הרב שלום-בער לוין

הרבי היה מסב על שני כרים שעל כיסא נוסף מצד שמאל. אמנם צריך מיומנות רבה לעשות זאת, וזה רחוק מלהיות נוח.

עיקר הקושי בהסיבה על כרית שעל כסא נוסף בצד שמאל הוא בשתיית ארבעת הכוסות, שצריך לשתות אותם בבת אחת, כמבואר בשלחן ערוך, היינו שתחלת השתיה צריך שתהי' בהסיבה, ואצל האדם הרגיל הכוס בודאי ישפך בחלקו עד שיושכב על הכרית שעל הכסא הסמוך לו.

אמנם גם באכילת הכזיתים מצה וכורך לא נוח לאכול בשכיבה. ועל כן, כמדומה, רבים נוהגים שפשוט נשענים במדת מה על המשענת של הכסא שלהם, שמפנים אותו קצת לצד שמאל. ובודאי יוצאים בזה המצוה, אבל זה רחוק מלהיות דרך חירות.

אמנם עיון במקורות של ההסיבה המקורית מורה, שהיו יושבים ואוכלים על שטיח שעל הארץ, וכשהיו אוכלים בהסיבה היה הפירוש שנשענים על המרפק של יד שמאל, ואוכלים ושותים ביד ימין.

גם בשלחן ערוך (שוע"ר תרע, ח) נראה שהכוונה היא להסיבה כזו, שהרי "אפשר לסמוך על ירך של חבירו ... אבל לא יסמוך על ירך עצמו", ובודאי שלא שייך במציאות להשכב על ירך עצמו, כי אם הכוונה להשעין את המרפק על הירך, שעל ירך חבירו מותר ועל ירך עצמו אסור.

כיון שכך, הרי בדוק ומנוסה שלא בשמים היא, אפילו בכסא אחד בלבד, ומכל שכן אם יש כסא נוסף לשמאלו. שפשוט מניחים את המרפק של יד שמאל על הכסא (הזה שהוא יושב עליו, או הסמוך לו), ואוכל את הכזיתים או שותה את הכוסות ביד ימין, בלי שתהי' שום סיבה שהיין ישפך.

והנה אלו שמדייקים לעשות הסיבה בדרך שעשה הרבי, בודאי שזוהי הדרך הכי מהודרת, כיון דנפיק מפומיה דרבי. אמנם כאן אנו דנים על אלו שאינם מצליחים לעשות בדרך הזאת, שהיא מסובכת ולא נוחה. ואשר על כל הם נשענים במדת מה על המשענת של הכסא שלהם, שמפנים אותו קצת לצד שמאל, אשר הסיבה זו היא מסורבלת ובלתי נוחה..

אולי לפי זה כבר עדיף לעשות הסיבה בצורה המקורית, היינו להשעין את המרפק השמאלי על הכסא ולאכול ביד ימין? אשר לכאורה היא הדרך הכי מקורית והכי נוחה ומהודרת. לא כך?