מאת יהודה צייטלין, פוקרה

האופנוע הוא אמצעי התחבורה הכי יעיל להשתחל ברחובות פוקארה, בין צואת שוורי בופאלו ואוטובוס שגגו מהווה מושב לגיטימי לנוסעיו. בעיר התיירותית הזו של נפאל הידוע כמוקד מרכזי ליוצאים לטרקים, השכרת אופנוע ליום הוא יחסית עסק מוזל. 250 רופי ואתם מצויידים עם כלי כבד ליום שלם (דולר אמריקאי שווה 63 רופי) לחרוש את הרחובות הצרים והרעועים.

אבל מאז השבוע האחרון, תרמילאים ישראלים כבר לא משתמשים בו. ולא בגלל ששם התוצרת על כמה מהם הוא "קצב".

הבעיה התגלגלה לפתחו של ר' אברהם פוקס, מפעיל בית-חב"ד בפוקארה, באמצע סעודת ליל שבת פרשת מצורע. ירון זמר, תרמילאי בן 24 מרחובות, ניגש ושאל אם יש לו דקה פנוייה בצד. ידיד ישראלי נעצר לפני שעות אחדות על-ידי המשטרה בעוון דריסת ופציעת הולכת-רגל, זמר סיפר. "ואתה מבקש ממני רק דקה?" פוקס הגיב. "זה עניין דוחה שבת".

הוא ביקש מהסועדים להמשיך בשירי שבת בלעדיו והורה לעובד נפאלי במטבח בית-חב"ד לטלפן לקונסול ישראל מכיוון שהשגרירות סגורה בסופי-שבוע. פוקס גם צייד את זמר בספר חת"ת כסגולה לשמירה. "השוטרים לא הבינו למה אני מגיע אליהם עם ספר כל הזמן", זמר סיפר.

הישראלי שהסכים לפרסום שמו, יהונתן זעפרני, רכב על אופנוע ועצר כשראה אישה מבוגרת חוצה את הכביש עם ברווזים בידה. "הוא קלט אותה ממרחק ועצר עצירה מוחלטת", חברו סיפר ל-COL. "איך שהוא שוב נותן גז, ברווז אחד רץ לכביש והקשישה בעקבותיו. הוא התנגש בה חזיתית ועוברי-אורח החלו להרביץ לו עד שהמשטרה הגיעה".

הת' מוישי כהן, המסייע בהפעלת בית-חב"ד, אמר ל-COL: "הישראלי היה פצוע ואשפזו אותו לכמה דקות בבית-רפואה ולקחו מחיר מלא על כל מזרק וכפפה. המשטרה לקחה אותו לתחנה וחבר שלו הגיע לכאן לבקש עזרה כי לא ידע מי לקח ולאן לקח". מנהל בית-חב"ד בקטמנדו הרב חזקי ליפשיץ ייעץ על עורך-דין מקושר היטב - תכונה חשובה יותר בנפאל מאשר ידע משפטי. לאחר יומיים אביו של זעפרני המתגורר בבאר-שבע הגיע בטיסה.

קשה, קשה

אברהם פוקס הגיע מקריית-מלאכי עם רעייתו זִמרת פוקס להפעיל את בית-חב"ד העונתי בפוקארה. הזוג החב"די הצעיר מקבל בחודשים האחרונים זרם בלתי-פוסק של אנשים הנכנסים לשערי המבנה השכור השוכן על חוף אגם פיוו'ה טל, שם מתארחים ומסתובבים רוב המבקרים הזרים. האותיות העבריות "בית חב"ד ומסעדה כשרה" בולטות לאחר שורה רצופה של מלונות "גסט-האוס" קטנים, חנויות ומזללות.

פוקארה היא אזור של יופי טבעי, לאו דווקא היסטורי או ארכיטקטוני – כפי שמציינים מדריכי תיירות. אם בעמק קטמנדו סוגרים עליכם מסביב מקדשי הבודהיסטים הגבוהים, בפוקארה עושים זאת ההרים. שלושת האגמים בעיר יוצרות שילוב עוצר-נשימה של ירק, ים והפסגות הנפלאות של רכס אנפורנה. לא פלא שג'יי או אם רוברטס, הנחשב האב הרוחני של הטרק, החליט להתיישב בפוקארה אחר פרישתו לגימלאות.

קשה להסביר מדוע עיר שרק בשנות החמישים הפך בטוח למגורי אדם עם ביעור המלרייה מתהדרת בכבישים המתאימים יותר ליישובים הטיבטים הסובבים אותה. במונית בקטמנדו, לפני יציאתי לפוקארה, הנהג ניסה להסביר לי את הדינמיקה: "התחלתי להסיע מונית בגיל 21. אני היום בן 31. יש הרבה שחיתות בממשלה ולפקידים לא איכפת מהרחובות המאוד גרועים".

כשמשאית מלאה בחיילי צבא פונה מולנו בסיטמא הצרה, הוא פונה אלי: "אתה רואה? קשה פה".

אופציות רעועות מושרשות גם בזירה הפוליטית ובמערכת המשפטית. מיום ליום מתפרסמים בעיתונות המקומית מקרים נוספים בהם המאואיסטים, המורדים הקומוניסטים שהפכו למפלגה פוליטית, זכו ברוב מושבים בפרלמנט הנפאלי באמצעות איומים והפעלת אלימות על יריבים ותושבים.

לשוטרים שאבטחו את ה'סדר' פסח בפוקארה, אליו הגיעו 400 איש, הרב פוקס נתן תשלום הגון ומקלות במבוק מלאות הנחשבות כנשק (רק בנפאל רב יכול להיהפך בהינף יד לסוחר נשק).

השוחד יענה את הכל

העורך-דין שהושכר לטפל בזערפני המליץ לסיים את הפרשה בדרך הקלה ביותר: שוחד ופיצוי. 10 אלף דולר היה הסכום שמשפחת זעפרני הוציאה על פיצויים לקשישה ושוחד לצמרת החוק העירונית. לאחר שבוע, בשבת הגדול, יהונתן ואביו רקדו "סימן טוב ומזל-טוב יהא לנו" עם החב"דניקים הפועלים במקום בעזרתו של הרב משה קוטלרסקי, סגן יו"ר ה'מרכז-לענייני-חינוך'.

לא כולם בקהל ידעו על מה השמחה הגדולה. "שלא נדע מצרות", אחד מהם העיר כששמע על הפרשה. "יותר אני לא נוגע באופנוע".

את ה'סדר' יהונתן עשה עם אביו באוהל הענק שהוקם על המדשאה המדורגת על שפת האגם בפוקארה המשמשת בעונת החורף לגידול אורז. "אין חשש לקיטניות", החב"דניקים הידועים בהקפדותיהם בפסח אמרו בקריצה לבאים. הרב פוקס וכותב שורות אלה התחלפו בהנהגת ה'סדר', שחלק מרכזי בו היה המתנה כרונית לקונטיינר של יין ומצות ש"אמור להגיע כל דקה", כדברי המשטרה.

הקונטיינר המדובר עוכב במשך ימים יקרים בגבול הנפאלי וברחובות בהם נערכים מהומות על-ידי שבטים מקומיים. לקטמנדו בו נערך "הסדר הגדול בעולם" הוא הגיע בשבת בבוקר. משם הוציאו אותו ל-7 שעות נסיעה לפוקרה (שכמובן התארכו עד ל-11 בלילה - דקות לפני 'שולחן-עורך'). אטרקציה נוספת הייתה הצגת "חד גדיא" שהפיקה מיכל רייזלר ושחקנים מתנדבים.

ירון זמר היה מבסוט שחג החירות קיבל משמעות חדשה עבור ידידו. "אני נהנתי מכל רגע", הוא אמר לאחר שסייע בהכנות ל'סדר'. "ראינו איך הסדר הופך מנייר למשהו מעשי. זה היה הסדר שלנו. החבר'ה עשו הכל – מלתכנן את כמות האוכל ועד החלפת משמרות אבטחה. זה לא כמו שאתה מגיע לבית מלון ויושב ואוכל. פה עשינו הכל מאפס".

יהונתן עצמו מנסה לשכוח את כל הפרשה. תוך שבועיים עליו לצאת מהמדינה וכוונתו לעבור את הגבול לסין. יש דברים שישראלים לעולם לא יוותרו עליו. טיול במזרח למשל.


● הגלוייה הראשונה: איומים ועיכובים ל'סדר' הגדול בעולם