מאת יהודה צייטלין, כתב COL בניו-יורק

על קראון-הייטס, השכונה מברוקלין המפורסמת בשל הניגודיות של תושביו החסידים והשחורים, מרחפת בימים אלו עננה אפורה ומעורפלת. קיים חשש ניכר לביטחונם האישי של התושבים היהודים אולם קשה להצביע על הגורם המדוייק לקיומו: ברבריות, תיסכול חברתי, מצוקה כלכלית או אנטישמיות מושרשת באוכלוסייה האפרו-אמריקנית.

המשטרה מגלה אזלת-יד מחפירה ובמנהיגות הקהילה השבורה לרסיסים - בגלל קרבות מבית, ולא איומים מבחוץ - אין בנמצא טיפוס אמיץ שיקרא לסדר את הרשויות העומדים אילמים מנגד הפשיעה המתעצמת ללא מענה או תוכנית פעולה.

בשבוע שבו כל מה שמפכ"ל המשטרה ריי קלי יכל להגיד לתושבים היה "המצב היום הרבה יותר טוב מבעבר", לא פלא שנשמעת געגוע עורגת לרודנות החיובית של רודי ג'וליאני או לפרץ היזמות של ר' שמואל שרגא ע"ה, חב"דניק הנחשב האב של המשמר השכונתי.

תקופה זו בה חסרה גיבור עממי, רהוט וכישרוני שיוכל לייצג את התושבים בנאמנות ולהיאבק על זכויותיהם היא מועד מתאים להיזכר בדמותו התוססת של שרגא על רקע קראון-הייטס של שנת 1964. 'כאן ציווה ה' את הברכה' בימים ההם הפכה משכונה אמידה למדי ברובע ברוקלין לקרקע רכה לפשע אלים. אנשים נשדדו, הוכו, נדקרו ואפילו נרצחו. חמש מעשי פשע נרשמו ללילה שגרתי בודד.

"התושבים נעשו אסירים בביתם", ד"ר מוריס מאנדל תיאר את התחושה בשנות השישים. אחרי שבע בערב הרחובות התרוקנו מאדם, נשים הפסיקו להשתתף באירועים שכונתיים בשעות הערב ובעלי חנויות הסתכלו מסביבם בחשש לפני שפתחו את החנות בשעות הבוקר המוקדמות. המעזע ביותר היה ניסיון לתקיפת אישה חב"דית שלא נעלה את דלת הכניסה לבית כשילדיה שיחקו בחצר ותקיפת תלמידי ישיבה באמצעות שרשראות ברזל.

מזכיר לכם משהו מהמציאות הקיימת?

יותר משטרה = פחות פשיעה

למזלם של התושבים החסידים - ילידי האיים הקריבים היוו אז רק עשרים אחוז מהשכונה - בשנת 1964 נולד לשמואל ורוז שרגא בן ראשון בשם אברהמי. האב המודאג החליט לעשות מעשה שחנכה את תדמיתו כלוחם נועז נגד פשע ואלימות. סאם שרייג, כפי שכינו אותו באנגלית, נותר סמל ראוי לחיקוי עבור מנהיגי השכונה הנוכחים.

כשאחרים זעמו ורטנו, שרגא נפגש עם ראש עיריית ניו-יורק דאז רוברט וואגנר ודרש תגבור המדים הכחולים. יותר שוטרים ברחובות שווה פחות פשיעה, הוא סבר ומתברר שצדק כשברוב הימים ג'וליאני אימץ את המנטרה. וואגנר סירב באומרו שאין מספיק כוח-אדם ועוד עלולים לתבוע שוטרים לכל שכונה בעיר הגדולה. 500 אלף איש התגוררו אז בקראון-הייטס, 75 אחוז מהם יהודים.

התגובה של שרגא הייתה הקמת ה"מכבי'ס" – ארגון השמירה הקהילתי הראשון של ניו-יורק (ויש הטוענים בארה"ב) על-שם ה'מכבים' שהגנו על היהודים מפני היוונים הסלאוקים.

המתנדבים הלא-חמושים סיירו ברחובות קינגסטון ואיסטרן-פארקוויי והעניקו בלילות שירותי הסעה בחינם לתושבים. "אנחנו צופים בכל מי שצועד לבד ברחוב. אם הוא זכאי – הוא ישמח לראות אותנו. אם הוא מפוקפק – הוא מפחד ובורח. פושע רוצה פרטיות וחשיכה. אם רכב מפטרל מסביבו, הוא מאבד את עשתונותיו ועוזב את המקום", שרגא פרש את משנתו והפך לגיבור תקשורתי, לטוב ולרע.

לאמיתו של דבר, לא ברור ממה שרגא נהנה יותר: האקשן בליל אפל או תשומת-הלב הציבורית. הצהובונים הניו-יורקים תקפו אותו וכינו אותו "ויג'ילאנטי" - אדם הלוקח את החוק לידיו. המשטרה מצידה זעמה כפליים, אך לא יכלה לעצור ארגון שלא מנוגד לחוק.

'כנופייה יהודית'

ואז נוצר שינוי וראשיתה בתקשורת. מורה יהודייה הותקפה בברוטליות ונרצחה במעלית בניין מגורים בקראון-הייטס בעת ביקור אצל אמה. "אם רק הייתה מטלפנת 6-5100 היא הייתה ניצלת", ברדיו טענו בלהט. זה היה מספר הטלפון של מוקד ה"מכבי'ס".

ה"הראלד טריביון", יומון היוצא כיום במהדורה בינלאומית, מיהר להקדיש כתבת שער. "כשהיוונים והסורים דיכאו אותם, היהודים פגעו בחזרה על-ידי המכבים, קבוצת לוחמים נגד פשע", נכתב.

"עכשיו, עם רמת אלימות גוברת בקראון-הייטס של ברוקלין, הקהילה היהודית-חסידית יצרה כנופייה מודרנית של המכבים, ללא כלי נשק אך עם רכבי פטרול ומכשירי רדיו". הארגון סוקר מעל דפי כתבי-עת זרים כמו "דער שפיגל" הגרמני ו"מנצ'ט" הברזילאי. "המכבים חוזרים – מעטים מול רבים", נמרח בכותרות.

היוזמה נשאה פרי.

המשטרה שלחה ניידות נוספות וסמל ריימונד סמית' ביקר במוקד ה"מכבי'ס" והציע שיתוף פעולה. במקביל, אזרחים שמוגבלות מערכת האכיפה נמאסה עליהם ביקשו להתנדב. איטלקים רבים ואחרים שהגיעו מניו-ג'רזי, קונטיקט ופנסילבניה. קבוצת כמרים הציעה לפטרל את הרחובות בשבת.

מחשש להסתבכות חוקית ותדמיתית, שרגא היה מראיין אישית כל מתנדב וקבע דרישות להתקבל: אישה, פרנסה, משפחה ודירה. "אנו לא אלימים, אלא מאוד אוהבי שלום", הוא היה אומר. "כשדורכים על רגלינו, אנחנו חייבים להגיב".

וכמובן, יש שלא פרגנו

ההצלחה לא התקבלה בברכה אצל כולם. אזכור השכונה במדורים הפליליים השפיעה על ערכתה במדור הכלכלי ותושבים חב"דניקים שעסקו בנדל"ן מתחו ביקורת על פעילותו של שרגא.

"אפילו שהוא הפך את השכונה לבטוחה ביותר בארה"ב והפסיקו ללכת בפחד הם מתחו עליו ביקורת", אומרת הגב' רוז שרגא, הממשיכה להתגורר בקראון-הייטס ואותה ראיינתי בשנה שעברה לכתבת דיוקן על בעלה בשבועון "כפר חב"ד".

"בעלי יכול להתמודד עם ביקורת מ'בחוץ', אבל לא מ'בפנים'. הוא סיפר לרבי על התלונות. הרבי ענה: אל תיסוג, וחזק את המעשים. הצעתי לו לפרסם את המענה, אבל הוא אמר 'אני לא אערב את הרבי בנושאים של העולם הזה".

האלימות לא פסחה על בית משפחת שרגא.

"ישבתי בבית והקשבתי לשמואל מרואיין ברדיו כשקיבלתי טלפון מגבר אנונימי שאמר לי: אני רצחתי את היהודייה במעלית ואת הבאה בתור", היא משחזרת את רגעי האימה של אשה הנמצאת לבדה בבית דומם.

"פחדתי נורא ושלחו איטלקי מה"מכבי'ס" שישמור על הבית עד ששמואל יחזור", שרגא מספרת. "קיבלנו הרבה איומים (במהלך השנים). היה אירוע אחר בו קיבלנו בדואר מכתב ממוסלמי שנכתב באותיות אדומות. חשבנו שזה עט אדום, אבל סוכני ה-FBI שבדקו את המכתב במעבדה אמרו שזה דם אמיתי".

פגישה עם מנהיג השחורים

היו שניסו להשוות למאבק נגד הפשע דימוי של יריבות בין יהודים לשחורים והעיתונות הסנסציונית שמחה ללבות את האפשרות. המנהיג המיליטנטי השחור הנודע מלקולם אקס היה בשיאו הציבורי והיומון "ניו-יורק טיימס" נהג לגבות ממנו הצהרות ולפנות לשרגא היהודי כדי לקבל תגובה נגדית.

הדו-שיח המוזר נמשך כך, הלוך וחזור, מעל דפי הדפוס עד ששרגא הרהר בקול יום אחד: "למה ה'טיימס' צריך לספר לי מה ההוא אומר. למה שלא איפגש עימו ישירות לפני שיפרוץ מתח גזעי?"

מלקולם אקס ושמואל שרגא אכן נפגשו. לא ידוע איפה הם נפגשו, האם מצאו חן בעיני השני, האם פתחו בדברי נימוסין או נתנו ביטוי להבדלים העמוקים ביניהם - אקס שנולד למטיף בפטיסטי ואימץ שם מוסלמי ושרגא שגדל במשפחת עוני בברזיל והתחבר היטב לאורח-החיים החסידי.

מה שכן נודע הוא התוצאה של המפגש. הגב' שרגא מספרת כי בעלה את הדברים הבאים בחזרתו מהפגישה: "מלקולם הוא אדם חכם. הוא רוצה להתפרסם ואני רוצה הגנה. אז הסכמתי להכניס שחורים ל"מכבי'ס". הוא יעשה מסיבת עיתונאים ואני אבחר מי נכנס ומי לא".

וכך אכן נעשה בתבונה. האם גם אתם מתחילים להתגעגע למנהיג כמו שמואל שרגא?

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן ● או כאן (למסך מוגדל)