בתי חב"ד בעולם, "קבלן ביצוע" של מדינת ישראל בכל הקשור לטיפול באסירים ישראלים על כל מדינה מוטלת חובה ואחריות לדאוג לשלום ובטחון אזרחיה – במדינות מסוימות בתנאי שהם גם תושבי המדינה – אף אם הם שוהים מחוץ לגבולות המדינה, דבר בא לידי ביטוי רשמי, בין היתר, בבקשתו-פנייתו של שר הפנים, הכתובה באותיות בולטות, בעמוד הראשון של כל דרכון ישראלי כדלהלן: "שר הפנים של מדינת ישראל מבקש בזה את כל הנוגעים בדבר…. ולהושיט לו במקרה הצורך את ההגנה והעזרה הדרושה". עד כאן התיאוריה, מה קורה בפועל? בחיי המעשה, ובכן, כאשר מדובר בסיוע לעציר-אסיר, תושב ואזרח ישראל. בנקודה זו יתקל הקורא בהפתעות, תתפלא לדעת כי התערבותה של המדינה מצטמצמת, כמעט, רק בביקור הקונסול, את האסיר בבית הסוהר, שלא לעיתים תכופות, לפעמים ישמש הקונסול כמקשר בין האסיר למשפחתו. במצבים קשים, מחלות מסוכנות, לדוגמא, של האסיר או התעללות באסיר, בדרך כלל בשל סיבות הנובעות מאנטישמיות, ינסה הקונסול להביא עמדת האסיר בפני שלטונות בית הסוהר או השלטונות המקומיים. הקונסול לא יספק לאסיר אוכל כשר או צורכי דת אחרים וכדבר של קבע, הוא לעולם לא יתערב בהליכים הפנימיים והמשפטיים של המדינה בה נמצא האסיר, פרט למקרים בהם נתון האסיר בסכנת חיים או שנגזר עליו גזר דין מוות, או אז תנסה המדינה להתערב ע"מ להציל האסיר, בדרך של ביטול עונש מוות ובהחלפתו בעונש אחר, מאידך "כבר היה לעולמים" כי המדינה סירבה להגיש בקשת חנינה, בטענה כי הדבר מהווה, התערבות בהליכים משפטיים-פנימיים של מדינה זרה, וכי ניתן לנסות ולבקש העברת האסיר לישראל, לשם המשך ריצוי עונשו, בהתאם לאמנה בינ"ל החלה על העניין. כל המתואר לעיל - ואין הוא מקיף את מכלול הנושא - בקשר לטיפול המדינה באזרחיה-תושביה, הכלואים בבתי כלא, במדינות שונות בעולם, לא חל על אופן, צורת והיקף פעילות בית חב"ד והשלוחים בנושא דנן, אפילו בכלל לא דומה. מישהו שאל פעם מדוע ארגונים יהודיים – כלל עולמיים – אינם מסייעים לאסירים יהודיים? מדוע אין הסוכנות או הג'וינט עוסקים במתן עזרה ליהודי – כפרט – הנתון במצוקה משפטית, בבית כלא במדינה כלשהי, במיוחד במדינות העולם השלישי, באסיה או במזרח אירופה? איך זה שהכל נופל על "הגב" של תנועת חב"ד, באמצעות בתי חב"ד והשלוחים, האם אין זה מוזר כי דווקא חב"ד עוסקת בנושא, בשעה שמשאביה הפיננסיים דלים לעומת הארגונים הנ"ל, המתוקצבים ע"י גורמים ממשלתיים וציבוריים כלל עולמיים (המגבית היהודית המאוחדת ה- UJA, ועידת התביעות Claims Conference, בכל הקשור לפיצוים מגרמניה ורכוש יהודי, של נעדרים במזרח אירופה ואח'). ובכן, כנראה כי כשמדובר באהבת ישראל, שום דבר לא מוזר בחב"ד. כך הפכו בתי חב"ד "לקבלן הביצוע" של מדינת ישראל, בכל הקשור לטיפול באסירים יהודיים. לא תהיה זו הגזמה לומר, כי רוב הישראלים אשר יקירם מצוי בצרה בחו"ל, יחשבו כמעט באופן אוטומאטי על תנועת חב"ד כמסייעת, יש לך בעיה בפרו, לדוגמא, אינך יודע מה לעשות, בצר לך אתה פונה לחבר ושואל מה עושים, התשובה בדרך כלל תהיה "לחב"ד כבר פנית?" כן, בלי הגזמה ולאו דווקא בעניינים רוחניים, חב"ד הפכה למסייעת בינלאומית. זאת על שום מה? הסיבה העיקרית היא, כי השלוחים מהווים דוגמא של שילוב אהבת ישראל, קשרים טובים ונשיאת חן והנה לך המתכון להצלחה. סיבה נוספת, היא העובדה כי בתי חב"ד פזורים כמעט על כל פני תבל, היכן שנמצאים יהודים. מי יעזור למשל, ליהודי אשר נעצר באלסקה, טוניס, טסמניה, סלובניה סלובקיה או בוליביה, מדינות אשר אין בהן כל נציגות – מקומית או אחרת – של מדינת ישראל. לעומת, בתי חב"ד אשר, כן פועלים בהן (הדבר מזכיר את דבריו המפורסמים של הרב כהנמן, זצ"ל מפוניביז', אשר הרבה לנסוע ברחבי תבל, כי להיכן שהוא נוסע הוא נתקל בחב"ד ובקוקה קולה). סיבה שלישית היא, למי שאינו יודע, נציגויות ישראל בחו"ל הינן בד"כ הראשונות המקבלות הודעה מהמשטרה המקומית כי בעל אזרחות ישראלית או יהודי, אף שאינו אזרח ישראלי, נעצר. חלק מעובדי הנציגויות הנ"ל, קונסולים בשגרירות הישראלית המקומית או גופים ישראלים אחרים, פונים מיד ובאופן טבעי לשליח החב"די במקום, בכך מסיר ממנו, הנציג הישראלי, במקום, את האחריות להמשך הטיפול במקרה ובחלק מהמקרים, הוא אף סבור כי החב"דניק במקום יעשה העבודה על הצד הטוב ביותר אף ממנו. לחב"ד, כך הם חושבים, יש הרי קשרים, כסף, והם אף פעם לא אומרים לא, זה הרי ברור וכי יכול להיות אחרת ובעיקר החב"דניקים, הרי רואים בדבר מצווה חשובה. אהבת ישראל, היא הרי הסיסמה ודרך חיים שלהם והם הוכיחו הצלחות בעבר ועם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים. ההזדקקות לקבלת סיוע מבתי חב"ד, אינה נחלת קונסוליות ונציגויות ישראליות, בלבד, אלא אף משרד החוץ, פונה לא אחת לבתי חב"ד למען יסייעו, בין היתר יפעילו קשרים שיש להם אשר אין למשרד החוץ. (דוגמא בולטת לכך היא: שליח באירופה, בבריסל בלב "האיחוד האירופאי" הרב משה גרליק שמו, אליו פונה שגרירות ישראל וגם אישים בכירים מישראל, במקום, כאשר הם מבקשים לקיים פגישה עם אישים בכירים במדינה, ע"מ שיסדיר הענין. משרד החוץ לא יודה בכך, ברם הנ"ל ידוע לכותבת מדור זה, מידע אישי וממקור ראשון, בתוקף עיסוקה, לאחרונה, במדינה הנ"ל). כאן המקום להעלות מחשבה מציקה, קמעה. בתי חב"ד, כאמור, בפעילותם הנ"ל, חוסכים לקונסוליות, זמן רב, הוצאות כספיות ובעיקר מסירים אחריות בכל הקשור למקרי מצוקה, לעתים קשים מאוד, של ישראלים. האם מישהו שאל פעם, מי מממן הוצאות בית חב"ד בקשר לענין זה? האם נכון וראוי לקחת מתקציב "בית חב"ד" עבור בעיות של אחרים? כמובן כאשר לא מדובר בפיקוח נפש. כן, הכל חשוב, אך מה עם סדר עדיפויות, למה כשמגיעה בעיה לבית חב"ד אין סדר עדיפויות וכל בעיה אישית היא הכרחית ודורשים התמסרות מלאה מהר ועכשיו! היש להם מושג כמה גדולה לעיתים ההוצאה הכספית. מן הראוי היה, כי כל מקרה של פדיון שבוים (או סיוע אחר לישראלי במצוקה) ימומן ע"י השגרירות המקומית, באמצעות משרד החוץ, או בדרך אחרת כפי שהשגרירות תמצא לנכון, לא יתכן כי "כן הכושי יכול כבר ללכת, כי הכושי עשה את שלו". (האמור במדור זה, אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית או אחרת ו/או המלצה ואין להסתמך על האמור, במדור זה, ללא התייעצות עם עו"ד. כותבת טור זה, מוצאת לנכון להדגיש, כי אין בעניינים המשפטיים ו/או האחרים בטור זה, משום המלצה ו/או יעוץ או הכוונה לפנות לבתי משפט אזרחיים - ערכאות, מבלי לקבל היתר מרב או מבי"ד). ----------------------- הטור מתפרסם בשבועון 'כפר-חב"ד'