אהרן-דב הלפרין

ד"ר ברנארד (דב) מאנדלבאום ז"ל היה ראביי קונסרבטיבי שכיהן במשך שנים רבות כנשיא 'הסמינר התאולוגי' של התנועה בדטרויט הקונסרבטיבית. מי יודע אם חייו היו עשויים להשתנות אי-פעם לכיוון היהדות הנאמנה, אילולא נקלע ערב אחד ל'דינר' של חב"ד בדטרויט, בזכות הנדבנית מרת אמה שייבר ע"ה שמשפחתו של ד"ר מאנדלבאום הכירה את משפחתה וכך הוזמן אף הוא לאותו 'דינר'. במהלך ה'דינר' פגש ד"ר מאנדלבאום את הרה"ח הרב יצחק-מאיר קאגאן (ז"ל), משלוחי הרבי בדטרויט, שהותיר עליו רושם עז. השניים התיידדו וידידותם הובילה בהמשך לחליפת מכתבים בין הד"ר לבין הרבי נשיאו דורנו. אחד הנושאים המשותפים היה בקשר לתגלית חדשה מ'הגניזה הקהירית' שהגיעה ל'סמינר התאולוגי' שבראשותו עמד מאנדלבאום, ובאחת ה'יחידויות' שהיו לו אצל הרבי עלה גם הנושא הזה.

בשנים שהרבי פתח במאבק החריף למען תיקון חוק 'מיהו יהודי', לחם ד"ר מאנדלבאום במלוא מרצו למען תיקון חוק 'מיהו יהודי', בהתאם לרצון הרבי. כידוע, התנועה הקונסרבטיבית דגלה בעמדה מנוגדת לחלוטין לגישתו של הרבי, והד"ר מאנדלבאום הטיל את כל כובד משקלו נגד חבריו לתנועה ופעל בכל דרך אפשרית כדי להוכיח שדרכו של הרבי היא הנכונה. רוב חבריו כעסו עליו מאוד, אך הוא לא התפעל מהם והמשיך לדבוק בדרכו (הם לא שכחו לו את 'עוונו', ואפילו בהלווייתו לא השתתף שום נציג מהתנועה הקונסרבטיבית).

לאחר שאשתו של ד"ר מאנדלבאום נפטרה, הוא עבר לפורט-לודרדייל והתחתן עם אישה בת המקום. באותה תקופה כתב לרבי לקראת נישואיו השניים, אך משום-מה לא קיבל מכתב ברכה מהרבי לחתונה. הוא כתב שוב לרבי, ושוב לא זכה לקבל מענה מהרבי.

ד"ר מאנדלבאום, שברכתו של הרבי היתה חשובה לו מאוד, חש פגוע מ'התעלמות' הרבי ממכתביו. ולא נחה דעתו עד שכתב למזכירו של הרבי, הרב יהודה-לייב גרונר שיחי', מכתב תלונה על שהרבי לא ענה לו על מכתביו!...

כששוחחתי עם השליח בפורט-לודרדייל, הרב ליברמן שיחי', סיפר לי שהגיעה לידו ההתכתבות של הרבי עם ד"ר מאנדלבאום בנושא זה – התכתבות מופלאה משני הכיוונים, הן מצידו של הרבי שכתב לראביי הקונסרבטיבי מכתב התנצלות נדיר בסגנונו, והן מצידו של הראביי הקונסרבטיבי שמכנה את הרבי בפשטות "הרבי הנערץ שלי". מחמת הסגנון הנדיר של ההתכתבות, החלטתי להביא את הדברים לפרסום ב'כפר חב"ד'.

"הנני מודה באשמה"

הנה נוסח המכתב שכתב הרבי לד"ר מאנדלבאום במענה לתלונתו על העדר המענה (להלן בתרגום מאנגלית):

ב"ה

ראש חודש אלול, תשמ"ו

ברוקלין, נ.י.

הרב ד"ר דב מאנדלבאום שי'

שלום וברכה:

בעתו קיבלתי מהרב גרונר שי' את המכתבים שכתב בנוגע אליי, וליתר דיוק, בנוגע לזה שנמנעתי מלענות על מכתביו.

יורשה לי לומר מיד שטענותיו הנן מוצדקות לגמרי. אני יכול רק לבקש ממנו שיוותר לי וידון אותי ל"כף זכות". הנני מבטיח לו שזה שנמנעתי מלענות לו אינו משקף שום דבר מהסוג של "התעלמות מכוונת", כפי שהוא מגדיר זאת, ח"ו. בנוגע להסבר על העדר מענות בכתב מצידי – הנני "מודה באשמה, ללא כל הסבר", מכיוון שהסבר צריך לבוא דווקא באריכות והוא מחוץ לתחום של מכתב זה. ולכן, הנני מוכרח להסתמך על זה שידון אותי לכף-זכות, ויאמין לי במה שאני אומר שהסיבה אינה קשורה אליו כלל וכלל.
לא קשה למצוא את הסיבה שהנני כותב אליו עתה, מכיוון שנכנסנו לחודש אלול, שהוא הזמן לבקש סליחה על כישלונות העבר. ואף-על-פי שכמובן מאליו, השורות הללו אינן יכולות להספיק מבחינת הכמות שלהן עבור כל הכישלונות, הנני מקווה שהן יכולות להספיק מבחינת האיכות והתוכן האמיתי.

כפי שיודע, עניינו של חודש אלול מוסבר על-ידי המשל המפורסם של כ"ק אדמו"ר הזקן שזהו הזמן שבו "המלך בשדה". זהו הזמן שבו המלך נהנה לקבל את כל העובדים בשדה, והוא מקבל את הבקשות של כולם בסבר פנים יפות במיוחד ('ליקוטי תורה' ראה לב, עמוד ב). כולנו ביחד, וכל אחד ואחד מאיתנו בפרט, נכללים כמובן בהזדמנות יוצאת מן הכלל זו של עת-רצון.

ויהי-רצון שכך אכן יהיה אצלו ואצל אשתו שיחיו, שייהנו ביחד מהרבה הרבה שנים בטוב ובנעימים. ובמקרה שלו, המושג "בטוב ובנעימים" כולל ניצול מקסימלי של הכוחות שה' העניק לו לטובת הפרט והכלל.

בברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,

בכבוד ובברכה,

[חי"ק]

"לגרום לרבי להתנצל?!"

עם קבלת מכתבו של הרבי, הזדעזע ד"ר מאנדלבאום ממכתב ההתנצלות של הרבי, ומיהר לכתוב לרבי את המכתב הבא (להלן בתרגום מאנגלית):

18/8/86

לכבוד אדמו"ר הרבי מליובאוויטש שליט"א

אני מקווה שאני יכול למסור את תגובתי על מכתבו של הרבי. כתבתי מה שכתבתי משום שהרגשתי מה שהרגשתי. אבל כשקיבלתי את מכתב ההתנצלות של הרבי, זה מאוד הציק לי: האם אני צריך לגרום לרבי שלי שיתנצל לפניי? לא זו הדרך!

לכן, אני מקווה שהרבי יקבל את התנצלותי. מאחר שיש הרבה דברים שאי-אפשר להביעם במכתב, יהיה קשה לומר איזה גורמים – טובים ורעים – יצרו את הטון היהיר שהיה במכתבי. עם זאת, לאחר שקראתי את מכתבך, ומאחר שאני מעריך את הרבי הנערץ שלי, יש לי ידיעה שהרבי יכול לסלוח תמיד לאדם על טעויותיו, ובמיוחד כשהוא היה במצב-רוח מסויים.

אחת ההנאות הגדולות שחוויתי בשנים האחרונות היתה העבודה שלי עם הרבנים שניידר וקאגאן מדטרויט. למדתי מהם הרבה, במיוחד בשיעור הקבוע שהיה לנו מדי יום שלישי בלילה בביתו של הרב שניידר.

מאחר שאני מכיר את ההתעניינות של הרבי במה שאני לומד וכיצד אני משתחרר מהתאוריות המבלבלות שהכרתי בעבר, הנני מצרף בזה מספר ידיעות חדשות בנוגע לי ולאשתי (שהיתה שליח טוב לסייע לי להתקדם בדרך הנכונה).

בהערצה ובברכת כתיבה וחתימה טובה.

דב מאנדלבאום


"הודה ולא בוש"

על מכתבו זה ענה לו הרבי במכתב הבא:

ב"ה

ימי הסליחות, תשמ"ו

ברוקלין, נ.י.

הרב ד"ר דב מאנדלבאום שי'

שלום וברכה:

נהניתי לקבל את מכתבו מה-18 בספטמבר, עם המצורף אליו.

פותחין בברכה, וזה נותן לי את ההזדמנות לחזור על ברכותיי לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, כולל מילוי משאלות לבבו לטובה בעניינים אודותם כתב.

אם יורשה לי להעיר הערה, ברוחו של המנהג היהודי העתיק, הנני מתפלא על תגובתו על מכתבי, ובלשונו: לא זו הדרך. בוודאי לא היה אדם גדול יותר ממשה רבנו, ורש"י (בפירושו שנועד אפילו בשביל רמה של ילד בן חמש שמתחיל ללמוד חומש) מעיר בנוגע למשה רבנו: "הודה ולא בוש" (ויקרא, שמיני, י:כ).

ובטח יודע גם שכאשר בנות צלפחד הגישו לפני משה רבנו את תביעתן בנוגע לירושה, והוסיפו שלאביהן לא היה חלק במחלוקת קורח (39 שנה לפני זה), משה רבנו פסל מיד את עצמו מלהיות שופט, והחשיב את ההערה שלהן בתור "שוחד" אפשרי, ובמקום זה הגיש את משפטן ישירות לה', כמוסבר במפרשים שונים.

בכל אופן, הדבר החשוב הוא שתמיד טוב להבהיר כל אי-הבנה אפשרית, ובמיוחד כאשר מדובר בקשר אישי טוב.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לו ולכל אשר לו

ובכבוד ובברכה,

[חי"ק]

נ.ב. זה עתה קיבלתי את הספרים 'לחיות עם משמעות' ו'אמנות ויהדות', ותודה רבה (גם על 'קווים ביוגרפיים'). כמנהג יהודי עתיק 'להעיר', ואתו הסליחה רבה: אף-על-פי ד"קבל האמת ממי שאמרה", לפי עניות-דעתי בעמ' 1 דספר הא' כדאי היה (בעתיד על-כל-פנים) להדפיס רק מחז"ל.

(הערת הכותב: הפסקה האחרונה נכתבה על-ידי הרבי במקור בלשון-הקודש, והרבי התייחס בה לעובדה שד"ר מאנדלבאום ציטט בעמוד הראשון של ספרו מקורות לא-יהודיים. על כך כתב לו הרבי שבפתיחת ספר מהראוי לצטט אך ורק ממקורות חז"ל.)

אחרית ימיו

על קורות חייו של הרב ד"ר מאנדלבאום בשנים האחרונות, מוסיף ומספר השליח הרב ליברמן שיחי':

הכתבה במלואה מתפרסמת השבוע במגזין של 'כפר חב"ד'