מומחה לפסיכיאטריה הוזמן פעם למוסד לבריאות הנפש על מנת לבחון מקרוב את צורת הטיפול במאושפזים, והנה הוא מבחין בשני חוסים באותו מוסד המשחקים באופן כשרוני ביותר' שחמט, כאשר לידם ניצב זקוף ללא נוע חוסה נוסף.

לשאלת האורח-המומחה מה מעשיהם של שחקני השחמט במוסד מיוחד זה, הוא נענה כי אכן הם אושפזו בכפיה בטעות, אבל "הוא", כלומר ה"זקיף" העומד לידם, הוא החולה.

"במה מתבטאת מחלתו" – היקשה המומחה: "הוא החליט שהוא פנס רחוב, ותפקידו להאיר לנו"... "יש לי רעיון", הציע המומחה: "אולי תסלקו אותו מכאן.." ברם, תגובת השחמטאים לא הותירה ספקות: "מה אתה סח דוקטור? אם נסלק אותו, יהיה לנו חושך!"....

רבות שמענו בשנים האחרונות מפי שלומי אמוני ישראל, אודות טיב שפיותם, צלילותם, מנהיגותם, של הני דמתקרי "קברניטי המדינה". מה לא? האשמות, אנחות, וכמובן ציחקוקים, ברם, על השאלה המתבקשת;  "אולי נסיק מסקנות?", על כך באה התגובה הצפויה של מדליקי המשואה למרות הכל - תוצאת שטיפת המוח "הממלכתית" של שנות דור: "אבל יהיה לנו חושך"..

ברם, בעת האחרונה, נפל דבר בישראל: מכנים את זה "שחיטת פרות קדושות". "נפל האסימון", הפנמנו: "פנס הרחוב" הוא אכן שגעון!  אשליה במקרה הטוב.

וטוב שכך. איזהו שבריר של אור בקצה המנהרה, ניצנוץ-מה לגאולה המתקרבת.

וכך היה ערב יציאת מצרים -

עם ישראל לא רק שהיה שקוע בגלות, אלא הגלות חילחלה בתוכו. עבדים לא רק בגוף אלא גם בנפש, שקועים במ"ט שערי טומאה. אחוזים רגשי פחד ונחיתות בפני האוירה  המצרית – מצרים "גבירת הממלכות" בעולם העתיק.

אף  כשהגיע זמן גאולתם, עדיין לא הזדככו והיטהרו כדבעי. ברם, זכות אחת כן עמדה להם: הם שחטו "פרות קדושות" - הם התכוננו להקרבת קרבן פסח, ולמענו שחטו את הטלה. כן, אותו טלה  אליו סגדו המצרים, ומה שגילם את האלילות המצרית בשיאה בחודש ניסן שמזלו "טלה" (בימים ההם כבזמן הזה, העבודות זרות, הספינים, השטיקים, המודות והשגעונות פשטו צורה ולבשו צורה חדשים לבקרים).

הם לא עשו זאת בהיחבא, בהסתר, אלא באמצע היום לעין המצלמות, באופן המתוקשר ביותר, בתהליך שנמשך כמה ימים ואשר מרט את עצביו של המצרי, שעמד משתומם נוכח חוצפתו של "היהודון" שעד היום הצדיע בפניו, ועתה בתעוזתו קושר את האלוהים שלו במשך 4 ימים  לכרעי המיטה כאשר המטרה להפשיטו, לתלותו, לחתכו ולשרפו.

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" מנבא הנביא מיכה, כדי לזכות לגאולה שלימה ונצחית, שומה, כמו אז, להמשיך בשחיטת "השה" – "הפרות הקדושות", ורק כך נוכל לומר לפניו ית' "שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו".