כאשר המשלחת הרבנית נשואת הפנים עמדה לפניו במלוא הדרה, לא יכל נשיא קרואטיה סטפן מסיץ' להתאפק: "גם השורשים שלי יהודיים", הוא אמר בהתרגשות לרבנים הנדהמים. עבור הקהילה היהודית בת אלף הנפשות, הפכו ימי ביקורה של משלחת 'מרכז רבני אירופה' לימי חג, בהם נחנך בית הכנסת והועלתה על נס החזרת עטרת יהדות קרואטיה ליושנה. לא מדובר בעניין של מה בכך, במדינה בה לא היה קיים עד היום חוק המסדיר הקמת בית עלמין יהודי, מה שיצר מציאות חמורה של קבירת יהודים לצד מוסלמים ונוצרים בבתי קברות מעורבים. לא בכדי סיכם ראש המשלחת הרב אברהם יפה שלזינגר, רבה של ג'נבה וראש אגף בית העלמין ב'מרכז רבני אירופה', את הביקור כי 'הגיע לשמור על כבוד המתים ונמצא משיב את נפש החיים'.

בימים בהם האנטישמיות גואה במיוחד במדינות מזרח אירופה, וידויו של נשיא קרואטיה סטפן מסיץ' אודות 'שורשיו היהודים', היה יותר מ'זריקת עידוד' לקהילה המתפתחת ולמשלחת הרבנים, המורגלת במפגשים עם נשיאים וראשי מדינות. ערב יום השואה, מקבל סיפורו האישי של מסיץ' משמעות מיוחדת ובעיקר תקווה ל'עתיד טוב יותר' מהימים השחורים ההם.

בטירה מפוארת, מחוץ לבירה זאגרב, קיבל נשיא קרואטיה את משלחת הרבנים. כבר בתחילת המפגש, ביקש סטפן מסיץ' מהמשלחת היהודית להניח לרגע לנושא שלשמו התכנסו והחל להזכיר נשכחות. מסיץ' סיפר על ימי בחרותו, כפרטיזן צעיר שהלך נגד הזרם ברחוב הקרואטי האנטישמי והצטרף לכוחות הלוחמים בנאצים. במשך דקות ארוכות, בצרפתית רהוטה, תיאר כיצד סייע לחברים יהודיים שלחמו לצידו, בה בעת שבני משפחותיהם מובלים לכבשנים העשנים. מהעבר להווה, נשיא קרואטיה גילה לרבנים כי את נכדתו הוא שולח לגן יהודי. הרבנים הביטו זה בזה בהשתאות, עד שהנשיא לא התאפק וגילה את סודו: "השורשים שלי יהודיים כמוכם". חברי המשלחת, למודי פגישות עם מנהיגים ושועי עולם, כבר ראו (כמעט) הכל, אך התרגשות שכזאת הם עדיין לא חוו. בסיום המפגש המרגש העניק הרב שלזינגר לנשיא תחריט בו נראית ירושלים, עליה העיד הנשיא כי היא "קרובה לליבי". באקט לא שגרתי, ליווה סטפן מסיץ' את המשלחת, מחדרו המהודר ועד לרכבים שהמתינו להם מחוץ לטירה הנשיאותית.

הקהילה היהודית בקרואטיה, בעלת מסורת מפוארת שנגדעה באיבה על ידי הצורר הנאצי, מונה כיום כאלף נפשות. "עבור יהודי המקום ביקור שכזה, פשוט מרים את המורל היהודי", סיפר הרב כותל דדון, רבה הראשי של קרואטיה. את הביקור הייחודי, יזמו אנשי 'מרכז רבני אירופה', בראשם העסקן הרב לוי מטוסב, איש האיחוד האירופי, שאת קשריו חובקי המדינות הוא רותם למענה של יהדות אירופה. העובדה כי הקרואטים מנהלים בימים אלה מגעים עם האיחוד האירופי על קביעת מעמדם והצטרפותם לאיחוד, תרמה להצלחת הביקור. המשלחת בראשות הרב שלזינגר כללה גם את הרב יצחק שוחט מלונדון, מנהל אגף קשרי החוץ ב'מרכז רבני אירופה' הרב יוסף קורניק, הרב כותל דדון והרב פנחס זקלס, מרבני קרואטיה.


מצבה אחת ליהודים נוצרים ומוסלמים

מעבר לחשיבות הביקור להעלות את המורל היהודי של בני הקהילה, עמדה על הפרק סוגייה דחופה ומדאיגה בדמות מצבה הקשה של הקבורה היהודית בקרואטיה בכלל ושל בית העלמין היהודי בזאגרב בפרט. המצב שנגלה לעיני משלחת 'מרכז רבני אירופה' היה קשה ומדאיג. כפי שפורסם כבר ב'הצופה', בזאגרב קבורים זה לצד זה בבית קברות אחד, מירוגוי, ולעיתים בקבר משותף תחת מצבה אחת - יהודים, נוצרים ומוסלמים. כך, למשל, חרוטים על המצבות צלבים נוצריים לצד מגיני-דוד יהודיים, שמות יהודיים אותנטיים בלשון הקודש, לצד שמות ודיוקני נכרים, בשפה זרה. וכאילו כדי להוסיף בושה על חרפה, התברר כי גם חלקת הקהילה הקטנה, עומדת בפני כליה, עקב חוקי המדינה המאפשרים בסיטואציות מסוימות, את מכירת הקבר לכל המרבה במחיר, תוך השלכת עצמות הנפטרים לקברי 'אחים נוצריים' במקרה הטוב, והשמדתם, במקרה הרע.

אנשי אגף בתי העלמין, נדהמו מחומרת ההזנחה, ה'גשמית והרוחנית' כאחת, השוררת בבית הקברות המקומי. האשמה, במקרה זה, לא מוטלת לפיתחה של הקהילה המקומית, שכן בניגוד למרבית בתי העלמין באירופה המוחזקים בידי הקהילה היהודית במקום, הרי שבקרואטיה, על פי חוק, מחזיקה המדינה בבתי העלמין, ולפיכך במצב הבלתי אפשרי שנוצר, לא נותר בידיה של הקהילה אלא לפנות בבקשת סיוע דחופה לאגף בתי העלמין שעל ידי 'מרכז רבני אירופה', גוף, אשר הוכיח את יכולותיו, בכל רחבי התפוצות. היחס החם לו זכתה משלחת הרבנים מהנשיא מסיץ' בתוספת הוידוי על 'שורשיו היהודיים' עשו כנראה את שלהם.

ראש ממשלת קרואטיה איבו סנדר, הנשיא מסיץ' וראש עיריית זאגרב מיליאן בנדיץ, שעם כל אחד מהם נועדה המשלחת בנפרד הבטיחו, איש איש בתחומו, לדאוג לכך שבית הקברות המקומי "מירוגוי" יועבר לידי הקהילה היהודית, ולדאוג לכך שיהודי קרואטיה יוכלו גם להבא להיקבר על פי ההלכה היהודית. ראש הממשלה, קיבל את המשלחת כשלצידו שרי הממשלה ומעבר להבטחות בנוגע לשימור בתי העלמין היהודיים, הבטיח לשנות את החוקה כדי להעביר את הבעלות של בתי העלמין לידי הקהילה היהודית, בתנאי שארגון יהודי ייקח עליו את מלוא האחריות.

הרב יצחק שוחט מיהר להודיע כי 'מרכז רבני אירופה' מוכן לקחת את האחריות למשימה. ראש הממשלה הביע את הסכמתו המלאה, אבל בכך לא הסתיים 'שלב המתנות'. ראש הממשלה הקרואטיה העניק 'תשורה אישית' בדמותה של החלטה על החזרת השטח עליו עמד בית הכנסת העתיק לידי הקהילה היהודית. כיום משמש המקום כחניון ענק שערכו הכלכלי רב, אולם איבו סנדר הבטיח כי המקום ייבנה בדיוק על פי המתכונת בו עמד בית הכנסת העתיק, שתוכניותיו האדריכליות שמורות עד היום בארכיוני עיריית זאגרב. אין מדובר בהישג של מה בכך, הדגישה בקהילה היהודית.

לבית הכנסת העתיק, נודעת משמעות היסטורית מעבר לגבולותיה של קרואטיה עצמה. רבה של הקהילה שחבש את ספסלי בית הכנסת, טרם הניף עליה הכורת הנאצי את גרזן ההשמדה, היה הרב שמואל חיים סופר, דודו של האדמו"ר מערלוי, מבני בניו של בעל ה'כתב סופר'. היסטוריה יהודית יש, כעת נמצא גם מי שישיב עטרה ליושנה - לא אחר מאשר ראש הממשלה הנוכרי. ראש המשלחת הרב אברהם יפה שלזינגר, הטיב לתאר את תחושות הנוכחים כאשר כתב בספר האורחים את צמד המילים הקצר והקולע: "מרגישים בבית". "הממשלה אכן מקיימת את הבטחתה לרבני ה'מרכז' ואני מאוד מקווה שכבר בתקופה הקרובה נהיה אנשי בשורה", אמר מזאגרב הרב כותל דדון.

תחיה מחדש של ביהדות זאגרב

אגב, במוקד ביקור הרבנים עמדה הקמתה לתחייה של ה'קבורה היהודית' בקרואטיה, אבל גם בסימן המפכה שעברה היהדות במדינה בשנים האחרונות. "לא במקרה נחנך בית הכנסת היהודי בימים בהם שהתה המשלחת בעיר. עבור הקהילה זו הייתה ההזדמנות להפגין את יהדותה בגאון ובגאווה יהודית", תיאר הרב-דדון את תחושות הלב של יהודי המקום.

מהפכה של ממש, כאמור, עוברת על יהדות זאגרב בשנים האחרונות. יהודים רבים שאך בקושי היו מודעים ליהדותם, מגלים 'סימני חיים'. מקבלים על עצמם עול תורה ומצוות, מקיימים אורח חיים יהודי והחשוב מכל, שולחים את ילדיהם למוסדות תורניים ובכך ממשיכים את השושלת היהודית. מי שאחראי במידה ניכרת למהפכה היהודית, הוא שליח חב"ד במקום הרב פנחס זקלס, שאינו מסתפק רק בהקניית אווירה יהודית לזקני העדה, אלא עמל גם על הקניית ערכים יהודיים לצעירי הצאן.

הרב שלזינגר שסייר במוסדות החינוך היהודיים במקום, לא הסתיר את התפעלותו: "במקום בו הייתה היהדות במשך שנים בגדר בל ייראה ובל יימצא, אין זה דבר של מה בכך לראות את ילדי ישראל מדקלמים בעל פה את סדר 'קדש ורחץ', לקראת חג הפסח. בדיוק כמו בהגדה, כך במציאות העכשווית, אחרי שנות דור של דיכוי היהדות, יוצאת הקהילה המקומית, מעבדות לחירות".