הרב שלום בער לוין
מנהל ספריית חב"ד בניו יורק

שטר הבוררות שלפנינו, בתיווך ובערבות ובחתימת כ"ק אדמו"ר האמצעי, דן במחלוקת שפרצה בשנת תקע"ו, בין מדפיס הש"ס בסלאוויטא לבין מדפיס הש"ס בקאפוסט.
והיא כדוגמת המחלוקת המפורסמת שפרצה בשנת תקצ"ה, בין מדפיסי הש"ס בסלאוויטא לבין מדפיסי הש"ס בווילנא, ש"עשתה את כל הגולה כמדורת אש". וגם המחלוקת שלפנינו היא כדוגמת מחלוקת זו ממש, אך בקנה מדה מצומצם יותר.

מה שלא מפורסם כל כך הוא, חלקם של כ"ק אדמו"ר הזקן ושל כ"ק אדמו"ר האמצעי בכל אלו.

לפנינו סקירה תמציתית של השתלשלות הדברים, במשך השנים תק"ס-תקע"ו, שתועיל להבנת שטר הבוררות שלפנינו.

*
בשנת תק"ס, בתקופה שבין שני מאסרי כ"ק אדמו"ר הזקן, שלח את אחיו מוה"ר מרדכי, ואת חתנו מוה"ר שלום שכנא (אביו של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"), אל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לקבל ממנו הסכמתו להדפסת הש"ס והטורים בסלאוויטא.

ההסכמה נכתבה בי"ג תמוז תק"ס, על שם אחיו, ועל שם חתנו, של רבינו הזקן, ואילו שמו של רבינו הזקן לא נזכר בהסכמה זו, וגם לא בשאר ההסכמות שבש"ס וטורים הללו. וכנראה היתה השתתפותו בסוד באותו זמן.

הש"ס נדפס בסלאוויטא, במשך השנים תקס"א - תקס"ו, והטורים במשך השנים תקס"א-ב.

בשנת תקס"ח, התחילה הדפסת הש"ס בשנית בסלאוויטא, ונמשכה הדפסתו עד שנת תקע"ג. גם בהדפסה זו לא נזכר שמו של רבינו הזקן, כי אם של המדפיס הרב משה שפירא, בנו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ ורבה של סלאוויטא.

העובדה הזאת, שהש"ס והטורים האלו נדפסו בשליחותו של רבינו הזקן, לא נתפרסמה עד שנת תקע"ה-ו, שזה היה כבר אחרי הסתלקות רבינו הזקן - בשנת תקע"ג.

כאשר מוהר"מ שפירא מסלאוויטא הדפיס את הטורים - בשנים תקע"ה-ז, ואת הש"ס - בשנים תקע"ו-תקפ"ב, העתיק בתחלתם את שטרות מסירת כח וזכות ההדפסה, שכתב רבינו הזקן אל המדפיס הרב משה שפירא, בשנים תקס"ז-ח.

בקשר להדפסת הטורים כתב (נדפסה גם באגרות קודש שלו סי' נג): "הנה מודעת זאת שהנקובים הנ"ל היו שלוחים ממני ח[תום] מ[טה], ובכח והרשאה שיש לי מהנקובים הנ"ל, לאחר שחזרה שליחות למקומה, הריני מוסר ונותן כל כח וזכות מהסכמות הנ"ל לכבוד הרב המאה"ג המופלג בתורה ויראת ה' היא אוצרו בנן של קדושים כק"ש מוהר"ר משה שפירא".

כלומר, אעפ"י שההסכמות ניתנו לאחי ולחתני, וא"כ מיהו אני שאתן שטר יפוי כח למדפיס להדפיס מחדש? אלא שכל מה שעשו היה בשליחותי, וא"כ אף שההסכמות הם על שמם, מ"מ הזכות ובעלות על רשיון ההדפסה הוא שלי. וכיון שהם סיימו את שליחותם חזרה כל הבעלות אלי. ובכח זה הריני מוסר ונותן כל כח וזכות מההסכמות הנ"ל אל מוה"ר משה שפירא.

ובקשר להדפסת הש"ס כתב (אגרות קודש שלו סי' נה): "ע"י שלוחי מהימני דידי, ה"ה האחד ומיוחד אחי הרבני המופ' הנגיד מו' מרדכי נ"י וחד דעמיה הרבני המופ' המנוח מהרש"ש ז"ל, כידוע לכל, וכאשר יש בידי כתוב וחתום שהיו שלוחים ... ומעתה הנה כל יפוי כח וזכות מהסכמות הגאונים הנ"ל נתונים נתוני' המה לכבוד הרב הנ"ל" .

גם אחרי מסירת זכויות ההדפסה לידי מוה"ר משה שפירא מסלאוויטש, עדיין השאיר רבנו הזקן לעצמו איזה שותפות בהדפסת הש"ס, כפי שכותב לו באייר תקס"ז (אגרות קודש שלו סי' נד): "אודות שכר אויף לאק [לא ברור פירושו] המגיע לו חלק ששית מסך כל השסין עפ"י קשר הנ"ל, במטותא מיני' להתפשר על מזומנים עם אה' אחי הרבני המופ' הנגיד מ' מרדכי נ"י, ועם מח' הרבני המופל' מו"ה שלום הנ"ל , כאשר שמתי דברי בפיהם".

*

מזה באים אנו לעיקר המחלוקת שבין המדפיסים, ר"מ שפירא מסלאוויטא ור"י יפה מקאפוסט, בענין הדפסת הש"ס.

בשנת תקע"ו התחיל מוהר"י יפה להדפיס את הש"ס בקאפוסט. בתחלה הדפיס קונטרס עלים לדוגמה, שעל פיהם קיבל הסכמות רבות להדפסה, וכן מינויים (פערנומעראנטין) רבים לקניית הש"ס.

המדפיס מוהר"מ שפירא מסלאוויטא הרים מיד צעקה ורעש גדול כנגד הדפסת הש"ס בקאפוסט, בטענה שעדיין לא כלה זמן ההסכמות לש"ס שקיבל בשנת תקס"א ותקס"ח, שהרי בהם נגזר שלא יודפס שום ש"ס עד כלות משך חמשה ועשרים שנה, דהיינו עד שנת תקפ"ה (מיום כתיבת הסכמת הרלוי"צ מבא"ד) או תקפ"ו (מיום כתיבת שאר ההסכמות). וכן טען, שעדיין נשארו אצלו עותקים רבים מש"ס תקס"ח. ועוד טען שבכח יפוי כח הנ"ל, עדיין יש ברשותו להדפיס את הש"ס בהוצאה שלישית, בתוך עשרים וחמש שנים הנ"ל.

לעומתו טען המדפיס מהר"י יפה מקאפוסט, כי הוא יודע בבירור שהמדפיס מסלאוויטש כבר מכר את כל הש"סין שלו, וא"כ נתבטל איסור הדפסת הש"ס, שהטילו הרבנים בשנים תקס"א-ב.

*

מחמת הקשר הישיר של כ"ק אדמו"ר הזקן עם הדפסת הש"ס בסלאוויטא, אשר ההסכמות הנ"ל הן עבורו (על שם שני שלוחיו) כנזכר לעיל, ואשר בעת הדפסה השניה מסר רבנו הזקן את זכות ההדפסה למדפיס ר"מ שפירא (כנזכר בשטר הבוררות שלפנינו), ותמורת זאת הוסכם על נתינת "חלק ששית מסך כל השסי"ן".
ומחמת העובדה שמוה"ר ישראל יפה מקאפוסט היה מגדולי חסידי כ"ק אדמו"ר הזקן וכ"ק אדמו"ר האמצעי, באו שני הצדדים לליובאוויטש, כדי שכ"ק אדמו"ר האמצעי ישתדל לפשר בינם. ושם נכתב ונחתם שטר הבוררות בפני כ"ק אדמו"ר האמצעי, שהוא היה גם האחראי והערב על קיום פסק דין הרבנים, כמבואר בשולי שטר הבוררות.

*

בשעה שהשטר הזה נכתב ונחתם, בחודש תמוז תקע"ו, עדיין לא הופיעה אף מסכת של הש"ס, לא בהוצאת קאפוסט ולא בהוצאת סלאוויטא.

מסיבה לא ידועה לנו, לא הועיל שטר הבוררות שלפנינו, ושניהם התחילו להדפיס את הש"ס הזה, מוה"ר משה שפירא הדפיסו בהוצאה שלישית של סלאוויטא, ומוה"ר ישראל יפה הדפיסו בהוצאת קאפוסט..

התאריך הראשון של ההסכמות להוצאת קאפוסט הוא – שלהי מנ"א תקע"ו (כחודש אחרי חתימת שטר הבוררות שלפנינו). והכרך הראשון של הוצאת סלאוויטא נדפס בשנת תקע"ז.

*

יחד עם הש"ס הדפיס מוהר"י יפה בקאפוסט, גם את הלכות רב אלפס (קאפוסט תקע"ח), שעליו מתנוססת הסכמת הרה"ק מהרי"ל, בעל ה"שארית יהודה" - אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן.

ואף שבודאי לא חלק מהרי"ל על עצם תוקף ההסכמות שקיבל כ"ק אחיו אדמו"ר הזקן, ומסרם ביפוי כח לידי מוהר"מ שפירא מדפיס דסלאוויטא, לאסור להדפיס הש"ס במשך עשרים וחמש שנים.

מכל מקום ביאר מהרי"ל טעם אחר, להתיר את הדפסת הש"ס ע"י מוהר"י יפה מדפיס דקאפוסט, כיון שהגזירות וחרמות של רבני וואלין – אוקריינא שלא להדפיס הש"ס במשך עשרים וחמש שנים, איננו בתוקף לאסור על מדפיסי קאפוסט אשר ברוסיה הלבנה, ואינם חוסים תחת כח שיפוט של רבני וואלין – אוקריינא.

וכך כותב: "דבר ברור וידוע לפני כל יודעי דת שמצד הדין אין שום איסור בהדפסת הספרים להדפיס מה שכבר קדמהו איזה מדפיס ... אלא דבזמן שאחר הרמ"א החילו לעשות ולתקן תקנות גדולות בחרמות ... מאחר שאינה תקנה קדומה וקבועה לדורות אלא שבעלי ההסכמה האלו גזרו בשעה ההיא ... לא חששו לגזרת חכמי מדינה אחרת ... אשר ע"כ על כל דברי האמת האלה נדרשתי לשאלת המדפיס ידידינו המופלג הוותיק ונגיד מהור"ר ישראל יפה מקאפוסט ומצאתי לו היתר להדפיס ס' הרי"ף ומפרשיו ונושא כליו כתבנית אשר נדפס כבר בסלאוויטא וכרצונו יעשה ויוסיף איזה דבר חידוש להגיד תורה, ולא יחול עליו שום עונש ח"ו וגזרת נח"ש מהרבנים חכמי הזמן שבאו בהסכמת הדפוס דסלאוויטא לא מיני' ולא מקצתי', ואדרבא אין כאן שום כו' כי כבר יצא בהיתר מפי גאוני וחכמי הזמן הקודמים ונתפשט ביד המדפיסים שלא לחוש ממדינה למדינה וטעמם ונימוקם עמם כמש"ל".

*

מוה"ר ישראל יפה הדפיס רק כמה מסכתות, ובין השנים תקפ"ב-ג עלה לארה"ק. היה ממייסדי הישוב החב"די בחברון , ושם נפטר – לפני שבט תקפ"ט.

*

מעבר לדף נרשם: "פסק דין שהי' בין הרב דפה ובין מדפיס דק"ק קאפוסט". מכך נראה שהעותק שלפנינו, הוא העותק שנמסר לידי מוהר"מ שפירא המדפיס בסלאוויטא.

הן אמת וצדק, בנידון הערער מהר"ר נפתלי מסלאוויטא, הבא מצד חותנו הרב המפורסם החסיד מוהר"ר משה שפירא, על הרב הנגיד מוהר"ר ישראל מדפיס דק"ק קאפוסט, בענין הדפסת הש"ס שהתחיל מוהר"מ הנ"ל בתוך משך גבול הסכמות הגאונים הניתנים להרב מהרר"ם, ובראשם אומץ נתינות זכות ויפוי כח והסכמתו של כבוד אדמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר שניאור זלמן זצוק"ל.

כעת נגמר בין הצדדים, שיציעו טענותיהם בפני ב"ד של שלשה, ישבו על כסאות למשפט בק"ק סלאוויטא או בסמוך לה במדינות וואלין, ומוהר"י הנ"ל מחויב לשלוח לשם דיין א' מצדו, והרבני מהרר"ם יברור לו דיין א' מצדו, ושני הנבררי' יבחרו לעצמם שליש המרוצה לשניהם. אמנם פן לא ישוו דעת הנבררי' בבחירת השליש, ע"כ נבחר כעת שליש מהצדדים, ה"ה הרב הה"ג המפורסם אבד"ק דובנא . וכל אשר יצא מפי הדיינים על הצדדים לאשר ולקיים בכל תוקף בלי שום גרעון. ובעוד שלא יוגמר הסיכסוך הנ"ל שביניהם, הן עפ"י פשר המרוצה להצדדים בעצמם והן עפ"י גמר דתה"ק עפ"י דיינים הנ"ל, אזי חלילה לשום א' מהצדדים להוציא שום כרך משסין הנדפסים מחדש מהדפוס שלו לשום קונה או משולח ואף למיגר בעולם . אולם באם שיהי' עיכוב הגמר מצד א', הן מחמת מניעות שליחות הדיין מצד מוהר"י הנ"ל, והן מצד סירוב ברירות הדיין מצד הרב מוהר"ם, אזי איסור הוצאות הכרכים חל על המעכב לבדו לעולם, עד שיסיר העיכוב, וצד שכנגדו מותר לגמרי.

כ"ז נעשה בק"ג אג"ס בבד"ח דלא כאסמכתא בת"ך ובפ"מ ובח"ח [...] ובביטול מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל מודעי דמודעי ובפיסול עידי מודעי כדרך שמבטלין בג"נ ובשבועה מפורשת עפ"י אוהיו"מ ותיקון חז"ל. ולראיה באו הצדדי' בעצמם עה"ח לקיים כל הנ"ל יום ב כו תמוז תקעו לפ"ק פק"ק ליובאוויטש יצ"ו

נאום ישראל בלא"א מוהר"ר יצחק יפה זללה"ה
ונאום [..] נפתלי מסלאוויטא

באנפואי חתמו א"ע שני הצדדים ה"ה מהר"ן מסלאוויטא ומוהר"י מקאפוסט בח"י ממש, על כל הא דכתוב ומפורש לעיל בח"י ממש, ובפני נעשו כל הענינים הנ"ל, ואנכי ערב בעד מוהר"י מקאפוסט על קיום פס"ד שיצא מפי הדיינים עפ"י דתה"ק, וכן על קיום איסור הוצאות כרכי' משסין לו עד הגמר כנ"ל.

וזמן הגבלת התאספות הדיינים יהי' לא יאוחר מחמשה עשר באב הבע"ל, ועכ"פ לא יתמהמה עת האספם מר"ח אלול הבע"ל.

ולראי' באתי עה"ח יום הנ"ל
נאום דובער באאמו"ר הגאון המנוח מוהר"ר שניאור זלמן נבג"ם מק' לובאוויץ