הקרן והפירות
הרב יוסף-יצחק ביסטריצקי, להבים 

זה קורה לי על-פי רוב כשאני חוזר הביתה, בסיומו של יום. שניות לפני שאקיש בדלת ואכנס פנימה, המבט סוקר את הרחוב, את הבית, את החצר המקיפה אותו – והכול נראה כל-כך יציב ושגרתי. היום כמו אתמול ושלשום, כמו מחר ומחרתיים. זהו גם הרגע המדויק שבו מתחדדת אצלי תחושת הפער בין המציאות החיצונית הדוממת, לבין מה שבתוכי. כי בליבי פנימה מצב-הרוח משתנה מיום ליום ובעניין הזה דבר אינו קבוע ואינו שגרתי.

יום בשליחות הוא אחד הדברים הכי לא-צפויים שיש. אינך יודע מה יזמן לך אותו יום ואילו חוויות יצפון בחובו. בבוקר תפגוש בני-אדם שונים, בצהריים תשוחח עם ילדים ובני-נוער בנושאים מגוונים, ובערב תמסור שיעורי-תורה בשורה של תחומים – וכל אירוע וכל אדם עשויים להטביע בך חותם, לכאן ולכאן.

והרגע הזה, כשאתה עומד להיכנס הביתה, הוא – כך לפחות אצלי – סוג של סיכום ליום שחלף.

לעיתים אני נכנס הביתה ומצב רוחי מרומם. זה עתה חזרתי משיעור גדול ומוצלח או מפגישה מועילה. למחרת אני מסוגל למצוא את עצמי גורר בכבדות את רגליי הביתה, בעקבות כישלון או אכזבה שחוויתי זמן מה קודם לכן. הצלחות היום אינן מבטחות אותך מפני כישלונות המחר. כל יומא ויומא עביד עבידתיה.

זה היה שבת-קודש ואני חזרתי הביתה מהתפילה בבית-הכנסת. ילדיי הפעוטים קפצו עליי בשמחה, מצפים למנת תשומת-הלב והחיבה המגיעה להם. חיבקתי וחייכתי, אבל ליבי לא היה עמי. משהו העכיר את מצב רוחי. בלהבים מתגוררת אוכלוסייה המוגדרת אינטלקטואלית: אנשים חושבים, סקרניים, אינם חוששים לשאול. ואני לא-פעם מוצא עצמי נבוך מול שאלות לא-צפויות. לפעמים יש בפי תשובה מלאה ומשכנעת, לפעמים אני דולה משהו כללי מנבכי ידיעותיי, ולפעמים – לא נעים להודות – אני נאלץ להחליף באלגנטיות נושא. וזה מה שקרה לי באותה שבת.

חשבון-הנפש שעשיתי עם עצמי, תסכל אותי. היכן כל שנות לימודיי בישיבה, ב'כולל' וגם לאחר מכן?! תהיתי.

במוצאי אותה שבת טלפן אליי קרוב משפחה, תלמיד ישיבה, ושיחתנו התנהלה תחת הרושם של מה שתיארתי. בן שיחי הצעיר לא הצליח להבין מדוע אני דורש ממנו להרחיב מעט אופקים, בתורה גופא כמובן. היה לו, למשל, קשה להסכים לדעתי שבין ה'סדרים' מומלץ גם לעיין בנ"ך, לרכוש ידע בהיסטוריה יהודית, ללמוד טעמי הלכות ואפילו, כן אפילו, קצת ענייני סוד... מתי בכלל הוא ייתקל בשאלות כמו מהו מיקומו של הנביא עמוס בספר תרי-עשר, באיזו שנה נפטר אביי או כמה גלגולים עוברת כל נשמה? אין לו בעולמו אלא קושייתו של ר' חיים על הרמב"ם בהלכות טומאת-מת!

ואני מסביר לו, שאמנם "והגית בו יומם ולילה" היא מצווה שה'קרן' שלה קיימת לעולם-הבא, אך היכולת שלנו לענות על שאלתו של יהודי שפוגשים במקום השליחות, וזאת בזכות לימוד אינטנסיבי והרחבת האופקים בתורה, היא בכלל ה'פירות' שאותם אוכל האדם כבר בעולם-הזה.

הטור "שליחות אישית" נכתב על-ידי א' השלוחים בישראל ומפורסם באדיבות מגזין כפר חב"ד