דהתהוות העולמות הוא רק באמירה בלבד ... הנה כאשר מתבונן בזה הרי נרגש אצלו גדולת הבורא ית', ער הויבט אָן פאַרשטיין בשכלו גדולת הבורא ית', ואח"כ כשאומר פסוקי דזמרה חנון ורחום הוי' כו', טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו, פותח את ידיך כו' רצון, דכל חי נותן לו הקב"ה השבעת הרצון, דאָס וואָס אַ נברא איז צופרידען מיט זיך, ואח"כ באמירת הפסוקים המבארים פרטי המזונות לכל יצור, היינו איך שהוא ית' זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים, שההשכלה וההבנה בזה הוא דגם הנברא היותר גדול בגופו צריך ג"כ הכנת מזונותיו מאתו ית', וגם הרמש היותר קטן ג"כ מזונותיו מוכנים מאת הקב"ה, איז פון דער התבוננות ואָס דער מענטש בעטראַכט, אַז גאָר דער שטאַרקסטער נברא דאַרף איהם הקב"ה זיינע מזונות אָנגרייטין, דער נברא אַליין בכח עצמו קאָן ער דאָס ניט האָבען, און די קלענסטע בעשעפענס כמו אַ תולעת וועלכע געפינט זיך במדבר איז זי אויך תופס מקום באַ הקב"ה להכין מזונה, הנה ההתבוננות הזאת בהעמקת הדעת, אַז מי טראָגט זיך צו צו דעם, פועלת בהאדם התפעלות גדולה להתקרב אל ה'. והנה ההתבוננות הלזו הנה מלבד זה שפועל בהאדם הנחה פנימית (אַ טיפער אָפּלייג) כי הוא ית' זן ויפרנס אותו ואת ביתו באופן שיוכל לקבוע עתים לתורה ותפלה, והאם גרוע הוא וביתו מהתולעת הנמצאת במדבר שמם שהקב"ה מכין לה כל צרכה, הנה עוד זאת שההשגה הלזאת פועלת עליו להתקרב לאלקות, ובאמרו לך ה' הגדולה והגבורה כו' ה"ה נמשך ועולה בעילוי נפשו לעלות לשליבה יותר עליונה, היינו ההתבוננות בברכת ק"ש איך שהשרפים ואופנים משבחים ומפארים ליוצרם, ומבין בהשגתו ההפרש בין שרפים לאופנים, דשרפים אומרים קדוש וג"פ קדוש ואופנים אומרים ברוך, והשגה זו פועלת בו ביטול גדול ביותר עד כי באמירתו ברכת אהבה לבבו מתעורר בהתעוררות גדולה עד כי בכה יבכה במר נפשו ומרבה להתחנן אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בלבנו בינה. וכה הוא הולך מענין לענין עד אשר בא לאמירת שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד שהוא שיר הנשמות, כו'.