קטעים מהטור מאת קלאוד קנדיוטי

הרובע האירופאי בבריסל הוא מקום מדהים, בו אדם יכול לפגוש אנשים מכל קצוות תבל. קבוצות לובי שונות צצות כל שבוע. לפני מספר שנים, קבוצה חדשה התגבשה לה סביב ככר 'שוּמן', הככר המרכזית של הרובע: קבוצה של לובאוישטער'ס צעירים. תוך זמן קצר, נפתחה מסעדה כשרה ובית כנסת חדש, מרכז יהודי אירופאי לסטודנטים, ובית ספר אורטודוקסי.

האדם העומד מאחורי כל המוסדות החדשים הללו הוא הרב משה גרליק, המנכ"ל המייסד של ארגון 'מרכז-רבני-אירופה'.

בחודש דצמבר האחרון ביליתי יום שלם בביקור בפרויקטים של גרליק. מה שגיליתי היה צבא של אנשים צעירים, חכמים ומסורים העובדים לטובת היהודים ול'תיקון' אירופה.

בסופו-של-יום, הרב גרליק הזמין אותי להשתתף במסיבת חנוכה בצידה השני של הככר, בבניין המכונה 'ברילאימוט', בניין המשמש כזרוע הביצועית של המועצה האירופאית.

שם הייתי עד לסצנה הזויה. משנכנסתי לאולם הראשי, ממול למנורת ענק ותחת חסותו של המרכז הקהילתי היהודי האירופאי, היה ניתן לצפות באנשים ונשים דתיים צעירים מפטפטים עם טכנוקרטים אירופאים ועם חברי הפרלמנט האירופאי. האירוע אורח על ידי סגן הנשיא של המועצה האירופאית, מר פראנקו פרטיני, אשר אחז בשמש כאשר המנורה הודלקה.

כיצד, תהיתי לעצמי, חבורה של לובאויטשער'ס בני שלושים מצליחים לארגן אירוע כזה אשר עולה על כל האירועים האחרים אשר זכורים לי, המאורגנים על-ידי ארגונים יהודיים אירופאים מבוססים, לכאורה?

זמן קצר לפני כן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, מר רונלד לאודר, ועמיתו האירופאי, איש העסקים הרוסי משה קנטור, הגיעו לפגישה בברלין עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. הנושא היה: תכנית הגרעין של אירן.

לפני פתיחת השיחה, קנטור הציג בפני מרקל שי, פסת סבון, "מהסוג", הסביר קנטור למארחתו, "אשר הנאצים היו נוהגים לתת לקרבנות היהודים כשהיו נכנסים לתאי הגזים". "זהו סמל לצורך להמשיך לשמור על ערנות מול האנטישמיות". מרקל החוירה, ולא הגיבה לדברים. אבל הפגישה הייתה קצרה הרבה ממה שתוכנן.

יחד, שתי הסצנות המפתיעות האלה מסבירות את הבעיה של המנהיגות היהודית באירופה כיום: מצד אחד, קבוצה של צעירים יהודים דתיים, מקצועיים ומסורים, אשר שמו לעצמם מטרה לדבר בשם היהודים כולם, אבל פועלים על בסיס של גוף לא מייצג.
מצד שני, נציגים נבחרים בבחירות אשר פועלים בצורה בלתי צפויה, בלי אג'נדה ברורה ובלי אסטרטגיה פוליטית. אכן, "ליהודי אירופה מגיע יותר", כפי שכתב אנטוני לרמן ברביעי לאפריל בטור זה.