מערכת COL
|
יום ט' סיון ה׳תשס״ח
12.06.2008
לצייר את החיים האמיתיים
במשך שנה צייר דוד אבישר בלוס אנג'לס, ויצר קשר עם גלריות שהציגו את עבודותיו. שם פגש בחב"דניק צעיר, לוי ספרנוביץ' שמו, שבמשך חצי שנה רצופה לא חדל בכל יום שישי להזמין אותו להתארח בשבת בבית הוריו... לא-אחת הוא תוהה מה היה גורלו נענה להזמנה והשתתף באותה סעודת השבת ■ הכתבה המתפרסמת במדור חיים יהודיים שב'שיחת השבוע' מאת ר' אליעזר שולמן לסיפור המלא • מגזין ב-COL
לא-אחת תוהה דוד אבישר מה היה גורלו אילולא אותו בחור צעיר, חסיד חב"ד, מלוס-אנג'לס שהתעקש ולא הרפה ממנו, עד שגרר אותו לשבת בשולחן שבת. שם בגיל שלושים ושלוש, נחשף בפעם הראשונה לעולמה של השבת היהודית והחליט לשנות את אורח-חייו. כיום הוא מתגורר בשכונה חרדית בבית-שמש, והוא אב למשפחה ברוכת-ילדים, שאותה הקים בגיל ארבעים.
הוא גדל בשכונת צהלה ('שכונת הגנרלים', כלשונו) בתל-אביב, בבית שאינו שומר תורה ומצוות. "בשכונה שלנו היה בית-כנסת מפואר, אבל מלבד כמה זקנים פליטי אירופה עמד הבניין בשיממונו. את זה ידעתי רק אחרי שנכנסתי לבית-הכנסת אחרי שחזרתי בתשובה", הוא אומר.
רוחניות בסיני
לאחר שירות כחייל קרבי, טייל לסירוגין בעולם ועבד כמדריך טיולים במדבר סיני. "סיני הוא מקום רוחני מאוד. באותה עת לא הייתה לי מוּדעות להגדיר זאת במושגים יהודיים, אבל בהחלט חשתי בכך. מיד כשעוזבים את אילת לכיוון דרום, האווירה נעשית רוחנית. חבריי ניסו להסביר את התופעה, איש-איש בשפתו", הוא אומר.
בין הטיולים צייר. "אני מצייר מילדות", הוא מספר. "ציירתי גם בסיני. הבאתי את ציוריי לצייר משה רוזנטליס. הוא הביט בהם והמליץ 'תתחיל ללמוד'. וזה מה שעשיתי". הוא עבר לכפר האמנים עין-הוד, למד אמנות והיה שותף במסעדה שפִרנסה אותו בכבוד. שם פגש צייר ישראלי מפורסם, מרסל ינקו. "ראיתי את עבודותיו והן כבשו אותי. נסחפתי לאמנות ובמשך כשבע שנים רק ציירתי וציירתי, שש-עשרה שעות ביממה".
בדיחה ששינתה
בגלל רצונו העז לצייר ללא הפרעות מכר את חלקו במסעדה וטס לארה"ב. במשך שנה צייר שם, ויצר קשר עם גלריות שהציגו את עבודותיו. "התגוררנו קבוצה של אמנים בלוס-אנג'לס. יום אחד פגשתי ברחוב חב"דניק צעיר, לוי ספרנוביץ' שמו, שבמשך חצי שנה רצופה לא חדל בכל יום שישי להזמין אותי להתארח בשבת בבית הוריו. חצי שנה החלפתי בדיחות עם החברים שלי על ההזמנה, וכשנגמר מלאי הבדיחות וההסברים החלטתי לנסות ולבוא".
באותו ביקור העניק לו הבחור את ספר 'התניא' ואת הספר 'ירושלים של מעלה'. "קראתי בספרים והייתי בהלם", מעיד דוד. "התחלתי להתגלגל לכיוון התשובה. הִכתה בי המחשבה שיהודי יכול לחיות בארץ עשרות שנים ולא לדעת מה זה תהילים, תורה, תפילה, נשמה וכדומה".
נשארה התפילה
כמו בציור, גם כשהתמסר ליהדות עשה זאת בכל הלהט. את הציור זנח. "הציור האחרון שלי לפני ההפסקה שלקחתי היה יציאת מצרים. זו הייתה תחילת התהליך שלי בתשובה", הוא מציין. לאחר שנועץ עם רבנים חזר באופן מבוקרת לציור. יצירותיו מוצגות בגלריות בארץ ובחו"ל.
ציוריו מאופיינים בנוכחות הרבה של עיזים, צבאים ואיילים. בעלי-חיים טהורים. "אולי הקרבנות שמחכים לבניית בית-המקדש", הוא מנסה להסביר את מה שבעצם קשה לו לנמק. "אולי מפני שאלה חיות טהורות. חז"ל גם אומרים שהאיילים מתפללים לגשמים בשנת בצורת... אני מאמין שיש לזה קשר לתפילה. אני חש שמלבד התפילה לא נשאר שום דבר בעולם. הכול תלוי על בלימה".
הוא גדל בשכונת צהלה ('שכונת הגנרלים', כלשונו) בתל-אביב, בבית שאינו שומר תורה ומצוות. "בשכונה שלנו היה בית-כנסת מפואר, אבל מלבד כמה זקנים פליטי אירופה עמד הבניין בשיממונו. את זה ידעתי רק אחרי שנכנסתי לבית-הכנסת אחרי שחזרתי בתשובה", הוא אומר.
רוחניות בסיני
לאחר שירות כחייל קרבי, טייל לסירוגין בעולם ועבד כמדריך טיולים במדבר סיני. "סיני הוא מקום רוחני מאוד. באותה עת לא הייתה לי מוּדעות להגדיר זאת במושגים יהודיים, אבל בהחלט חשתי בכך. מיד כשעוזבים את אילת לכיוון דרום, האווירה נעשית רוחנית. חבריי ניסו להסביר את התופעה, איש-איש בשפתו", הוא אומר.
בין הטיולים צייר. "אני מצייר מילדות", הוא מספר. "ציירתי גם בסיני. הבאתי את ציוריי לצייר משה רוזנטליס. הוא הביט בהם והמליץ 'תתחיל ללמוד'. וזה מה שעשיתי". הוא עבר לכפר האמנים עין-הוד, למד אמנות והיה שותף במסעדה שפִרנסה אותו בכבוד. שם פגש צייר ישראלי מפורסם, מרסל ינקו. "ראיתי את עבודותיו והן כבשו אותי. נסחפתי לאמנות ובמשך כשבע שנים רק ציירתי וציירתי, שש-עשרה שעות ביממה".
בדיחה ששינתה
בגלל רצונו העז לצייר ללא הפרעות מכר את חלקו במסעדה וטס לארה"ב. במשך שנה צייר שם, ויצר קשר עם גלריות שהציגו את עבודותיו. "התגוררנו קבוצה של אמנים בלוס-אנג'לס. יום אחד פגשתי ברחוב חב"דניק צעיר, לוי ספרנוביץ' שמו, שבמשך חצי שנה רצופה לא חדל בכל יום שישי להזמין אותי להתארח בשבת בבית הוריו. חצי שנה החלפתי בדיחות עם החברים שלי על ההזמנה, וכשנגמר מלאי הבדיחות וההסברים החלטתי לנסות ולבוא".
באותו ביקור העניק לו הבחור את ספר 'התניא' ואת הספר 'ירושלים של מעלה'. "קראתי בספרים והייתי בהלם", מעיד דוד. "התחלתי להתגלגל לכיוון התשובה. הִכתה בי המחשבה שיהודי יכול לחיות בארץ עשרות שנים ולא לדעת מה זה תהילים, תורה, תפילה, נשמה וכדומה".
נשארה התפילה
כמו בציור, גם כשהתמסר ליהדות עשה זאת בכל הלהט. את הציור זנח. "הציור האחרון שלי לפני ההפסקה שלקחתי היה יציאת מצרים. זו הייתה תחילת התהליך שלי בתשובה", הוא מציין. לאחר שנועץ עם רבנים חזר באופן מבוקרת לציור. יצירותיו מוצגות בגלריות בארץ ובחו"ל.
ציוריו מאופיינים בנוכחות הרבה של עיזים, צבאים ואיילים. בעלי-חיים טהורים. "אולי הקרבנות שמחכים לבניית בית-המקדש", הוא מנסה להסביר את מה שבעצם קשה לו לנמק. "אולי מפני שאלה חיות טהורות. חז"ל גם אומרים שהאיילים מתפללים לגשמים בשנת בצורת... אני מאמין שיש לזה קשר לתפילה. אני חש שמלבד התפילה לא נשאר שום דבר בעולם. הכול תלוי על בלימה".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
