חג השבועות והתנחלות בלבבות ● דעה
הזיקה הנפשית-רוחנית בין אב לבנו מקורה ושורשה כמובן בקשר הביולוגי אשר ביניהם. ברם, מצינו בתורה כי בניו של אהרן הכהן נחשבו כבניו ממש גם של משה רבינו שהיה דודם: "ואלה תולדות אהרן ומשה" (דברים ג', ב'), ולהלן מפרטת התורה למרבה התמיהה רק את שמותם של בני אהרן. רש"י מיישב את התמיהה בכך שלא רק ש"המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", אלא במקרה דנן:"נעשו אלו התולדות שלו" כפשוטו. הוי אומר: לא רק שבני אהרן הם "כאילו" תולדותיו של משה ("מעלה עליו הכתוב"), אלא יתירה מזו: בני אהרן הם ממש תולדותיו של משה. וכל כך למה? מטעים רש"י כי משה לימד את אחייניו "מה שלמד מפי הגבורה".
* * *
מתן תורה לא היה כמובן, חלילה, איזה מופע אור-קולי במסגרתו נשמעה איזה הרצאה שמיימית. מתן תורה היה התגלות אלוקית בכלים של גבורה. "גבורה" אשר התגברה ולחמה במוסכמות.
מהו פשר הביטוי הנפוץ כל כך "מפי הגבורה"? המשמעות של גבורה היא מלשון להתגבר, להילחם, לשנות מצבים קיימים.
מתן תורה לא היה כמובן, חלילה, איזה מופע אור-קולי במסגרתו נשמעה איזה הרצאה שמיימית. מתן תורה היה התגלות אלוקית בכלים של גבורה. "גבורה" אשר התגברה ולחמה במוסכמות: מעתה, עם ישראל איננו "עוד עם", אלא מהותו הטבעית של עם ישראל השתנתה. לא עוד סתם קבוצת אנשים בעלי מטרה משותפת, אלא: "עם סגולה", "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
מי מאיתנו לא מכיר את האנקדוטה אודות הפרופסור שנכנס לאולם ההרצאות, ולתדהמתו פגש באולם במקום סטודנטים במכשירי טייפ שהותירו הסטודנטים כדי לקלוט את הרצאתו. מה עשה המרצה בתגובה? גם הוא השאיר מכשיר טייפ אשר השמיע את הרצאתו ב"אוזני" מכשירי הטייפ של הסטודנטים...
* * *
יש כאלה שלדידם התורה היא הרצאת דברים אינטלקטואלית גרידא. הם אינם אלא מכשירים המדקלמים הנחות, סיסמאות, "ווארטים" ומליצות יפות. כאשר נעדרת התחושה שהתורה היא דברים שנשמעו ועדיין נשמעים ברתת ובזיע מתוך לבת אש "מפי הגבורה", היינו התורה עניינה לשנות את חומר העולם, את גשם הגוף. שלא לדבר שבעוצמתה יכולה היא ליישר ולשנות את הדעות והלבבות. כאשר חסר היסוד העיקרי הזה חלילה, אין בכוח מרביץ השקפת התורה "להתנחל בלב" של הזולת. שומעי לקחך נכנסים לכל היותר לסטנדרט של "תלמידים", אבל אינם מתעלים לדרגה של "בנים" כפי שהתרחש אצל בני אהרן שהפכו בעצם לבניו של משה דודם, לא פחות מאשר היו בניו הביולוגיים של אהרן אביהם. וכל זאת, כאמור, בגין העובדה שהוא לימדם תורה כפי ששמע לא סתם כך, אלא "מפי הגבורה" (על פי "לקוטי שיחות" חלק כ"ו עמ' 11).
* * *
כאשר אישי התנ"ך, האבות הקדושים, ההתייחסות אליהם היא "בגובה העיניים" משל היו "חברים מהסניף", במצב שכזה לא תיווצר מסירות נפש על אמונת ה' כפי שהיה אצל אברהם.
כאשר אישי התנ"ך, האבות הקדושים, ההתייחסות אליהם היא "בגובה העיניים" משל היו "חברים מהסניף", במצב שכזה לא תיווצר מסירות נפש על אמונת ה' כפי שהיה אצל אברהם. כאשר חסר המימד של "מפי הגבורה", הרי מסירות הנפש על קדשי ישראל וארץ ישראל תהיה לכל היותר באופן של "על תנאי", כלומר: כל עוד אין הדברים בסתירה לחוקי "הפריץ". אבל אם נדרשים להקרבה אף על חשבון הנוחיות, הפופולאריות, הקידום האישי, ואפילו בקונפליקט עם ה"דינא דמלכותא" הממלכתי, למי שאצלו קדושת התורה איננה בדוקא באפיון של "גבורה" , לאחד שכזה תביעה ל"מסירות נפש" היא באמת TOO MUTCH...
* * *
"להתנחל בלבבות" אפשרי רק כאשר דבר ה' מהר סיני "התנחל" קודם בליבך שלך באופן של "מפי הגבורה". דבר ה' באופן שהוא מתגבר על חומר גופך, מטפל בעיוות השקפותיך, ומשנה את הטבע שלך או אז יש סיכוי שתוכל לסחוף גם את ההמונים באמת האלוקית שאתה משמיע, ולזכות "להתנחל בלבבות" שלהם. סתם הרצאה יפה מרשימה אינטלקטואלית הנקלטת בך משל אינך אלא מכשיר הקלטה, אינה מותירה עקבות ואינה משנה את המהות (ואת ההרצאה שנקלטה בטייפ או בדיסק הקשיח אפשר כידוע למחוק..). רק אמת אלוקית באופן של "מפי הגבורה" היא נצחית ברת קיימא, ובסופו של דבר אכן פועלת בעזרת ה' פעולתה, ואדרבה: "קול השופר" ("מפי הגבורה" שבהר סיני) "הולך וחזק".
מאפשרים לכם לקבל
