הבוקר ב"מעריב": כתבה נרחבת על אירועי קראון-הייטס
צח יוקד, ניו יורק
צילומים: col.org.il
הקורבן היהודי.
אין רגשות שליליים כלפיהם
אלון שרמן, צעיר בן ,16 רכב על אופניו בשעת לילה מאוחרת לפני שבועיים לכיוון ביתו שבקראון־הייטס. מטרים ספורים מיעדו התנפלו עליו שני תוקפים. מכשיר הפלאפון שלו ואופניו נלקחו והוא הוכה בפניו. שרמן הוא יהודי, תוקפיו שחורים.
תוך שבוע נעצרו שני נערים בני 17 ו־14 בחשד למעורבות במקרה. אלון בביתו מחלים משבר בלסתו ולא מסוגל לדבר. אמו איריס, ישראלית שהיגרה לארצות־הברית לפני 18 שנה, מספרת כי את הלילה שבו נודע לה על תקיפת בנה לא תשכח כל חייה. "בדיוק נרדמתי," היא נזכרת. "השעה היתה 11 וחצי ובעלי העיר אותי ואמר לי שמצאו את אלון ברחוב ושהוא במצב קשה. בהתחלה חשבנו שהוא היה מעורב בתאונת דרכים, ובגלל שהוא שכב על המדרכה המחשבה הראשונה שלי היתה שהעיפה אותו מכונית. כשנודע לי שהוא רק נשדד חשתי הקלה גדולה, למרות שהפנים שלו היו מלאות בדם."
את כותרות העיתונים היא אומרת שעדיין לא יצא לה לקרוא, אך את הדיווחים על מתיחות בין שחורים ליהודים היא פוסלת על הסף. "שני השכנים שלי שחורים," היא אומרת. "כשאני יוצאת לרחוב אני מוקפת בשחורים ומעולם לא היו לי בעיות איתם. אין לי שום רגשות שליליים כלפיהם. כשאני הולכת לפארק הם שם, כשאני יוצאת לרחוב הם שם, חיים בשלום, מסתדרים תמיד. אלימות ומקרי שוד מתרחשים בכל מקום," היא מוסיפה. "היום כשאני טוחנת את זה בראש עוד פעם ועוד פעם, אני מבינה שזה היה יכול לקרות גם עם שודדים לבנים."
במרחק של שבעה בלוקים מביתה שוכן מרכז הרבי המפורסם, ה־.770 בבניין הס־מוך שוכן החמ"ל. עשרות צעירים שוקדים על המחשבים, בוחנים כל מילה שנכתבת עליהם, מפעילים את אתר הארגון בעברית ובאנגלית, שולחים מיילים לאלפי המנויים וגם עונים על מאות השאלות שמופנות אליהם ממאמינים בכל רחבי העולם. מי שאחראי לתשובות הוא מנחם פוזנר בן ה־.25 "כל יום מגיעות מאות שאלות," הוא מספר, "בגלל מצוקת זמן אני עונה על כמה עשרות בלבד."
הקורבן השחור.
המוסר הכפול של המשטרה
חודש לפני תקיפתו של אלון שרמן, הותקף אנדרו צ'רלס בן ה־20 בידי חסידי חב"ד מתנדבים מפטרול "השמירה," שחשדו בו כי השליך אבנים לעבר בתי יהודים. את צ'רלס, לפי עדותו, התקיפו חסיד רכוב על אופניים שריסס גז מדמיע בפניו, וחסיד אחר שירד מרכב מסחרי והכה אותו בגבו במוט עץ. צ'רלס, באופן אירוני שרק קראון־הייטס יכולה לספק, פונה לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי היהודי קינגברוק ושוחרר לביתו לאחר זמן קצר. יצחק שוחט, צעיר יהודי בן ,25 נחשד על ידי המ־שטרה כמעורב במקרה, אך עד היום טרם נעצר.
וונדי, אמו של אנדרו, מאשימה את המשטרה במוסר כפול. "לא ייתכן שתוקפיו של אלון נעצרו תוך זמן קצר כל כך ואילו תוקפי בני מסתובבים חופשי לאחר יותר מחודש," היא זועמת. טענות דומות נשמעו מצד תושבים רבים בקראון־הייטס שיצאו נגד נוכחות המשטרה בעיקר באזורים יהודיים. "שומרים על החסידים ומפקירים את השאר," התלונן אחד התושבים בקול.
"התפקיד של 'השמירה' הוא לא לעצור אנשים, אלא להחזיק אותם עד להגעת כוחות המשטרה," מסביר פוזנר. "על פי רוב אין להם אקדחים או כל כלי נשק אחר חוץ ממכשיר קשר, לכן הופתענו כל כך כשהם הכו את צ'רלס במקל וריססו גז מדמיע בפניו." את המקרה עם צ'רלס, בן של קצין משטרה מקומי, מגדיר פוזנר כטעות מצערת שבמסגרתה הוכה הצעיר הלא נכון.
השכונה.
לא שוכחים את ההרוגים מ-91
מקרים אלה, שאולי היו עוברים בשתיקה במקום אחר, גרמו למתח רב והביאו למקום ניידות רבות. ההיסטוריה של השכונה, שמתגוררים בה כ־15 אלף יהודים וכמעט 130 אלף שחורים, אכן מעוררת דאגה. ב־1991 הציתה תאונת דרכים מהומות בין שחורים ליהודים שנמשכו שלושה ימים. יוסף ליפש, צעיר בן ,22 חסיד חב"ד שהיה חלק משיירה של שלוש מכוניות שליוו באותו יום את הרבי מלובביץ,' פגע שלא בכוונה בשני ילדים שחורים. גווין קאטו בן השבע נמחץ תחת גלגלי הרכב המסחרי בשעה שצעד על המדרכה. מאות שכנים יצאו לרחובות והביטו במחזה המזוויע. רכב "הצלה" שפעל מטעם קהילת חב"ד המקומית הגיע ראשון למקום ופינה את ליפש לבית החולים. כוחות הצלה אחרים עמלו בניסיון לחלץ את קאטו הגוסס.
המחזה של ליפש שפונה מיד מהמקום בשעה שהילד הפגוע נותר בשטח ומת הצית מהומה באזור מוכה האבטלה ובעל שיעורי הפשיעה הגבוהים. כלי רכב עלו באש ואבנים הושלכו לעבר בתיהם של היהודים במ־קום. ינקל רוזנבאום, סטודנט יהודי בן 29 שחלף במקום באותו ערב, נפל קורבן למתקפה אלימה מצד עשרות שחורים. הם דקרו אותו בגבו, חבטו בפניו והביאו למותו.
במהלך המהומות נדרשו יהודי קראון־הייטס לא לצאת מבתיהם, בשעה שקרוב ל־200 שוטרים נפצעו במהלך עימותים עם המפגינים. בסך הכל נפצעו באותן מהומות 38 אזרחים, 27 רכבים נהרסו כליל ומאות בתים ובתי עסקים נבזזו.
פוזנר, כמו איריס, מסרב לראות באירועים האחרונים סוג של חזרה למהומות .1991 "כל יום אני חוצה את המרכז המסחרי של קראון־הייטס, אני גר בבלוק מלא בשחורים, ותמיד כולם נחמדים אליי," הוא מדגיש. "כולנו מבינים שהבעיה הכי גדולה של קראון־הייטס היא הפשיעה הגואה ולא יחסי יהודים־שחורים. להגדיר את זה כאירוע על רקע גזעני זה אינטרס של הפוליטיקאים ושל עורכי העיתונים שמחפשים כותרות, אבל המציאות היא שיש פה קודם כל אוזלת יד של המשטרה שלא מטפלת בפשיעה ולא בעיה של אנטישמיות."
לאחר תקיפתו של אלון עמד ריח הנקמה באוויר, ושעות בודדות לאחר המקרה החלו להיראות בשטח ניצני ההפגנות הראשונות. אלא שהפעם היו אלה היהודים שיצאו למחות. כלי התקשורת המקומיים עטו על המקרה. המתיחות הבין־גזעית, זיכרונות מהמהומות של 1991 והחשש מפני התלקחות נוספת כבשו את עמודי השער של עיתוני ניו־יורק.
דב הייקינד, חבר הקונגרס של ניו־יורק משנת ,1983 תושב ברוקלין ואחד הפוליטי־קאים הבולטים ביותר בעיר, הוא אחד מאותם פוליטיקאים שעליהם מדבר פוזנר, שלטענתו מלהיטים את האווירה למען אינטרסים פוליטיים. קשה לחשוד בהייקינד בשיקולים צרים כאלה, אך גם אי אפשר להתעלם מהעובדה כי מבין עשרות האנשים שהתראיינו לכתבה זו, היה הייקינד הבוטה מכולם.
"הגעתי לקראון־הייטס וערכו ישיבה מיוחדת בשבילי בנוכחות 150 מתושבי המקום," הוא מספר. "אני הקשבתי להם ומה ששמעתי שם זה אבות שחוששים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר לבד. המשטרה לא אוהבת להציג את המקרים כבעלי רקע גזעני, אבל מבחינתי, אם מישהו אומר למישהו אחר 'יהודי מלוכלך' זו אנטישמיות. גם ברק אובמה אמר בשבוע האחרון שהוא יפעל להורדת המתח בין שחורים ליהודים. כולם יודעים שיש פה בעיה."
לעומת זאת, הייקינד מסרב להתרשם מהמקרה שבו היו מעורבים אנשי השמירה. "מה שקרה עם צ’רלס ומי שעמד מאחורי זה צריכים להיעצר," הוא אומר ומוסיף מיד, "אך בוא נהיה כנים, אדם אחד הותקף, למחרת הוא היה בריא, למה עושים מזה כזה רעש גדול? אפשר לחשוב מה קרה שם, יהודים מותקפים כל יום. הסיבה היחידה שעשו מזה כזה סיפור היא שאבא שלו קצין משטרה."
מה הלאה?
גזע אחד לא טוב ממשנהו
שבוע לאחר פרוץ המהומות רק כוחות המשטרה הגדולים מעידים על שרשרת האירועים האחרונה ונראה שהמתיחות הגואה נרגעה מעט. מסיבת עיתונאים משותפת שקיימו מנהיגי הקהילה השחורה, כמו גם ביקור של התובע המחוזי של ניו־יורק, סיור מתוקשר היטב של מפקד המשטרה המקומי ובעיקר מעצרם של שני החשודים בתקיפת אלון שרמן, הביאו להרגעת הרוחות.
רק אמו של אנדרו צ’רלס, אותו נער שחור שהוכה על ידי מתנדבי "השמירה," מסרבת להתמסר לרגיעה בטרם ייעצרו תוקפי בנה. "גזע אחד לא טוב ממשנהו," זועמת וונדי. "הבן שלי הותקף ואף אחד לא נעצר ולא היתה שום נוכחות של המשטרה ברחובות. אני לא יכולה לתפקד. הבן שלי כמעט נהרג. איפה היתה המשטרה,"? היא מוחה. "בדיוק כפי שעצרו את תוקפיו של אלון, יש לעצור את היהודים שתקפו את צ’רלס ללא סיבה. זה צדק, זו הגינות," מוסיף חבר הקונגרס המקומי צ’רלס בארון.
מאפשרים לכם לקבל
