הילולא בלול
אושרת נגר–לויט , 'מעריב'
בתוך אוהל גדול ומרווח המוצב ברחבת הקבר של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) במירון מתת גוררות כבר שבועיים שש המשפחות המשתייכות לחמולת עמר מבת ים, וממתינות להילולה הגדולה שתתקיים היום, ערב ל"ג בעומר בהשתתפות מאות אלפי מבקרים. "זו מסורת. אנחנו לא מוכנים לוותר עליה, הבוס שלי יודע שבכל שנה אחרי פסח כל המשפחה נוסעת," מסבירה ברוריה יוסף.
מסורת ההילולה במירון החלה לפני עשרות שנים ביוזמתם של יהודים יוצאי עדות המזרח שהגיעו בכל שנה, מיד עם סיום חג הפסח, לקבר הרשב"י, הציבו שם את אוהליהם והמתינו לציון יום פטירתו של הרב באמצעות הדלקת מדורות. "לפני 50 שנה, כשהייתי ילדה קטנה, היינו מגיעים לכאן עם סוס ועגלה, מקימים אוהלים ומחכים להילולה הגדות לה. היום אנחנו ממשיכים את המסורת - רק עם הנכדים," מצהירה יוסף בגאווה.
אלא שלא כולם נותרו נאמנים למסורת על כל פרטיה. במרוצת השנים התחלפו האוהלים המסורתיים בצימרים נוחים ובמקום לבנות אוהל, מחפשים עשרות אלפי מבקרים שחייבים ללון באזור פתרונות אחרים ומתחרים על כל חלקה פנויה במושב מירון הסמוך. התושבים המקומיים למדו לנצל את הנהירה והתוצאה: בתים, מגרשים, מדשאות ואפילו לולים שמושכרים במחירים אסטרונומיים ולא סבירים לאנשים שמוכנים לעשות כמעט הכל כדי להיות קרובים למתחם הקבר. ככל שהביקוש עולה כך גם עולים מחירי הלינה ומגיעים השנה לשיאים חדשים וכמעט דימיוניים.
הרב קרא להחרים
קברו של רבי שמעון בר יוחאי נמצא צפונית למושב מירון שבגליל העליון ונחשב לאתר המתויר ביותר בישראל אחרי הכותל המערת בי שבירושלים. בל"ג בעומר מציינים שם, כאמור, את יום פטירתו של הרב שכתב את ספר הזוהר הקדוש, ונחשב לאחד התנאים הבולטים שחיו כאן לפני כאלפיים שנה, בתקופת מרד בר כוכבא. העלייה לקבר נחשבת על פי הקבלה לסגולה להגשמת בקשותיו של המתפלל ועל כן מושכת רבים כל כך, מהארץ ומהעולם. "אני זוכרת שאבא שלי ז"ל היה מתעקש שנגיע לכאן מידי שנה. יש פה משהו מיוחד, אווירה של קדושה," מסבירה יוסף.
כבר מספר שבועות לפני ל"ג בעומר מגית עות לאזור לא מעט משפחות מכל רחבי הארץ, בדרך כלל אנשים קבועים שחוזרים מידי שנה ומתחילים להיערך לקראת ההילולה. הם עוזבים את בתיהם, מציבים אוהלים גדולים, מביאים איתם את כל הציוד הנדרש וחיים במקום במשך כל השבועות הללו. "זו מסורת שהתתחלנו איתה מאז שאני זוכר את עצמי," מספר שמעון עמר, בן 58 מבת ים, שכבר הספיק להתתפטר בעבר ממספר מקומות עבודה שסירבו לשתף פעולה עם המסורת ולשחרר אותו לשבועות של חופשה מיד אחרי הפסח.
הציוד, כמובן, השתכלל: האוהלים הקטנים הפכו לאוהלים רחבים ומאובזרים שכוללים גנרטורים, מקררים, כיורים ובחלקם אפילו מים זורמים. למרות זאת, מספר המשפחות שבוחת רות להעתיק את חייהן במשך שבועות לאוהל, הצטמצם במרוצת השנים: אם לפני עשור היו מגיעות מידי שנה כ-500 משפחות למתחם, היום הוא מאכלס לכל היותר 50 משפחות. גבאי הקבר, חיים בן שמעון, מעיד: "אני מכיר את כל המשפחות שמגיעות לכאן מידי שנה. לצערי חלק מהוותיקים שהיו מגיעים לכאן הזדקנו או נפטרו, חלקם גם חולים, ולכן יש ירידה דרסטית של מעל ל-70 אחוז במספר האנשים שמגיעים לכאן ומציבים אוהלים."
אם לא די בכך, לקראת ההילולה הקרבה ערכה הרשות למקומות קדושים שינויים במת קום וצמצמה את השטח שבו ניתן להציב את האוהלים. "זה נכון שגם האנשים עצמם כבר התעייפו, אבל מדי שנה המועצה והגופים הדתיים מצמצמים לנו עוד יותר את השטח שבו ניתן להקים אוהלים ולצערי למרות שאנחנו בשנות האלפיים אין עדיין במקום תשתיות מסודרות של ביוב, חשמל או מים. התוצאה היא שאנשים צריכים להתארגן באופן פרטי ומדובר בסיפור לא פשוט וגם יקר," טוען עמר, שמשפחתו נאלצה לקחת מספר הלוואות על מנת לעמוד בהוצאות.
עמר וחבריו מביעים חשש כי בעוד מספר שנים המסורת העתיקה הזו פשוט תעלם כליל והמסחרה שהתפתחה סביב תעשיית הלינה תיוותר האופציה היחידה למי שירצה להשתתף בהילולה.
ואכן, כבר היום ניתן להיווכח כי את מקומם של האנשים קשי היום שהיו מגיעים להילולה בכל מחיר ואף לוקחים הלוואות כדי לעמוד בהוצאות הנסיעה והשהייה, החליפו במית דה רבה אנשי החסידויות העשירות מארצות הברית ששינו את חוקי המשחק. תושבי מירון וחלק מיישובי הסביבה הבינו את הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון במועד ההילולה - והמחירים זינקו באלפי אחוזים, עובדה המקשה על כל מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו.
במושב מירון, למשל, כבר הפסיקו להשכיר צימרים כיחידה אחת, כפי שנהוג לעשות בכל מקום אחר, ובמקום זאת הם גובים לקראת ל"ג בעומר מחיר עבור כל אורח ואורח. "זה פשוט לא משתלם, ואלה תנאי השוק," מסביר אחד התושבים. אם בסוף שבוע רגיל מושכר צימר במושב בכ-200 דולר ללילה, בלי קשר למספר האורחים, בשבוע האחרון משלמים המבקרים על כל מיטה בצימר מחירים גבוהים מאוד שנעים בין 300 ל-500 דולר ללילה והביקוש, למרבה ההפתעה, רק עולה: 13" הצימרים שלי מוזמנים בל"ג בעומר שנה מראש. בדרך כלל המזמינים הם אנשים קבועים שמגיעים מארצות הברית בכל שנה," מספר דוד קלין, תושב מירון.
אגב, גם האורחים מארצות הברית, חרף מצבם הכלכלי המשופר, לא ממש ששים לשלם את המחירים המופרזים ורבה הראשי של חסידות סאטמר אף מחה השבוע על מה שהוא מכנה "הפקעת מחירים" וקרא לקהילתו להחרים את ההילולה. אך הדבר לא מנע מעשרות אלפי החסידים לערוך הזמנות ולשלם מראש.
גם התושבים סובלים
אם לא די במחירים הגבוהים עבור חדרי האירוח, יש לא מעט תושבים במירון שלא מספפקים בכך ומחליטים לפנות את בתיהם שלהם בליל ההילולה ולישון אצל קרובי משפחה במקומות אחרים, רק כדי להשכיר את הבתים. המחירים נשמעים כמעט דמיוניים ומגיעים בחלק מהמקרים אפילו לכ-5,000 דולר עבור יום אחד בלבד.
"אנחנו אומנם צריכים לפנות את הבית ולהשאיר אותו בידי זרים, אבל בזכות לילה אחד משפחה שלמה יכולה לממן שבוע שלם של נופש בטורקיה, אז מה רע,"? מסביר אחד התושבים.
עם זאת, לא כולם מוכנים להקריב את ביתם, אפילו לא תמורת הסכומים הללו: "כשחצי מיליון איש מגיעים למקום הקטן הזה, את יודעת מה קורה? הם לא משאירים כלום אחריהם. אם אני לא משגיח על הדשא שלי למשך חמש דקות הוא מתמלא בעשרות אנשים שפורסים שקי שינה ואוהלים ומשתלטים על השטח. הם מעלימים את השולחנות והכיסאות ובתוך מספר דקות כבר פותחים אצלי מנגל בחצר," מספר קלין.
לקלין, אגב, יש פתרון אחר ומקורי יותר לשכן את המבקרים שלא נמצא להם מקום בצימרים שלו: הוא משכיר להם את לולי התרנגולות. "אנשי חסידות שכרו ממני את הלול שלנו, שאורכו 66 מטר, פרסו בדי יוטה בפנים כמחיצות והולכים להלין שם קרוב ל-400 איש," הוא מספר.
וקלין לא לבד: השנה פינו לא פחות מעשרה חקלאים את הלולים שלהם תמורת סכומים גבוהים מאוד של אלפי דולרים שמציעים אנשי החסידויות עבור כל לילה. "רוב הלולים פה הם לולי פיטום, כך ששבעה שבועות הלול עובד ושבועיים יש הפסקה בין מחזור למחזור. בגלל הביקוש הרב ללולים הללו, אנשים מפנים אותם בתקופה הזו והופכים אותם לאכסניות," מסביר קלין.
למען ההגינות חייבים לציין כי שוק ההארחה הוא שוק חופשי וכי המשפחות במירון רשאיות להשכיר את הבתים בכל מחיר שרק ירצו, מה גם שיש רבים שמוכנים להיענות לתנאי השוק ולשלם מאות ואלפי דולרים. בנוסף, 150 המשפחות המתגוררות במירון משלמות מחיר לא פשוט על הקירבה למוקד ההילולה. למרות הרווחים הכספיים העצומים של חלק מהן, רבים מהתושבים מתגעגעים מאוד לימים שבהם הכל היה פשוט יותר ולא היה צורך ב-4,500 שוטרים שמתפרסים מדי שנה ברחבי המושב, מפקחים על התנועה ומנסים להיאבק ללא הצלחה רבה בכבישים החסומים.
מבחינתם, זה גם לא תענוג גדול לארח אחת לשנה מאות אלפי אנשים שמבקשים להשתמש בשירותים בבתים הפרטיים שלהם או להתמודד עם הביוב שלא עומד בעומס ולרוב נסתם. שלא לדבר על מגרשי המשחקים לילדים שהופכים בין לילה לבתי כנסת המוניים או על הרחבות והדשאים שעליהם מציבים המבקרים אוהלים - גם בלי שקיבלו לכך אישור.
"בתקופת ההילולה, מדי יום מגיעים לפה אלפי אנשים להתפלל ולהשתטח על הקבר, וביום ההילולה עצמו מגיעים כבר מאות אלפים," מסביר יושב ראש ועד היישוב, הרב מרדכי הלפרין. הלפרין מוסיף עוד כי דרכי הגישה ליישוב נחסמות כבר שבועיים לפני מועד ההילולה וכוחות הביטחון משתלטים על שטחים חקלאיים של תושבי המקום ומציבים עליהם חוליות פיקוד קדמיות.
לקראת השנים הבאות מנסה המועצה האזורית מרום הגליל למצוא פתרונות למצוקה ההדדית של האורחים ושל התושבים, ודורשת מהמדינה להשקיע קרוב ל-50 מיליון שקל בפיתוח התשתיות במקום. בין היתר היא דורשת לקבל היתר להקמת חניונים, ביוב מסודר, שבילי גישה ועוד. עם זאת, נראה כי המאבק הארוך והמייגע שנמצא כבר קרוב ל-15 שנה בדיונים משפטים ובירוקרטיים עוד רחוק מלהסתיים, ובינתיים המחירים צפויים רק להוסיף ולעלות במקביל להתרבות פתרונות הלינה היצירתיים.
מאפשרים לכם לקבל
