מערכת COL
|
יום י"ד סיון ה׳תשס״ח
17.06.2008
ועכשיו: גם "מעריב" מפרסם את סיפורו של אברהמסון
סיפורו של הת' יוסף-דניאל אברהמסון מקראון-הייטס שנחשף לראשונה בראיון וידאו בלעדי שהעניק לCOL, ממשיך לעורר הדים: הבוקר (שלישי) עיתון "מעריב" מפרסם את הסיפור על פני כפולת עמודים ותחת הכותרת "רק יוסף יביא שלום" ■ "הרבי יצר מערכת חינוך יומית שלא זוכה לתשומת לב לאומית", אמר ל"מעריב" ■ כתבה זו מצטרפת לכתבת פרופיל שפורסמה אתמול ביומון הנחשב "ניו-יורק טיימס" לסיפור המלא● בלעדי ל-COL: אברהמסון בראיון וידאו מיוחד
צח יוקד, ניו יורק, מעריב
יוסף אברהמסון הגיע לניו יורק בדיוק בזמן. אחרי שבועות של מתיחות בין קהילת השחורים לאוכלוסייה היהודית של שכונת קראון הייטס שבברוקלין, מרכז חב"ד ומקום מושבו של בניין ה־770 המפורסם (שם קיבל הרבי מלובביץ' את מאמיניו הרבים,( עלה לכותרות יוסף - נער יהודי־שחור - והביא עמו את ה"הפי אנד" שהאמריקנים כה אוהבים.
קראון הייטס, אחת השכונות האלימות וקשות יום בברוקלין, הוצפה לפני כחודשיים במעשי אלימות שהחלו בהכאתו של צעיר שחור על ידי שני מתנדבי חב"ד, שחשדו כי יידה אבנים בבתי יהודים, ונמשך בשוד אלים של נער חרדי על ידי שני צעירים שחורים. רצף המקרים, ובעיקר התחושה כי מדובר במעשה נקמה על רקע מתיחות בין־גזעית, הובילו להפגנות משני צדי המתרס, היהודים והאפרו־אמריקנים, שהחזירו עד מהרה את זיכרונות הפרעות שהתרחשו בשכונה בשנת .1991 שלושה ימים של מהומות אלימות הסתיימו אז בדקירתו למוות של חסיד חב"ד מקומי, ובפציעתם של עוד עשרות יהודים אחרים שהותקפו על ידי שכניהם השחורים. אלא שאברהמסון "בא טוב" לניו יורק, אם לשאול משפת הרחוב, אפילו טוב מאוד.
אברהמסון, תלמיד ישיבה בן ,16 זכה לפני מספר ימים בפרס יוקרתי מטעם משרד החינוך של ניו יורק, לאחר שניצח בתחרות חיבורים בנושא: "מה הייתי עושה לו הייתי שוטר ליום אחד"? הנער, תושב קראון הייטס, הסביר בחיבור בצורה רהוטה ובאופן שהרשים את חבר השופטים, כיצד היה פועל ללא דיחוי למיגור האלימות בשכונה. "הסברתי בחיבור את תיאוריית החלון השבור," הוא מספר בראיון ל"המגזין."
"מחקרים הראו שאם משאירים ברחוב אוטו שחלונו שבור מעט, יש סבירות גבוהה שבתוך מספר ימים החלון יישבר לחלוטין, ואלמונים יפרצו לאוטו. כלומר אם לא מטפלים בפשיעה כשהיא עדיין בממדים קטנים, זה מוביל לעלייה ולהחמרה של המצב."
החלום השבור
אלא שלא תיאוריית החלון השבור, ואף לא שפתו העשירה, הם שהקנו לאברהמסון את פרסומו ובו זכה לכתבה נרחבת ב"דיילי ניוז המקומי," כמו גם לכתבה בערוץ החדשות של רשת אן־בי־סי ולכתבת פרופיל גדולה בעיתון ה"ניו יורק טיימס" היוקרתי. מה שכן הפך את הנער לגיבור מקומי הוא צבע עורו השחור.
על רקע המתיחות בין היהודים לקהילה השחורה המקומית הפך אברהמסון, חסיד חב"ד ותלמיד ישיבה מצטיין השונה בחזותו החיצונית משאר חבריו לישיבה, למנת הזיכוך שהיתה דרושה לתושבי ניו יורק בעקבות האירועים האחרונים, סמל לפיוס ולדו קיום בין שתי הקבוצות. "תלמיד הישיבה השחור שחולם להשכין שלום בקראון הייטס," בישרו הכותרות יום למחרת הזכייה.
"התרגשתי מאוד כשהודיעו לי שזכיתי בפרס," מספר אברהמסון, שחולם להצליח כסופר במקביל להמשך לימודיו בישיבת לובביץ.' "כשבחרו בי, לא ידעו שאני שחור או לבן, בחרו בי בגלל האיכות של החיבור שכתבתי. אחרי הכל, מי שבדקו את החיבורים לא ישבו פה בקראון הייטס, אלא במשרד המחוזי במנהטן."
אברהמסון מסביר כי החיבור שלו מציע דרך ייחודית לטיפול בפשע, "קראתי למשטרה לטפל ולאכוף באופן זהה את החוק, בלי קשר לצבע עורם של העבריינים."
גם סבתא נישאה לשחור
אמו דינה, שנישאה לגבר שחור, הפכה אף היא עד מהרה למושא סיקור לאחר פרסומו של בנה. את החשיפה התקשרותית הם אמנם מאמצים בשתי ידיים, אבל את הדיבו־רים על "גשר" ו"סמל לדו־קיום" הם לא ממש ממהרים לקבל. "אל תקראו לו שחור," מבקשת דינה בראיון, "אם ממש צריך אז אפשר יהודי צבעוני."
את כישורי הכתיבה חב כנראה אברהמסון גם ללימודיו בבית עם אמו. רק לפני מספר חודשים עבר ללמוד בישיבה המקומית, ועד אז נעזר בשיעורים פרטיים בטלפון. הוא מדגיש כי גם לרבי מלובביץ' היה חלק בהשראה לחיבורו. "הרבי יצר מערכת חינוך יומית שלא זוכה לתשומת לב לאומית. אם אתה מחנך את הילדים מגיל צעיר, כפי שלימד הרבי, איך לנהוג בכבוד, איך לפעול ברחובות, זה יעזור כשהם יהיו מבוגרים, ויוכל לסייע בצמצום פשעים מהסוג שאנחנו רואים עכשיו, שלא היו מתרחשים."
נוסף על כך, מקווה אברהמסון שהחיבור שלו ישמש השראה לשינוי גם ביחס כלפי ישיבת לובביץ' שבה הוא לומד. "אני מקווה שהעובדה שזכיתי תעזור לישיבה הקטנה, שאנשים יראו שגם מערכת החינוך של חב"ד יכולה להוציא תלמידים ברמה גבוהה, שכותבים חיבורים שיכולים לזכות במקום הראשון."
בחיבורו הוא מסביר כי צריך להקצות כוחות משטרה ארציים לטיפול בבעיות חמורות פחות, ולהתייחס אליהן באותה רצינות שבה מתייחסים לעבירות בעלות גוון אלים. "כך שאלו שעומדים מאחורי עבירות כאלה, כמו פריצה לכלי רכב, מוזיקה בקול רם באוטו או נסיעה ברמזור אדום - צריך לקנוס אותם, לגרור את רכבם, ולהכניס אותם למעצר. אם אתה מזניח את העבריינים הקטנים בשם הטיפול בעבירות האלימות הקשות, אז אותן חבורות קטנות הולכות ומתפתחות בדיוק לאותו כיוון מסוכן," מבהיר אברהמסון.
בניגוד אולי למה שמצופה לחשוב כשמביטים בשלושת בני המשפחה, דינה האם, שרה הבת (22) ויוסף ,(16) הרי שבדומה למשפחות יהודיות רבות בארצות הברית, גם שורשיה של משפחת אברהמסון באירופה. משפחתה של דינה התגוררה בגרמניה עד ראשית המאה הקודמת, אז היגרה סבתה לארצות הברית. רבים מבני המשפחה שנותרו בגרמניה נספו כעבור מספר שנים בשואה. עד אז היתה המשפחה לבנה לגמרי, אלא שאמה של דינה, רקדנית מקצוענית, התאהבה בארצות הברית בנגן שחור מפנמה, וזה הפך ברבות הימים לאבי שני ילדיה. אביה של דינה, כפי שהיא מדגישה לאורך כל הראיון, היה יתום וללא קרובי משפחה באזור, מה שהפך את משפחתה היהודית של אמה למסגרת המשפחתית היחידה שהכיר. "באותם ימים נישואי תערובת לא היו דבר שלא ייאמן, אבל הם בהחלט היו קשים יותר לעיכול," מספרת האם. "אבל עם זאת, השורה התחתונה היא שהמשפחה של אמי למדה לקבל אותו, ואני גדלתי במשפחה חמה ואוהבת. אין ספק שהם היו מעדיפים בהתחלה שהיא תביא חתן אחר, אבל בסוף הם השלימו עם המצב ועם היחסים ביניהם."
עיוורי צבעים
לטענתה, כל חייה היתה "עיוורת צבעים" כשזה נגע לאנשים אחרים, ומעולם לא ייחסה חשיבות מיוחדת לצבע עורו של אדם. ואכן, זמן קצר לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' התחתנה דינה עם בן זוגה מתקופת הלימודים, צעיר שחור עור ממוצא אפרו־אמריקני. מספר שנים לאחר מכן, ועם שני ילדים קטנים, עזב הבעל את הבית וחזר לארץ מולדתו. הסיבה לפרידה, כפי שמסבירה דינה, היתה חזרתה בתשובה זמן קצר לאחר לידתו של בנה הצעיר יוסף.
לאחר שעזב אבי המשפחה את הבית, הקדי־שה דינה את עיקר זמנה לגידול ילדיה ולחינוכם במסגרת ביתית, כשהיא אחראית ללימוד מקצועות החול, ואילו פעמיים בשבוע זכה יוסף לשיעורי תורה בטלפון. במקביל הצטרפה דינה לשורות המפלגה הרפובליקנית בנברסקה, ובה היא משקיעה את עיקר זמנה בעשר השנים האחרונות. לשכונת קראון הייטס עברו לפני פחות משנה, בעקבות עבודה שמצאה שרה בת ה־22 בבית ספר מקומי, ובשל הרצון לשלוח את בנה הצעיר לישיבת חב"ד באזור.
איך היה המעבר לקראון הייטס המתוחה, מהשלווה שאפיינה את החיים באומהה שבנברסקה?
"מאז שעברנו אני זוכה למבטים מוזרים רבים, כשאני הולך ברחוב," מסביר אברהמסון, "בעיקר משחורים שלא ממש מבינים מי אני. אני זוכר שאחד מאותם אנשים חלף פעם על פניי ואמר: "וואו, יהודי שחור, עכשיו כבר ראיתי הכל.' אבל מבחינתי הצבע לא רלוונטי, מה שחשוב הוא שאני יהודי. רק כי אני שחור מצפים ממני לאהוב מוזיקה שחורה וללבוש בגדים בהתאם? רק מפני שאבא שלי שחור זה לא ממש אמור להשפיע על הזהות היהודית שלי."
ואי אפשר כמובן בלי הבחירות הקרבות. האם דינה חולקת סיפור חיים דומה למועמד המפלגה הדמוקרטית ברק אובאמה, שבדומה לאמה, גם אמו, אמריקנית מקומית, התאהבה באדם שחור. אלא שדינה לא רק שלא תומכת במועמדותו של אובאמה, אלא אף מדברת עליו במונחים קשים במיוחד. "נפגעתי ממנו מאוד," היא מסבירה. "כשהוא התייחס לסבתא שלו כ'אדם לבן טיפוסי שפחד משחורים,' גם סבתא שלי היתה לבנה והיא בחיים לא התנהגה ככה. נפגעתי שבמשך 20 שנה הוא ישב בכנסייה שמי שעומד בראשה תוקף בחריפות את הלבנים, ומה על אמא שלו ועל סבתא שלו? מה, הן לא היו לבנות? אובאמה אולי רוצה להיות נשיא בלי צבעים, אבל האמת היא שלאורך הקמפיין כולו היה זה הוא שהפך את הצבע לנושא בעל משמעות."
ולמי שמבקר את החלטתה של האם ללמד את בנה בבית, ולא לשלוח אותו לבית הספר בכל אותן שנים, היא משיבה: "למה שאצטער שהוא לא הלך לבית ספר? עובדה שהחיבור שלו זכה במקום הראשון. ככה יכולתי לפקח על מה הוא לומד, ידעתי שהוא זוכה לערכים נכונים, והוא לא היה צריך ללמוד עם 35 תלמידים בכיתה."
יוסף אברהמסון הגיע לניו יורק בדיוק בזמן. אחרי שבועות של מתיחות בין קהילת השחורים לאוכלוסייה היהודית של שכונת קראון הייטס שבברוקלין, מרכז חב"ד ומקום מושבו של בניין ה־770 המפורסם (שם קיבל הרבי מלובביץ' את מאמיניו הרבים,( עלה לכותרות יוסף - נער יהודי־שחור - והביא עמו את ה"הפי אנד" שהאמריקנים כה אוהבים.
קראון הייטס, אחת השכונות האלימות וקשות יום בברוקלין, הוצפה לפני כחודשיים במעשי אלימות שהחלו בהכאתו של צעיר שחור על ידי שני מתנדבי חב"ד, שחשדו כי יידה אבנים בבתי יהודים, ונמשך בשוד אלים של נער חרדי על ידי שני צעירים שחורים. רצף המקרים, ובעיקר התחושה כי מדובר במעשה נקמה על רקע מתיחות בין־גזעית, הובילו להפגנות משני צדי המתרס, היהודים והאפרו־אמריקנים, שהחזירו עד מהרה את זיכרונות הפרעות שהתרחשו בשכונה בשנת .1991 שלושה ימים של מהומות אלימות הסתיימו אז בדקירתו למוות של חסיד חב"ד מקומי, ובפציעתם של עוד עשרות יהודים אחרים שהותקפו על ידי שכניהם השחורים. אלא שאברהמסון "בא טוב" לניו יורק, אם לשאול משפת הרחוב, אפילו טוב מאוד.
אברהמסון, תלמיד ישיבה בן ,16 זכה לפני מספר ימים בפרס יוקרתי מטעם משרד החינוך של ניו יורק, לאחר שניצח בתחרות חיבורים בנושא: "מה הייתי עושה לו הייתי שוטר ליום אחד"? הנער, תושב קראון הייטס, הסביר בחיבור בצורה רהוטה ובאופן שהרשים את חבר השופטים, כיצד היה פועל ללא דיחוי למיגור האלימות בשכונה. "הסברתי בחיבור את תיאוריית החלון השבור," הוא מספר בראיון ל"המגזין."
"מחקרים הראו שאם משאירים ברחוב אוטו שחלונו שבור מעט, יש סבירות גבוהה שבתוך מספר ימים החלון יישבר לחלוטין, ואלמונים יפרצו לאוטו. כלומר אם לא מטפלים בפשיעה כשהיא עדיין בממדים קטנים, זה מוביל לעלייה ולהחמרה של המצב."
החלום השבור
אלא שלא תיאוריית החלון השבור, ואף לא שפתו העשירה, הם שהקנו לאברהמסון את פרסומו ובו זכה לכתבה נרחבת ב"דיילי ניוז המקומי," כמו גם לכתבה בערוץ החדשות של רשת אן־בי־סי ולכתבת פרופיל גדולה בעיתון ה"ניו יורק טיימס" היוקרתי. מה שכן הפך את הנער לגיבור מקומי הוא צבע עורו השחור.
על רקע המתיחות בין היהודים לקהילה השחורה המקומית הפך אברהמסון, חסיד חב"ד ותלמיד ישיבה מצטיין השונה בחזותו החיצונית משאר חבריו לישיבה, למנת הזיכוך שהיתה דרושה לתושבי ניו יורק בעקבות האירועים האחרונים, סמל לפיוס ולדו קיום בין שתי הקבוצות. "תלמיד הישיבה השחור שחולם להשכין שלום בקראון הייטס," בישרו הכותרות יום למחרת הזכייה.
"התרגשתי מאוד כשהודיעו לי שזכיתי בפרס," מספר אברהמסון, שחולם להצליח כסופר במקביל להמשך לימודיו בישיבת לובביץ.' "כשבחרו בי, לא ידעו שאני שחור או לבן, בחרו בי בגלל האיכות של החיבור שכתבתי. אחרי הכל, מי שבדקו את החיבורים לא ישבו פה בקראון הייטס, אלא במשרד המחוזי במנהטן."
אברהמסון מסביר כי החיבור שלו מציע דרך ייחודית לטיפול בפשע, "קראתי למשטרה לטפל ולאכוף באופן זהה את החוק, בלי קשר לצבע עורם של העבריינים."
גם סבתא נישאה לשחור
אמו דינה, שנישאה לגבר שחור, הפכה אף היא עד מהרה למושא סיקור לאחר פרסומו של בנה. את החשיפה התקשרותית הם אמנם מאמצים בשתי ידיים, אבל את הדיבו־רים על "גשר" ו"סמל לדו־קיום" הם לא ממש ממהרים לקבל. "אל תקראו לו שחור," מבקשת דינה בראיון, "אם ממש צריך אז אפשר יהודי צבעוני."
את כישורי הכתיבה חב כנראה אברהמסון גם ללימודיו בבית עם אמו. רק לפני מספר חודשים עבר ללמוד בישיבה המקומית, ועד אז נעזר בשיעורים פרטיים בטלפון. הוא מדגיש כי גם לרבי מלובביץ' היה חלק בהשראה לחיבורו. "הרבי יצר מערכת חינוך יומית שלא זוכה לתשומת לב לאומית. אם אתה מחנך את הילדים מגיל צעיר, כפי שלימד הרבי, איך לנהוג בכבוד, איך לפעול ברחובות, זה יעזור כשהם יהיו מבוגרים, ויוכל לסייע בצמצום פשעים מהסוג שאנחנו רואים עכשיו, שלא היו מתרחשים."
נוסף על כך, מקווה אברהמסון שהחיבור שלו ישמש השראה לשינוי גם ביחס כלפי ישיבת לובביץ' שבה הוא לומד. "אני מקווה שהעובדה שזכיתי תעזור לישיבה הקטנה, שאנשים יראו שגם מערכת החינוך של חב"ד יכולה להוציא תלמידים ברמה גבוהה, שכותבים חיבורים שיכולים לזכות במקום הראשון."
בחיבורו הוא מסביר כי צריך להקצות כוחות משטרה ארציים לטיפול בבעיות חמורות פחות, ולהתייחס אליהן באותה רצינות שבה מתייחסים לעבירות בעלות גוון אלים. "כך שאלו שעומדים מאחורי עבירות כאלה, כמו פריצה לכלי רכב, מוזיקה בקול רם באוטו או נסיעה ברמזור אדום - צריך לקנוס אותם, לגרור את רכבם, ולהכניס אותם למעצר. אם אתה מזניח את העבריינים הקטנים בשם הטיפול בעבירות האלימות הקשות, אז אותן חבורות קטנות הולכות ומתפתחות בדיוק לאותו כיוון מסוכן," מבהיר אברהמסון.
בניגוד אולי למה שמצופה לחשוב כשמביטים בשלושת בני המשפחה, דינה האם, שרה הבת (22) ויוסף ,(16) הרי שבדומה למשפחות יהודיות רבות בארצות הברית, גם שורשיה של משפחת אברהמסון באירופה. משפחתה של דינה התגוררה בגרמניה עד ראשית המאה הקודמת, אז היגרה סבתה לארצות הברית. רבים מבני המשפחה שנותרו בגרמניה נספו כעבור מספר שנים בשואה. עד אז היתה המשפחה לבנה לגמרי, אלא שאמה של דינה, רקדנית מקצוענית, התאהבה בארצות הברית בנגן שחור מפנמה, וזה הפך ברבות הימים לאבי שני ילדיה. אביה של דינה, כפי שהיא מדגישה לאורך כל הראיון, היה יתום וללא קרובי משפחה באזור, מה שהפך את משפחתה היהודית של אמה למסגרת המשפחתית היחידה שהכיר. "באותם ימים נישואי תערובת לא היו דבר שלא ייאמן, אבל הם בהחלט היו קשים יותר לעיכול," מספרת האם. "אבל עם זאת, השורה התחתונה היא שהמשפחה של אמי למדה לקבל אותו, ואני גדלתי במשפחה חמה ואוהבת. אין ספק שהם היו מעדיפים בהתחלה שהיא תביא חתן אחר, אבל בסוף הם השלימו עם המצב ועם היחסים ביניהם."
עיוורי צבעים
לטענתה, כל חייה היתה "עיוורת צבעים" כשזה נגע לאנשים אחרים, ומעולם לא ייחסה חשיבות מיוחדת לצבע עורו של אדם. ואכן, זמן קצר לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' התחתנה דינה עם בן זוגה מתקופת הלימודים, צעיר שחור עור ממוצא אפרו־אמריקני. מספר שנים לאחר מכן, ועם שני ילדים קטנים, עזב הבעל את הבית וחזר לארץ מולדתו. הסיבה לפרידה, כפי שמסבירה דינה, היתה חזרתה בתשובה זמן קצר לאחר לידתו של בנה הצעיר יוסף.
לאחר שעזב אבי המשפחה את הבית, הקדי־שה דינה את עיקר זמנה לגידול ילדיה ולחינוכם במסגרת ביתית, כשהיא אחראית ללימוד מקצועות החול, ואילו פעמיים בשבוע זכה יוסף לשיעורי תורה בטלפון. במקביל הצטרפה דינה לשורות המפלגה הרפובליקנית בנברסקה, ובה היא משקיעה את עיקר זמנה בעשר השנים האחרונות. לשכונת קראון הייטס עברו לפני פחות משנה, בעקבות עבודה שמצאה שרה בת ה־22 בבית ספר מקומי, ובשל הרצון לשלוח את בנה הצעיר לישיבת חב"ד באזור.
איך היה המעבר לקראון הייטס המתוחה, מהשלווה שאפיינה את החיים באומהה שבנברסקה?
"מאז שעברנו אני זוכה למבטים מוזרים רבים, כשאני הולך ברחוב," מסביר אברהמסון, "בעיקר משחורים שלא ממש מבינים מי אני. אני זוכר שאחד מאותם אנשים חלף פעם על פניי ואמר: "וואו, יהודי שחור, עכשיו כבר ראיתי הכל.' אבל מבחינתי הצבע לא רלוונטי, מה שחשוב הוא שאני יהודי. רק כי אני שחור מצפים ממני לאהוב מוזיקה שחורה וללבוש בגדים בהתאם? רק מפני שאבא שלי שחור זה לא ממש אמור להשפיע על הזהות היהודית שלי."
ואי אפשר כמובן בלי הבחירות הקרבות. האם דינה חולקת סיפור חיים דומה למועמד המפלגה הדמוקרטית ברק אובאמה, שבדומה לאמה, גם אמו, אמריקנית מקומית, התאהבה באדם שחור. אלא שדינה לא רק שלא תומכת במועמדותו של אובאמה, אלא אף מדברת עליו במונחים קשים במיוחד. "נפגעתי ממנו מאוד," היא מסבירה. "כשהוא התייחס לסבתא שלו כ'אדם לבן טיפוסי שפחד משחורים,' גם סבתא שלי היתה לבנה והיא בחיים לא התנהגה ככה. נפגעתי שבמשך 20 שנה הוא ישב בכנסייה שמי שעומד בראשה תוקף בחריפות את הלבנים, ומה על אמא שלו ועל סבתא שלו? מה, הן לא היו לבנות? אובאמה אולי רוצה להיות נשיא בלי צבעים, אבל האמת היא שלאורך הקמפיין כולו היה זה הוא שהפך את הצבע לנושא בעל משמעות."
ולמי שמבקר את החלטתה של האם ללמד את בנה בבית, ולא לשלוח אותו לבית הספר בכל אותן שנים, היא משיבה: "למה שאצטער שהוא לא הלך לבית ספר? עובדה שהחיבור שלו זכה במקום הראשון. ככה יכולתי לפקח על מה הוא לומד, ידעתי שהוא זוכה לערכים נכונים, והוא לא היה צריך ללמוד עם 35 תלמידים בכיתה."
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
