מערכת COL
|
יום א' אייר ה׳תשס״ח
06.05.2008
כגודל החסד, גודל ההחמצה
בחסדו הגדול נתן לנו הקב"ה אפשרות לחיות חיים עצמאיים בארץ-ישראל, להגן על עצמנו מפני אויבי-ישראל ולבנות את ערי ארצנו. ומה אנחנו עשינו עם זה? • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
השמחה בתל אביב בעקבות ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה (ארכיון)
במדינה המציינת שישים שנים לקיומה, אך טבעי היה שהציבור יחוש התרוממות-רוח ושמחה. לא צריך לערוך סקרי דעת-קהל כדי לקלוט שהאווירה הציבורית אצלנו רחוקה מאוד מחגיגיות. אף נשמעו קריאות לביטול החגיגות, שכן הציבור מרגיש שאין זו העת לחגיגות ולתרועות פסטיבלים.
ובאמת, איך אפשר לחגוג כאשר אחרי שישים שנות עצמאות מופגזות ערים יהודיות יום אחרי יום, והמדינה הריבונית אינה מצליחה למנוע את הירי. אתה מדבר עם תושבים בשדרות ובאשקלון, ונדמה לך שחזרנו לימי העיירה היהודית, שנאלצה לקבל בהשלמה את המציאות המרה, שבה פורעים תוקפים מדי פעם בפעם את בתי היהודים, ואין הרבה מה לעשות.
איך אפשר לחגוג כאשר קרבנות הגירוש הנורא מחבל עזה ומצפון שומרון עדיין מתגוללים במגורים זמניים והמדינה מתעמרת בהם בדרך שאי-אפשר להבינה. וכי לשם כך נתן לנו הקב"ה את הזכות הנפלאה להקים מדינה יהודית עצמאית, כדי שאנו עצמנו נגרש במו-ידינו יהודים מבתיהם, נחריב יישובים פורחים, נהרוס בתי-כנסת וישיבות, ונפקיר עשרת-אלפים יהודים לגורל מר וצורב-לב?!
הידידים מתפלאים
תחושות הכאב והאכזבה גוברות כאשר אתה מעמיד את הארת הפנים האלוקית שזכינו לה מול המחדלים הגדולים שלנו. זכה דורנו למה שלא זכו דורות של יהודים מאז חורבן הבית. בחסדו הגדול נתן לנו הקב"ה אפשרות לחיות חיים עצמאיים בארץ-ישראל, להגן על עצמנו מפני אויבי-ישראל ולבנות את ערי ארצנו. לב מי אינו מתרונן כשרואים את ארץ-ישראל נבנית ואת ירושלים מתרחבת. יהודים מכל העולם נקבצים לכאן, וקול התורה נשמע בכל פינה. אכן, חסד אלוקי מופלא שעליו עלינו להודות בכל יום ויום.
ודווקא משום כך קשה לשאת את גודל ההחמצה. מכריזים עצמאות, ועושים הכול כדי להוכיח שאיננו רוצים להיות עצמאיים, אלא מעדיפים להיות תלויים בחסדי האומות. היו ימים שהמדינה הייתה קטנה וחלשה, אבל היה בנו גאון יהודי לומר 'או"ם-שמום'. הפתגם השגור היה: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". בימים ההם אכן הצלחנו ושגשגנו. לאחר מכן גברה הרפיסות העצמית והשתלטה ההתרפסות לפני הגויים, ומאז אנו יורדים מדחי אל דחי.
אומות-העולם בכללותן אינן רוצות בהצלחתו של עם-ישראל, ולכן יעודדו כל צעד של נסיגה והיחלשות ויגנו כל מעשה של בנייה והתעצמות, אבל יש גם ידידי-ישראל אמיתיים בקרב העמים. הללו אומרים לא-אחת שאינם מצליחים להבין את מדיניותה של ישראל. שום מדינה נורמלית לא הייתה מוותרת על שטחי-הביטחון הנחוצים לקיומה. שום מדינה ריבונית לא הייתה מניחה למחבלים להפגיז את עריה ולרוקן אותן מתושביהן. שום מדינה שוחרת חיים לא הייתה מניחה לאומות-העולם לכבול את ידיה בהגנה על האינטרסים החיוניים לקיומה.
טלטלה חיובית
ההידרדרות הביטחונית נובעת מבעיה שורשית בעצם הווייתה של המדינה. כשהוכרזה, דובר על הקמת "מדינה יהודית", אבל המושג הזה רוּקן מתוכנו, ועם השנים גברה ה'דמוקרטיה' על יהודיותה של המדינה. במקום לטפח את הזהות היהודית ולהשתמש בכלים הממלכתיים כדי לבטא את ייחודו ותפקידו של עם-ישראל, לאור תורת ישראל וערכיה הנצחיים, בחרה המדינה לקדש את 'הערכים האוניברסליים', בבחינת "ככל הגויים בית-ישראל".
אולי דווקא אווירת המשבר הנוכחית תיצור את הטלטלה שתפקח את עיני כולנו. הדרך היחידה לקיים מדינה יהודית היא שזו תהיה באמת מדינה יהודית, המבוססת על אמונה בקב"ה ועל תורתו ומצוותיו. זו הדרך היחידה להשגת שלום אמיתי ולביסוס הביטחון, עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
ובאמת, איך אפשר לחגוג כאשר אחרי שישים שנות עצמאות מופגזות ערים יהודיות יום אחרי יום, והמדינה הריבונית אינה מצליחה למנוע את הירי. אתה מדבר עם תושבים בשדרות ובאשקלון, ונדמה לך שחזרנו לימי העיירה היהודית, שנאלצה לקבל בהשלמה את המציאות המרה, שבה פורעים תוקפים מדי פעם בפעם את בתי היהודים, ואין הרבה מה לעשות.
איך אפשר לחגוג כאשר קרבנות הגירוש הנורא מחבל עזה ומצפון שומרון עדיין מתגוללים במגורים זמניים והמדינה מתעמרת בהם בדרך שאי-אפשר להבינה. וכי לשם כך נתן לנו הקב"ה את הזכות הנפלאה להקים מדינה יהודית עצמאית, כדי שאנו עצמנו נגרש במו-ידינו יהודים מבתיהם, נחריב יישובים פורחים, נהרוס בתי-כנסת וישיבות, ונפקיר עשרת-אלפים יהודים לגורל מר וצורב-לב?!
הידידים מתפלאים
תחושות הכאב והאכזבה גוברות כאשר אתה מעמיד את הארת הפנים האלוקית שזכינו לה מול המחדלים הגדולים שלנו. זכה דורנו למה שלא זכו דורות של יהודים מאז חורבן הבית. בחסדו הגדול נתן לנו הקב"ה אפשרות לחיות חיים עצמאיים בארץ-ישראל, להגן על עצמנו מפני אויבי-ישראל ולבנות את ערי ארצנו. לב מי אינו מתרונן כשרואים את ארץ-ישראל נבנית ואת ירושלים מתרחבת. יהודים מכל העולם נקבצים לכאן, וקול התורה נשמע בכל פינה. אכן, חסד אלוקי מופלא שעליו עלינו להודות בכל יום ויום.
ודווקא משום כך קשה לשאת את גודל ההחמצה. מכריזים עצמאות, ועושים הכול כדי להוכיח שאיננו רוצים להיות עצמאיים, אלא מעדיפים להיות תלויים בחסדי האומות. היו ימים שהמדינה הייתה קטנה וחלשה, אבל היה בנו גאון יהודי לומר 'או"ם-שמום'. הפתגם השגור היה: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". בימים ההם אכן הצלחנו ושגשגנו. לאחר מכן גברה הרפיסות העצמית והשתלטה ההתרפסות לפני הגויים, ומאז אנו יורדים מדחי אל דחי.
אומות-העולם בכללותן אינן רוצות בהצלחתו של עם-ישראל, ולכן יעודדו כל צעד של נסיגה והיחלשות ויגנו כל מעשה של בנייה והתעצמות, אבל יש גם ידידי-ישראל אמיתיים בקרב העמים. הללו אומרים לא-אחת שאינם מצליחים להבין את מדיניותה של ישראל. שום מדינה נורמלית לא הייתה מוותרת על שטחי-הביטחון הנחוצים לקיומה. שום מדינה ריבונית לא הייתה מניחה למחבלים להפגיז את עריה ולרוקן אותן מתושביהן. שום מדינה שוחרת חיים לא הייתה מניחה לאומות-העולם לכבול את ידיה בהגנה על האינטרסים החיוניים לקיומה.
טלטלה חיובית
ההידרדרות הביטחונית נובעת מבעיה שורשית בעצם הווייתה של המדינה. כשהוכרזה, דובר על הקמת "מדינה יהודית", אבל המושג הזה רוּקן מתוכנו, ועם השנים גברה ה'דמוקרטיה' על יהודיותה של המדינה. במקום לטפח את הזהות היהודית ולהשתמש בכלים הממלכתיים כדי לבטא את ייחודו ותפקידו של עם-ישראל, לאור תורת ישראל וערכיה הנצחיים, בחרה המדינה לקדש את 'הערכים האוניברסליים', בבחינת "ככל הגויים בית-ישראל".
אולי דווקא אווירת המשבר הנוכחית תיצור את הטלטלה שתפקח את עיני כולנו. הדרך היחידה לקיים מדינה יהודית היא שזו תהיה באמת מדינה יהודית, המבוססת על אמונה בקב"ה ועל תורתו ומצוותיו. זו הדרך היחידה להשגת שלום אמיתי ולביסוס הביטחון, עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
