"אני יוני גלר וזה שאני עומד כאן לפניכם הוא נס".  במילים האלה הוא פותח את תיאור נס ההצלה שלו במלחמת לבנון השנייה. הוא נודד בארץ ממקום למקום, נושא דברים לפני קהלים מגוּונים, בעיקר בבתי-ספר ותיכונים, ומספר את סיפורו. שמונה-עשרה שעות קשות שכב בתוך בית בלבנון, פצוע ומדמם, ובניסי-ניסים ניצל.

גלר, ר"מ בישיבה התיכונית חיספין ואב לחמישה, הוא חייל קרבי בגדוד המילואים של חטיבת כרמלי, שגויסה בצו חירום במלחמת לבנון השנייה. זה גדוד שיש בו חיילים דתיים ולא-דתיים. הגדוד נכנס לכפר עיתא-א-שעב, בגזרה המערבית בדרום לבנון.
היטהרות לפני הקרב

"היינו אמורים להיכנס ללבנון בליל שבת", מספר גלר. "ביום שישי, בשעה עשר בבוקר, ישבתי עם חבריי למילואים ואמרתי: 'כתוב שהתורה מגינה ומצילה מכל צרה. בעוד כמה שעות ניכנס לשדה-הקרב. בואו נלמד משהו'. החברים הסכימו מיד והחלטנו ללמוד את פרשת השבוע. פתחנו חומש והעברתי שיעור. כשסיימתי נדהמתי לראות שהשעה שתיים בצהריים. למדנו ארבע שעות.

"החבר'ה התלהבו, ובסיום השיעור אמרו שעלינו להיכנס לקרב אחרי טבילה במקווה. היכן נמצא מקווה? מישהו הציע לברר בבית-חב"ד בשלומי. התקשרנו לשליח ואמרנו שאנחנו צריכים מקווה. הוא בא בתוך כמה דקות ולקח אותנו למקווה. לקרב נכנסנו זכים וטהורים".

ההכרה אובדת

הכפר נחשב עוין ומסוכן. על-פי המידע המודיעיני שניתן להם, יש בין הבתים מערכת מסועפת של מחילות תת-קרקעיות, ובתי הכפר משמשים מחסני טילים ותחמושת. המטרה הראשונית של הפלוגה הייתה לכבוש שני בתים בלב הכפר, ולהתמקם בתוכם לפעולה.

מספר גלר: "הגענו ליעד ונשכבנו על הקרקע לקראת הפריצה. היה עלינו לפוצץ דלת ברזל גדולה ומסיבית, על-ידי שיגור מטען חלול שיעיף אותה ויחדור פנימה. מסיבה לא-ברורה המטען שנורה לא היה חלול, מה שגרם לרסיסים וחלקי מתכת לעוף לכל עבר. ספגתי מכה חזקה מאוד בחלק הימני של החזה. הוטחתי ברצפה. התקשיתי לנשום. החובש הגיע מיד, הבחין שמצבי קשה וניסה לשמור אותי בהכרה, אבל איבדתי אותה".

הטילים לא פגעו

כשהשמש החלה לעלות הבחינו אנשי החיזבאללה בחיילים והחלו לירות לעבר הבית שבו הסתתרו פצצות מרגמה וטילי נ"ט, כדי למנוע את חילוץ הפצועים. "כל הפצצות והטילים התפוצצו סביב הבית שבו שהינו ואף אחד מהם לא פגע בבית עצמו", הוא מספר. "זה לא הגיוני. החברים סיפרו לי לאחר מכן שהרגישו כי לימוד התורה וההיטהרות שומרים עלינו".

רק בערב חולץ לקבלת טיפול רפואי בישראל. הרופאים נדהמו לגלות שרסיס חדר לחלל בית-החזה, וקרע את ריאתו הימנית. "הרסיס היה צמוד לעורק הראשי. מילימטר שמאלה והייתי עלול למות", הוא אומר. "כיהודי שומר מצוות הבנתי שאם הקב"ה עשה לי נס, מוטלת עליי החובה לספר את שבחו בעולם. אני עובר ומתאר מה שחוויתי. למדתי גם על החכמה שבה ברא הקב"ה את גוף האדם. הריאה בנויה כך שהיא יכולה לשקם את עצמה. לאחר תקופה לא-ארוכה חזרתי להיות אדם בריא וחזרתי לתפקוד מלא בבית וגם חזרתי לפלוגת המילואים".