מבוא

זמן קצר לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, בג' תמוז תשנ"ד,  בימים שבהם הכל התהלכו שבורים ונדכאים על האבידה הגדולה ואפופי תחושת יתמות נוראה, והנה מבעד לעלטה נתגלה וזרח אור גדול במגירות שבשולחנו הטהור : אוצר ה'רשימות' – מאות עמודים רשומים בכתב יד קודשו של הרבי הכוללים חידושי תורה וביאורים בנגלה ונסתר, הלכה ואגדה, מנהגים וסיפורים, דרוש, מוסר והוראות בעבודת ה'. כל זאת בקיצור נמרץ ובכתב-יד קטן וצפוף.

צוות מיוחד של תלמידי חכמים מופלגים נתמנה  לעסוק במלאכת הקודש של ההוצאה לאור, ע"י הוצאת הספרים קה"ת. כיון שהרבי זי"ע כתב את הדברים לעצמו, בסגנון קצר ותמציתי ביותר, ודבריו הק' עמקו מאוד, הופיע האוצר הבלום מעט מעט, בחוברות שבועיות, שכל אחת הכילה רשימה אחת קצרה. החוברות הופיעו במתכונת ייחודית, כאשר לצד גוף דברי הרבי נוספו פיענוחים, מראי מקומות והערות להקל על המעיין. כל זאת בהסתייגות חוזרת ונשנית כי כל אלה נוספו על דעתם ועל אחריותם של חברי המערכת בלבד.

למרות הסגנון הקצר והמעמיק, עד מהרה הצליחו רבים וטובים לעמוד על האור כי טוב הגנוז ב'רשימות' המופלאות הללו. הכל עמדו נפעמים נוכח האוצר בלום של ה'רשימות' המבוסס על שליטה מלאה בשני התלמודים, מדרשים, זוהר וספרי חסידות, בבחינת "ראשונים שהיה ליבם פתוח כפתחו של אולם".

שנות הכתיבה

שלוש מחברות ['דפדפות' להחזקת דפים בודדים] של 'רשימות', נמצאו בהיכל קדשו של רבנו.

מחברת ראשונה מכילה למעלה מ-300 עמודים, וכוללת בעיקר "מפתחות", שרובם כבר יצאו לאור במשך השנים.

ומהם: "מפתח ענינים" לספר התניא, תורה-אור ולקוטי-תורה  הנחשבים לספרי היסוד של חסידות חב"ד; רשימת מאמרי החסידות הרבים של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע וכן "מפתח ענינים" למאמרי החסידות שלו;  רשימה ו"מפתח ענינים" למאמרי החסידות והאגרות של חותן רבנו, כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע וכן מפתח לאיגרות  של אבי רבנו, כ"ק הגאון המקובל רבי לוי יצחק נ"ע. "מפתחות" אלו, שכאמור ברבות השנים נתפרסמו בספרים שונים, נעשו בחוכמה עצומה ובמלאכה גדולה תוך הגדרת מושגים רבים בקבלה ובחסידות ומשמשים לרבים וטובים פתח ושער לבוא דרכם אל מעיינות תורת החסידות, ומקור בלתי נדלה לעיון ודיוק בכתבי רבותינו נשיאי חב"ד לדורותיהם. כל אלה, יש לציין, לא הופיעו בסדרת ה'רשימות' בה אנו עוסקים כאן וכיון שכך אינם מעניינו של ספר זה.

ומחברת שנייה ושלישית – למעלה מ-300 עמודים של חידושי תורה.

זמן כתיבתן של הרשימות, כנראה מאותן המתוארכות, משתרע לאורך תקופה של עשרים שנה לערך – משנת תרפ"ח ועד לשנת תש"י - שנת הסתלקות חותנו הריי"ץ ועלייתו של הרבי לשמש בקודש במקומו.

לכל אורך דרך הנדודים וקשיי הטלטולים של רבנו באותן שנים (כולל ובמיוחד בעקבות המצבים הקשים והמהפכות שהתחוללו בתקופה ההיא), שכללו נסיעות וחניות קצרות וארוכות בערים שונות ברחבי אירופה, כגון: ברלין, ריגא (אליה הגיע רבנו עם צאתו מרוסיה בשנת תרפ"ח), ורשא, אטוואצק, דרוזדעניק, פריז, מארינבאד, ווישי, ניצא, ועד לברוקלין שבארה"ב (אליה הגיע רבנו בשנת תש"א).

המקומות והתאריכים צוינו בכותרות של כמה רשימות, אם כי רשימות רבות הם ללא ציון זמן ומקום. בכל הזמנים והמקומות, גם במצבים הקשים ביותר של העדר מנוחת הנפש מחמת סכנות ורדיפות, כאשר מסביב משתוללת המלחמה העולמית, נוסף על המחסור בספרים, הוסיף רבנו וכתב עוד דף ועוד דף וצירפם למחברת רשימותיו, שנטלה והחזיקה אתו עמו – בבחינת "תלמודו בידו" – בכל מקום, דבר המדגיש את גודל החביבות של רשימות אלה – "תורתך שעשועי".

חמש מחלקות

הרשימות אינן מסודרות ומחולקות במחברות לפי סדר הזמנים או לפי סדר הנושאים וכיו"ב, אך כדי לתת תמונה וסקירה כללית על הנושאים הכלולים ברשימות, אפשר לחלק אותן לחמש מחלקות כלליות, כדלהלן.

א. ביאורי מאמרי חז"ל ועניינים בש"ס ומדרשים:

זהו החלק הארי שברשימותיו של רבינו וכאן הקורא עומד על דרכו הייחודית של הרבי לחבר יחד את כל חלקי התורה, הפשט והרמז, הדרוש והסוד, הנגלה והחסידות, ההלכה והאגדה ולהראות כיצד כולם שלובים ואחודים זה בזה. ולא עוד אלא שבכל דבר ועניין, אם זו פרשה בתורה ואם מדובר בסוגיה סבוכה בש"ס או ברמב"ם מוקשה, תמיד יש למצוא בסופו של דבר לימוד והוראה בעבודת האדם את קונו.

על חלק מביאורים אלה נרשם תאריך, ובדרך כלל תוכן הביאור הוא בעניינים שהזמן גרמא. מהם גם עניינים שדרש ברבים בבית הכנסת (לדוגמה: "חנוכה תרצ"ו, מקצתו בביהכ"נ 17" (בפריז) – "מאי חנוכה", ועוד מאמרי חז"ל השייכים לחנוכה – נדפס בחוברת ג'). וחלקם נרשמו ללא תאריך.

במחלקה זו יש לציין במיוחד את ה"רשימה דמנורה" שהיא חיבור שלם בפני עצמו ויצאה לאור בספר מיוחד. רשימה זו מחולקת לשני חלקים: חלק ראשון – ע"פ נגלה – ביאור סדר הדלקת המנורה לשיטת הרמב"ם, כידוע שגדולי ישראל במשך הדורות נתקשו ונתחבטו בה, והרבי מבארה בבהירות מפליאה; וחלק שני – ביאור כללות ענין המקדש וכליו, ובפרט הדלקת המנורה, ע"ד הדרוש והחסידות. מפני אריכותה לא הבאנו ממנה בספר זה.

ראויה לציון מיוחד היא  רשימת "שנים אוחזין בטלית" שהבאנו כהוספה לספר זה.  רשימה זו מיוחדת בכך שאותה התכונן הרבי לפרסם בין בני תורה כפי שכתב בהקדמתה ושם רואים את חידושו וסגנונו המיוחד של הרבי – ללמוד סוגיא  על פי  החסידות, וזאת, ללא ציונים לספרי חסידות, כי אם ש"ס ומדרשים, כך, שהדברים מוכרחים ממאמרי חז"ל עצמם.

ב. התוועדויות ונאומים:

במסגרת זו באות ה'רשימות' שרבנו רשם לעצמו בתור ראשי פרקים לנאומים ודרשות שהיה בדעתו להשמיע. כידוע, ברבות השנים נהג הרבי להתוועד עם הציבור שעות ארוכות ולהשמיע מדברות קדשו שעות ארוכות ללא הרף. מעולם לא הביא עמו לשולחן ההתוועדות ספרים ומעולם לא נזקק לעיון בפתקא כלשהי כדי לצטט מובאה או להזכיר מראה מקום כלשהו – הכל בעל פה 'מיד ה' עלי השכיל'.

את ה'רשימות' הקצרצרות שלפנינו רשם הרבי כתכנית ותבנית בראשי פרקים קודם שנשא דבריו. ואכן, הסגנון קצר ותמציתי מאוד ורבות היה צריך להתייגע כדי לנסות להבין את דבריו הק'.

לגבי ה'רשימות' מסוג זה יש לציין את רשימותיו להתוועדויות שערך עם תלמידי הישיבות בוורשה ובאוטווצק שבפולין, כאשר בא לעשות את החגים במחיצת חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ועל-פי הוראתו, נאלץ לצאת מגדרו ולשנות את דרכו ושיטתו להיות הצנע לכת במידה מופלאה, וקיים התוועדויות של שמחת בית השואבה עם התלמידים.

בולטת ה'רשימה' המופלאה, הגדולה גם בכמות וגם באיכות, משמחת בית השואבה תרצ"ב באטוואצק (שנדפסה בחוברת ז'). וכן משמחת בית השואבה תרצ"ג, ריגא, תרצ"ה ורשא ועוד.

כמו כן ישנם במחברת כמה וכמה רשימות ובהן רישומי נאומים של סיומי הש"ס: סיום הש"ס – רצ"ג ריגא; הגרלת משניות בעל-פה והתחלת ש"ס משניות א' חג השבועות תש"ב – ביאור התחלת הש"ס בעבודת ה' ועוד. כן ישנם כמה וכמה רשימות של נאומים בהזדמנויות שונות, כגון חגיגות ברית מילה, בר-מצוה, חתונות וכיו"ב.

ג. יומן:

בעוד ש'יומן' במובן הרגיל והמקובל הוא רשימת אירועים וחוויות אישיות שהאדם חווה, ראה או שמע, ה'יומן' שלפנינו נושא אופי שונה לחלוטין. את עצמו הרבי לא מתעד וכמעט שאף אינו מזכיר. רובו ככולו של ה'יומן' הוא אמרות וסיפורים נפלאים, ובהם עניינים שמיימיים מדהימים, ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ או ראה בהנהגותיו, שנרשמו על סדר השנים, משנת תרפ"ט עד שנת תש"ד.

ברשימות היומן מתגלה אפס קצהו ושמץ מנהו מהיחס המיוחד והקירוב הפנימי והעצמי של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לחתנו רבנו, החל מהרשימה הראשונה מ"אור ליום ג' ה' טבת, פ"ט", זמן קצר לאחר החתונה בי"ד כסלו אותה שנה, רשימה שיש בה גם עניינים נפלאים בשייכות לחתונה, וכן דברים נסתרים השייכים לרבותינו נשיאינו ובאים בייחוד מרבי לרבי. לדוגמה: ההוראה להניח תפילין בתשעה באב גם בבוקר – בצינעא – הנהגה השייכת לרבותינו נשיאינו.

זאת ועוד:

ברשימות היומן כתב הרבי הנהגות רבות של חותנו הרבי הריי"צ נ"ע בענייני הלכה ומנהג, וכן בירורים במנהגי חב"ד והוראות אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. רשימות אלו שימשו בסיס למנהגים שרבנו ערך ופרסם במשך השנים.

ד. מכתבים:

העתקים של מכתבים ששלח כ"ק אדמו"ר זי"ע בצעירותו לכמה רבנים גדולי תורה בעניינים שונים בתורה, ולדוגמה: חילופי מכתבים עם הגאון הרוגצ'ובי, הערות תורניות על  קונטרס מאת הגאון בעל 'שרידי אש' ועוד. לא הבאנו בספר שלפנינו ממכתבים אלו שאינם מיוחדים לרשימותיו בדווקא וחלקם נמצא כבר בסדרת אגרות קודש.

ה. רשימות על ספר התניא:

רבנו עצמו, בענותנותו הגדולה, קורא לעבודתו המופלאה הזו "מראי-מקומות, הערות והגהות קצרות", אך לאמיתו של דבר יש כאן מלאכה גדולה ומקיפה הרבה יותר. לפנינו גם מראי מקומות לכל פסוק, מאמר חז"ל או ציטוט מהזוהר וספרי קבלה נוספים; גם פירוש קצר ותמציתי בכל מקום שדורש ביאור; גם דיוקי נוסח; וגם הפניות למקורות נוספים בספרות התורנית הרחבה – ובמיוחד בתורת חב"ד בהם נזכרים ומבוארים יותר הנושאים הנידונים בספר התניא.

בחוברת הרשימות – נמצאות הרשימות על כל ספר התניא (מדף השער עד סוף קונטרס אחרון), תחת הכותרת: "מראי מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים", כ-40 עמודים בכתי"ק.

[בשלב מסוים התחיל רבנו לערוך זאת מחדש – כמהדורה סופית, כנראה, על מנת להוציא לאור, אבל, לעת עתה, נמצאה רק ההתחלה בלבד של מהדורה זו].

גם מחלקה זו, מפאת היותה קובעת ברכה לעצמת, הופיעה במתכונת שונה משאר ה'רשימות', ואף היא לא נכללה במסגרת הספר הנוכחי.

חתומים יובל שנים

יובל שנים היו ה'רשימות' נעלמות מעין כל, ומעולם לא ראתם ולא שזפתם עין, בהיותם גנוזים וחתומים באוצר המלך.

"אין אתנו יודע עד מה" – מהי הסיבה לכך שבמשך כל השנים לא מסר רבנו את רשימותיו על מנת לפרסמן לרבים בדפוס, בה בשעה שבהסכמתו ובהוראתו נתפרסם ועלה על מכבש הדפוס  ריבוי מופלג מתורתו, מאמריו שיחותיו ומכתביו המשתרעים כיום על פני סדרות ספרים עצומות (ספרי ה'מאמרים', 'לקוטי שיחות', 'איגרות-קודש', 'תורת-מנחם – התוועדויות') שכל אחת מהן מכילה עשרות (!) כרכים ועוד היד נטויה בע"ה, כי עדיין לא נידלו ונערכו כל אוצרות תורתו הרחבה והעמוקה של רבנו שבחלקה עודנה ברשימות פרטיות של שומעי לקחו, קלטות וכיו"ב.

פרט לכך, ידועה ומפורסמת שיטתו ודרכו של רבנו לעודד פרסום והפצת דברי תורה. כל יהודי תלמיד חכם, רב, ראש ישיבה וכו', שביקר בהיכל קדשו, יספר שרבנו התעניין אצלו אודות כתבי-יד של חידושי תורה מאביו, רבו, ומשל עצמו, ועוררו ועודדו להשתדל לפרסם הדברים בדפוס. וזאת, גם אם בעל החידושי-תורה עצמו צווה שלא ידפיסום. ואף-על-פי-כן, רבנו בעצמו לא מסר את רשימותיו לפרסמם לרבים.

ופלא על גבי פלא: גם מעיון שטחי בלבד רואים שחלק הארי שברשימות הם עניינים חדשים שלא נתבארו בכל כרכי המאמרים והשיחות והמכתבים שנתפרסמו עד עצם היום הזה, בחינת "אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם".

אמנם, הודיעתנו התורה אשר "את הכל עשה יפה בעתו", וכפי שמבאר רבנו בשיחותיו שכל גילוי חדש בתורה בא בזמן מיוחד כפי שקבעה ההשגחה העליונה, כך שהעובדה שבהשגחה פרטית הולכים ומתגלים עתה רשימותיו של רבנו  – היא עצמה ההוכחה כי זו העת לגילוי המופלא.

אור בתקופת הסתר

חשוב לציין ולהדגיש את ייחודן של הרשימות לגבי כל שאר הכתבים של רבנו, שכן, למרות אשר מי הוא זה אשר יערב לבו לגשת למדוד ולהעריך מעלתן וחשיבותן של כתבים זה כנגד זה, הרי, המדובר כאן הוא אודות עובדה מציאותית שאין עליה עוררין:

רשימות אלה – רשמם רבנו מלכתחילה לעצמו, וכפי שקורא להן "רשימותי". לכן הן נרשמו בתכלית הקיצור כאדם הכותב מחשבותיו לעצמו. ובזה חלוקים הם מדברים וחיבורים אחרים. וכמובן, ישנה חביבות מיוחדת בעניינים שרשם רבנו מלכתחילה לעצמו לגבי העניינים שכתב מלכתחילה לרבים או לנמענים יחידים, שבהם הוצרכה להיות כביכול 'ירידה' ו'צמצום' בהתאם אל המקבלים שאליהם נועדו הדברים מלכתחילה.

בכל שאר ספרי רבנו הצעת וסגנון הדברים היא באופן מסודר, ארוך ומוסבר, כ"שולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". לא כן ה"רשימות" שרשם לעצמו, שהן בתכלית הקיצור ודורשים פענוח, וגם לאחר מכן יש צורך ביגיעה יתירה כדי ללמדם לאשורם, היות ולכתחילה הן נכתבו בסגנון תמציתי ועמוק שהרי רשמם לעצמו.

בהקשר זה יש לציין גם את היחס המיוחד של הרבי עצמו לרשימות, שלמרות שבכל כתביו לא הקפיד כלל לשמור לעצמו את כתב יד קדשו, חיבה יתירה נודעת ל'רשימות' – ששמר עליהן והחזיקן אתו עמו במהלך כל השנים, ולמרות שלא נמסרו לדפוס, לא גנזם אלא השאירם במקום כזה שבודאי ימצאום בהקדם – בהיכל קדשו, במגירת שולחנו הטהור!

מעתה, בגילוי ה'רשימות' לאור עולם, ניתנת לנו האפשרות והזכות ללמוד תורתו כפי שהיא אצלו, כך, שהתגלותן של ה"רשימות" מהוה "צוהר" שדרכו ניתנה לנו האפשרות לנסות להציץ ולראות איזה "רשימו" מעולם התורה של הרבי. 

ארגון "תורת חב"ד לבני הישיבות"