אחי ורעי השלוחים, שבוע טוב נדמיין לעצמנו, אולם מפואר מאיר באור יקרות, ואלפי נורות קטנות פזורות על גבי הקירות והתקרה וכולם יחד יוצרים אור חזק, בהיר ומראה נהדר. גם אנו השלוחים הצעירים פועלים באותה צורה. מפוזרים ברחבי הארץ במאות מקומות, מאירים את הסביבה, שהרי חסיד הוא פנסאי ועל-אחת-כמה-וכמה שליח , אפילו אם הוא צעיר. שמי שמחה גורליק, ואני פועל בשליחות הרבי בעיר אשקלון. הגעתי לשליחות בגיל חצי שנה ואפשר לומר שכבר עם הגעתי התחלתי לפעול, שכן הורי היו זקוקים למעון טוב שבו אגדל אתחנך בזמן היותם עסוקים בשליחות וכך נפתח מעון בעיר בנוסף לגני הילדים שכבר פעלו באשקלון. הדבר חזר על עצמו כשהגעתי לגיל בית-ספר. אני בטוח שכל אחד מאיתנו מקריב מחייו למען השליחות. יש מי שנוסע לבדו מרחק רב כדי ללמוד ב'חדר' ויש כמוני שנשארים בעיר שליחותם אך לא זוכים ללמוד ב'חדר'. ומאז אני בשליחות פעילה. רוב תלמידי כיתתי אינם מבתים חב"דיים וגם לא מבתים שמדקדקים במצוות, ואני מלמד ומשפיע: בהפסקות, בשעות אחרי הצהריים, בשבתות ובחגים. בשליחותנו, השלוחים הצעירים, יש פעולות פאסיביות ופעולות אקטיביות. הפעולות הפאסיביות הן הדוגמה החיה שאנו מקרינים לסביבה. לדוגמה, שולחן שבת המלא באורחים; התנהגותנו ואמירת דבר תורה כובשת את לבם על אף שכך חונכנו. או למשל, כשהייתי צעיר יותר, הצטרפתי לפעילות כבן של שליח, אני לא יודע אם הועלתי ומקווה שלא הפרעתי, אבל תמיד היו ניגשים אלי ואומרים: "כל הכבוד, אתה הבן שלו?". המחויבות שלי כשליח, מתבטאת בין השאר, בהכנת וסידור בית הכנסת בכל ערב שבת, הדאגה לחלוקת 'שיחת-השבוע', חלוקת והדבקת מודעות לכנס או התוועדות, 'מבצעים' בחגים ובימות השנה ואפילו הצבת חנוכיות מרכזיות ועזרה בהדלקתן, וכמובן בהכנות לחג הפורים המתקרב ובא. ברצוני לשתף אתכם באפיזודה קטנה. באחד הימים, כשחזרנו מפעילות חנוכה, ישבתי בחדרי וחשבתי מאין שואבים אבי וכל שאר השלוחים ברחבי העולם, כוחות להמשיך ולפעול למרות הקשיים. ואז פגשו עיני בתמונתו של הרבי המביט בי בעיניים המפיקות חום ואהבה, והרגשתי זרם של כוח הממלא את ליבי, ואז הבנתי. הרבי, המשלח, הוא הנותן את הכוחות, ואת הברכות להמשיך ולפעול. בשמי, ואני מרשה לעצמי לומר גם בשם כולכם – תודה. תודה למרכז צעירי-אגודת-חב"ד בראשות הרב אהרונוב, תודה לרב ישראל ברוד האחראי לארגון שבתות אלו ולכל הצוות שדאג ועמל לכל הימים הנפלאים שהיינו יחד, והנותנים לנו כוחות ועידוד בהמשך הדרך. תודה להורים היקרים שעל אף טרדותיהם בשליחות מעניקים לנו חינוך חסידי ומהווים לנו דוגמה חיה של שליח. תודה רבי, שנתת לנו את הזכות להיות שלוחים. אנו מצפים ומייחלים לזכות ולראות את הרבי המשלח בעיניים גשמיות ותיכף ומיד ממש. תודה, תודה ושוב תודה!