מאיר קליינר, ynet

שבעת התווים המופלאים הם פרי יצירתו של ה', ובתור מי שאחראי להמצאה הזו - שבזכותה אנחנו עושים יכולים לעשות מוזיקה - אין לו שום העדפה בנוגע לסדר שלהם, או אם הם ינוגנו במקצב טוויסטי או דרום אמריקאי. את האמירה הזו מנפיק דווקא גדול המלחינים של המוזיקה החסידית בעשורים האחרונים, יוסי גרין, שעומד מאחורי הלהיטים הכי גדולים של אברהם פריד וזמרים מובילים אחרים.

וגרין לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. תקליט הבכורה שלו כמבצע, שיצא רק לאחרונה לשוק, בנוי ממגוון סגנונות מוזיקליים, ושילובים שונים ומשונים של ז'אנרים. באופן סמלי, שמו של האלבום החדש הוא "התו השמיני".


הפרויקט של יוסי גרין

אז מה הניע את גרין לעשות אלבום לא-קונבנציונלי, כה רחוק מהעולם המוזיקלי שבו הוא שלט ללא עוררין? בפגישה עמו מתברר שיחסו למוזיקה בכלל, ולמוזיקה חסידית בפרט, עבר שינוי משמעותי. "דברים מטורפים קורים היום בעולם המוזיקה. הנוער היום מבקש דברים אחרים, ואם לא תיתן לו פן כשר שלהם, אתה תאבד אותו", הוא מסביר. "מוזיקה היא לא עניין רק לחתונות. המוזיקה החסידית לא יכולה להישאר תקועה בחצוצרות של פעם. בדיסק הזה ממש השתדלתי ששום שיר לא יתאים לחתונה".

מה זו מוזיקה חסידית?

ואכן, לצורך האלבום החדש ליהק גרין נגני רגאיי היישר ממועדון מיוזע בניו-יורק, להקת טוויסט מצליחה, הרכב של מוזיקה ברזילאית מקורית - ולצדם אמנים כמרדכי בן דוד, ליפא שמעלצר ומתיסיהו: "מה שקרה הוא שבמשך השנים אני וחלק מהאמנים שלצידי התקדמנו והתפתחנו עם המוזיקה, והתחלנו לבקש משהו.

אבל השאלה היא האם זו מוזיקה חסידית?

"מה זו מוזיקה חסידית?"

בוא אתה ותגדיר.

"מוזיקה חסידית אמיתית זו מוזיקה שנכתבה ונכתבת בחצרות החסידים על-ידי מלחין החצר או על-ידי הרב בעצמו - בדרך כלל לקראת חגים, שבתות ואירועים מיוחדים. המוזיקה שרגילים לקרוא לה חסידית היא מוזיקת פופ-רוק שעברה מעין 'גיור' מבחינת המילים. 

"ואם ככה, אז למה לא לקחת את הרגאיי לדוגמה, שזה מקצב כל כך מרגיע ונעים, וליצוק בו אמירה חזקה כמו 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'? ובמקום שזה יגיע מרב שאומר את זה בנימה של הטפת מוסר, ואז זה לא יעזור ממילא, פשוט להשתמש ברגאיי כתפאורה. הרי בסוף העיקר זה המסר, ומהבחינה הזו כמובן שאני מקפיד רק על מסרים חיוביים".

מלחין ששוחחתי עמו טען שהקהל מבקש דווקא אותנטיות, ולא סגנונות לועזיים.

 "מה זה אותנטיות? מי מחליט מה אותנטי? זה בסך הכל ניסיון לא רציני לשמור על המוזיקה היהודית כלואה במקום צר, כשכל דבר שלא בגבולות המוכרים הופך פתאום ל'לא אותנטי'".

גרין, כך מתברר כשהשיחה קולחת, רחוק מלהתגעגע לימי "אדרבה" או "תניא" שכבשו את מצעדי הפזמונים החסידיים. הוא טוען בתוקף שעצם העובדה שחלק משיריו הפכו להמנונים לא קשורה לאיכות ההלחנה או לעוצמת ההשראה, אלא לטיימינג נכון. לדבריו, אם השירים האלה היו יוצאים היום - הם לא היו זוכים לאותה עדנה שלה זכו. נראה שגרין נמצא כל כך עמוק בתהליך ההתחדשות וההתרעננות שקיימת גם תחושה שהוא מעט נלהב מדי להעביר הילוך ולהשאיר מאחור את מה שהפך לנכסי צאן ברזל. האם בהפקה הגרנדיוזית העכשווית הוא מחמיץ איזושהי פשטות חשובה?

לא מרגיש מקופח

את קריירת ההלחנה שלו החל גרין (בן 53, מתגורר בניו-יורק) כשהיה נער. בשנת 1973, כשהוא בן 18 בלבד, הלחין את "קול ברמה" עבור יגאל סאליק (המנהל של "פרחי לונדון") - והשיר הפך ללהיט היסטרי. ב-1978 הוא פגש את האיש שהביא את הלחנים של גרין לכל פינה יהודית בעולם והפך לכוכב-העל של המוזיקה החסידית, הלא הוא אברהם פריד, שחייב לא מעט לפס הייצור של גרין שמילא את הפנתיאון ביצירותיו.

כשהוא מדבר על תפקידו כמלחין, גרין לא ממש מרגיש מקופח. מבחינתו, הוא ממלא את תפקיד הנשמה - זו שאמנם לא נראית לעין הגלויה, אבל כל מי שקצת מתעמק מבין שהיא זו שמפעילה את כל הסיפור. עצם העובדה שבאלבום החדש הוא בחר לעבור לפרונט של היצירה אינה מעידה על כוונתו להפוך לדבר הגדול הבא על הבמות. גרין מבהיר שגם כשהוא יבוא להופיע בארץ, הוא מתכוון לעשות את זה באולמות הכי אינטימיים - ובפני קהל "איכותי", כהגדרתו.

ואם עסקינן בהופעות, זה זמן טוב לשמוע את התייחסותו להתערבות הרבנים, והאיסור להופיע אפילו מול קהל נפרד. גרין מתפתל מעט, ועונה: "הרבנים הם אלו שקובעים ואנחנו צריכים להקשיב להם, אבל דווקא בגלל זה - הרבנים צריכים לחשוב טוב טוב לפני שהם נכנסים לפסוק בעניין מסוים".

לפני סיום הראיון גרין מתעקש על האזנה משותפת לכמה שירים נבחרים מתוך "התו השמיני". אני נענה בחיוב, ולו רק כדי לראות את אותו מתמוגג מהבייבי החדש. אין ספק שגרין מאוד מאמין בכיוון החדש שלו, ומעניין יהיה לראות מי מהמעריצים הוותיקים ימשיכו איתו גם בדרך החדשה. מי שחוש ההרפתקנות המוזיקלית שלו מפותח, בטח ייהנה מטיול.